בתחילת חודש דצמבר נראה היה שהעונה של ברצלונה בדרך לקטסטרופה. בתוך ארבעה ימים הקבוצה הפסידה פעמיים. בליגה היא הפסידה 2:1 לקאדיס הצנועה, ובליגת האלופות הובסה 3:0 בקאמפ נואו ע"י יובנטוס. נכון, זה לא סוף העולם להפסיד ליובה. אבל מה יכול להיות משפיל יותר עבור לאו מסי מאשר להפסיד במגרש הביתי לכריסטיאנו רונאלדו, הנמסיס הנצחי, שגם הבקיע פעמיים?
היום זה נראה רחוק, אבל עברו מאז בסך הכל ארבעה חודשים. וברצלונה, שתתייצב בשבת לקלאסיקו מול ריאל מדריד, נראית כמו קבוצה שונה לחלוטין. ומדובר באותם שחקנים ובאותו מאמן. אז, בתחילת דצמבר, ברצלונה פיגרה ב-12 נקודות אחרי אתלטיקו מדריד, מוליכת הטבלה. אף אחד לא דיבר באותו זמן על אליפות. זה נראה כמו משימה בלתי אפשרית. הדיבור אז היה על משהו הרבה יותר צנוע: להבטיח מקום בין ארבע הגדולות, כדי שבארסה לא תחמיץ את העונה הבאה בליגת האלופות.
אפרופו ליגת האלופות, אותה תבוסה ביתית מול יובנטוס קבעה שבארסה תסיים את שלב הבתים רק במקום השני. והמשמעות המיידית הייתה מפגש כפול מול פריז סן ז'רמן בשמינית הגמר. קיליאן אמבאפה התעלל בברצלונה בקאמפ נואו וסחף את פריז לניצחון היסטורי ענק 1:4. אולי בדיעבד ההדחה המוקדמת מהצ'מפיונס ליג רק סייעה לברצלונה להתארגן על עצמה מחדש, ולהסתער בכל הכוח על שני התארים המקומיים: אליפות הליגה והגביע.
אסור לשכוח, העונה שעברה הייתה הראשונה מזה 12 שנים שברצלונה סיימה ללא תואר. המאמן הכושל קיקה סטיין – שעצם המינוי שלו היה הזוי – נשלח הביתה. במקומו הונחת המאמן ההולנדי רונלד קומאן, שהגיע רק בשל העובדה שאליפות אירופה נדחתה בשנה. קומאן אימן את נבחרת הולנד בשנתיים האחרונות, ועשה זאת בהצלחה מרובה. אבל כאשר הוחלט שהיורו יידחה בשנה, בגלל מגיפת הקורונה, הוא לא יכול היה לסרב להצעה של ברצלונה, הקבוצה בה כיכב בתחילת שנות ה-90 ובה עשה היסטוריה.
קומאן הוא האחראי העיקרי לזכייה הראשונה אי פעם של בארסה בגביע אירופה לאלופות. הוא היה זה שהבקיע את שער הניצחון הבלתי נשכח בוומבלי מול סמפדוריה בגמר של 1992. נכון, עברו מאז כמעט 30 שנה, אבל קומאן היה ונשאר סמל עבור אוהדי ברצלונה, ולכן היה קל יותר לקבל את המינוי שלו, למרות שהיו ספקות בקשר ליכולותיו המקצועיות. צריך גם לזכור, קומאן הגיע לבארסה כאשר המועדון נתון בסערה ענקית. הנשיא הכושל ז'וזפ מריה ברתומאו היה על סף איבוד שליטה ועשה את כל הטעויות האפשריות.
הוא החליט לשחרר את לואיס סוארס ללא תמורה, כנראה כדי לחסוך את שכרו הגבוה. בדיעבד החיסכון היה שולי - וסוארס הצטרף לאתלטיקו מדריד, יריבה ישירה של בארסה על האליפות. השחרור ההזוי של סוארס "הדליק" את חברו הטוב לאו מסי, ששלח את הפקס המפורסם, בו הודיע על רצונו לעזוב את הקבוצה. ברתומאו, שאותו האשים מסי בשקרים ובניהול כושל, לא היה מוכן להיות הנשיא שבמשמרת שלו גדול שחקני ברצלונה בכל הזמנים יעזוב. מסי נשאר - אבל המחיר ששילם ברתומאו היה התפטרות מתפקיד הנשיא כמה חודשים אחרי הפארסה.
הפרעוש פתח את העונה בגמגום, כמו כל הקבוצה. ואם לא הספיקו כל הצרות, גם החלוץ הצעיר הנפלא אנסו פאטי נפצע בנובמבר, ומאז לא חזר לשחק. הוא עבר כבר שני ניתוחים, וכנראה שייאלץ לעבור ניתוח שלישי. אף אחד לא יודע מתי, ובאיזה מצב הוא יחזור.
המהפכה של קומאן
לאחר 10 המחזורים הראשונים אתלטיקו מדריד נראתה כמי שרצה לאליפות בטוחה, עם 26 נקודות מתוך 30 אפשריות. בארסה השתרכה הרחק מאחור, עם 14 נקודות בלבד, ואחרי שרשמה ארבעה הפסדים: לחטאפה, לאתלטיקו, לקאדיס ובקלאסיקו הראשון של העונה, בבית מול ריאל מדריד. גם לריאל היו את הבעיות שלה העונה, אבל מול ברצלונה הקבוצה של זינדין זידאן התעלתה על עצמה וניצחה 1:3.
זה היה אחד ממשחקיו האחרונים העונה של פיליפה קוטיניו. הקשר הברזילאי חזר בקיץ מההשאלה שלו לבאיירן מינכן (עימה זכה בליגת האלופות, אחרי שכבש פעמיים ב-2:8 מול בארסה), אבל שוב לא הצליח להשתלב בשיטת המשחק של ברצלונה. קומאן התייאש ממנו (אם כי כרגע קוטיניו פצוע) וניסה דרך שונה. למרות האכזבה משני הצרפתים אנטואן גריזמן ועוסמאן דמבלה, קומאן הבין שאלו כרגע שני השחקנים הטובים ביותר שיכולים להתאים למסי.
אז נכון, לא תמיד זה עובד, ולא מול יריבה ברמה של פ.ס.ז', אבל המספרים בארבעת החודשים האחרונים מוכיחים שקומאן מצא את הנוסחה. ב-19 משחקי הליגה האחרונים ברצלונה ניצחה ב-16, סיימה שלושה בתיקו, ולא הפסידה כלל. היא צימקה את הפער בפסגה לנקודה, וכשנותרו תשעה משחקים לסיום העונה, היא נראית כרגע הפייבוריטית לזכייה באליפות.
לזכותו של קומאן תיזקף גם העובדה שהוא לא חשש לשתף עוד ועוד שחקנים צעירים: הבלם אוסקר מינגסה, הקשרים ריקי פוץ' ואילאיש מוריבה ומעל כולם פדרי, שפתח העונה ב-21 משחקי ליגה.
אז איך השינוי הזה קרה? במחזור ה-14, במשחק החוץ מול ויאדוליד, החליט קומאן לשנות את השיטה ולעבור למערך של שלושה בלמים. מינגסה, רונלד אראוחו וקלמון לנגלה הוצבו מאחור, כאשר שני המגנים, סרג'יניו דסט וג'ורדי אלבה, קיבלו חופש כמעט מוחלט לתקוף באגפים. זה הסתיים עם ניצחון מרשים 0:3, שבו דסט אף בישל את אחד מהשערים.
אחרי שהניסוי עבר בהצלחה החל קומאן להשתמש במערך שלושת הבלמים באופן כמעט קבוע. ולפחות בליגה זה עבד (בליגת האלופות קצת פחות). כאשר אראוחו, האורוגוואי הצעיר, נפצע, פרנקי דה יונג הוסט לעמדת הבלם המרכזי. והוא משחק שם כל זמן שג'רארד פיקה עדיין פצוע.
שינוי טקטי נוסף היה הסטתו של דמבלה מעמדתו הכמעט קבועה בצד ימין של ההתקפה לעמדת החלוץ המרכזי, כאשר מסי וגריזמן משחקים מעט מאחור. כך התפנה האגף הימני לטובתו של דסט המהיר. השינוי עשה רק טוב לדמבלה, שהבקיע ארבעה שערים בשבעת משחקיו האחרונים, כולל שער ניצחון בדקה ה-90 מול ויאדוליד במחוזר הקודם.
עם כל הכבוד לקלאסיקו, המשחק המכריע של העונה עשוי להיות זה שבו בארסה תארח את אתלטיקו ב-9 במאי, במחזור ה-35.
אבל אם לומר את האמת, כפי שאתלטיקו נראית בתקופה האחרונה, חסרת אנרגיה וכרגע גם בלי לואיס סוארס שנפצע, יכול להיות שעד המפגש במאי, ברצלונה כבר תפתח פער בפסגה. אבל עד אז יש עוד זמן, והשבוע הקרוב יהיה משמעותי מאוד להמשך העונה של בארסה. בשבת היא מגיעה לאצטדיון אלפרדו די סטפנו, בו לא שיחקה מעולם, לקלאסיקו השני של העונה.
ריאל עסוקה בליגת האלופות, וארבעה ימים אחרי הקלאסיקו ממתין לה גומלין רבע גמר הצ'מפיונס מול ליברפול באנפילד. ועדיין הבלאנקוס נמצאים בכושר פנטסטי – כפי שהוכיח הניצחון 1:3 על ליברפול השבוע – והיא מגיעה למשחק אחרי חמישה נצחונות רצופים. אסור לשכוח, ריאל עדיין חזק במירוץ לאליפות, ואם תנצח תעקוף את ברצלונה ותעפיל למקום הראשון (אתלטיקו תתארח אצל בטיס ביום ראשון).
שאלת מסי עדיין פתוחה
שבוע אחרי הקלאסיקו ממתין לבארסה גמר הגביע מול אתלטיק בילבאו והאפשרות לזכות בתואר ראשון העונה, אולי בדרך לדאבל. זה לא יהיה פשוט. וכולם זוכרים שבילבאו כבר ניצחה העונה את בארסה במשחק גמר – זה של הסופר-קאפ. אבל ברור שבארסה היא הפייבוריטית.
ומעל הכל מרחפת שאלת עתידו של לאו מסי. אחרי שז'ואן לאפורטה נבחר בחודש שעבר לנשיא המועדון, התחושה הייתה שהוא יצליח לשכנע את מסי להישאר, למרות שהחוזה שלו יסתיים בעוד 3 חודשים והוא יהפוך לשחקן חופשי. אבל תחושות לחוד ומציאות לחוד. בינתיים שום דבר משמעותי לא השתנה, המועדון עדיין סוחב חובות עצומים של למעלה ממיליארד יורו, ולא בטוח שיהיה אפשר לחזק את הקבוצה בכוכב-על, כפי שמסי מצפה. שהרי ברור שהוא יישאר רק אם ישתכנע שלבארסה תהיה קבוצה מספיק איכותית בעונה הבאה, שתוכל להתמודד על ליגת האלופות.
נאמן להבטחתו, מסי ממשיך לתת את כל כולו עבור הקבוצה, וממשיך לספק את המספרים. כמעט כמו תמיד הוא המבקיע הבכיר, לא רק של הקבוצה אלא של כל הליגה, עם 23 שערים. בנוסף יש לו גם 8 בישולים, יותר מכל אחד אחר בבארסה – למרות שאין כמעט מי שיבקיע חוץ ממנו. הקלאסיקו תמיד חשוב עבור למסי, אבל הפעם במיוחד. קצת לא ברור איך זה קרה, אבל מסי לא כבש מול ריאל מדריד באף אחד משבעת מפגשי הקלאסיקו האחרונים. שערו האחרון מול הבלאנקוס היה לפני כמעט 3 שנים, ב-6 במאי 2018, במשחק שהסתיים בקאמפ נואו ב-2:2. וזה לא מובן מאליו, כשמדברים על מלך השערים בהיסטוריה של הקלאסיקו, עם 26 שערים, הרבה לפני כריסטיאנו רונאלדו ואלפרדו די סטפנו, עם 18 כ"א.
אפרופו די סטפנו, האיצטדיון בו יתקיים בשבת בפעם הראשונה הקלאסיקו נקרא על שמו של הכוכב הארגנטינאי המיתולוגי של ריאל. בעונה הבאה, אחרי שהברנבאו, שעובר בימים אלו שיפוצים נרחבים, יהיה מוכן, הוא כמובן יחזור לארח את משחקי הבית של הבלאנקוס. מסי מעולם לא שיחק באצטדיון, אם כי הוא התאמן שם בעבר עם נבחרת ארגנטינה.
אגב, הפרעוש ישווה בשבת את השיא של סרחיו ראמוס (שלא ישחק בגלל פציעה) – 45 משחקים בקלאסיקו, בכל המסגרות. ב-44 המשחקים שלו מול ריאל מדריד מסי הבקיע כאמור 26 שערים, והוסיף להם 13 בישולים. המאזן האישי שלו מול ריאל הוא חיובי: 19 נצחונות, 11 תיקו ו-14 הפסדים. מעניין שהוא ניצח יותר פעמים דווקא בברנבאו (12 פעמים) מאשר בקאמפ נואו (רק 7 פעמים) וגם כבש יותר במשחקי החוץ לעומת משחקי הבית: 15 בברנבאו ו-11 בקאמפ נואו.
בחזרה לקומאן, שאומנם החוזה שלו הוא גם לעונה הבאה, אבל ממש לא בטוח שיישאר בתפקיד אם גם העונה הזו תסתיים ללא תואר. מי שצפוי להתמנות לאחד מהמנהלים הספורטיביים של ברצלונה, אקס מכבי ת"א ג'ורדי קרויף, דיבר השבוע ברדיו הספרדי על קומאן והעניק לו לא מעט שבחים.
קומאן הגיע למועדון שהיה בתקופה קשה בכל מה שקשור לשחקנים שעזבו, לבעיות הפיננסיות וכל יתר הבעיות הניהוליות", אמר ג'ורדי. "ולכן צריך לתת לו הרבה קרדיט על מה שעשה. אני חושב שבכדורגל יש דינמיקה. וכעת ברצלונה נמצאת במצב שבו היא מרגישה שהיא יכולה לנצח בכל משחק. אני מאמין שבסופו של דבר אתה מקבל הערכה על העבודה שאתה עושה. וקומאן כבר קיבל את ההערכה הזאת. ברור שעצם העובדה שהוא מישהו שמכיר את סביבת העבודה של ברצלונה, נתנה לו הרבה יתרונות".
וזה בדיוק מה שקומאן אמר אחרי הניצחון הדחוק, אבל החשוב, 0:1 על ויאדוליד ביום שני. "אולי לא היינו חדים, כי הרבה שחקנים חזרו מהנבחרות שלהם. אבל אם נחזור ליכולת שלנו מלפני הפגרה הבינלאומית, נוכל לנצח את כל המשחקים שיש לנו עד סוף העונה". כדי לדעת אם זה אכן יקרה, לא נשאר לנו יותר מדי זמן לחכות. רק עד שבת בלילה, עד למפגש מול ריאל מדריד – מי יודע, אולי הקלאסיקו האחרון של לאו מסי.
