כשהגענו סוף-סוף בעונה שעברה לשלב הזה בליגת האלופות, רבע הגמר היה הזיה בתוך בועה. משחק נוקאאוט בודד בכל שלב, לו"ז קדחתני, רולטה מטורפת של אפשרויות שנפתחה (כמו הניצחון של ליון על מנצ'סטר סיטי), ועוד איזו שמינייה היסטורית של באיירן מינכן על ברצלונה.
חבל שהחגיגה עדיין לא שלמה, אולי בעונה הבאה גם נראה קהל ביציעים, אבל הערב (22:00) כבר ייפתח רבע מפואר כמו שצריך. לקראת השבוע הסוער בו ייקבע הפיינל-פור, קבלו את הסיפור המרכזי בכל מפגש.
באיירן מינכן – פ.ס.ז' (רביעי, 22:00)
החולייה החסרה
שחזור הגמר מהעונה שעברה, בשני משחקי ענק כבר ברבע. העונה שעברה נתנה את ההרגשה שפ.ס.ז' התבגרה ומוכנה לזכייה שהיא מחפשת כבר שנים רבות בעידן השייחים, וגם העונה מדובר בכוח אירופי מוביל, אבל יש שתי בעיות שצריך להתייחס אליהן: הריצה לגמר הייתה תחת תומאס טוכל, ועכשיו מאוריסיו פוצ'טינו על הקווים. קשה לומר שיצאה בשורה מיוחדת מארבעת החודשים שלו במועדון, והקבוצה גם נכשלה בשבת במשחק העונה ואיבדה את הפסגה לליל. הבעיה השנייה? עד כמה שהיא חזקה, פ.ס.ז' שוב מול אלופת אירופה באיירן.
צמד המשחקים תלוי בבאיירן, שמסוגלת להביא כל התמודדות לכיוון שלה. וכאן עולה השאלה המשמעותית של הרבע הזה: האם מדובר באותה באיירן בלי רוברט לבנדובסקי הפצוע? כאן תימדד היעילות הקבוצתית המפורסמת. נכון, מבין 12 השערים שהבקיעה באיירן ברבע, בחצי ובגמר בשנה שעברה הפולני היה אחראי רק לשניים, אבל אי אפשר להפריז בחשיבות התנועה שהוא עושה, השטח שהוא מפנה, תשומת הלב שהוא לוקח מההגנות. הוא השחקן הטוב בעולם בשנתיים החולפות.
בלי חלוץ שהבקיע 42 שערים העונה ומאתגר את היריבה גם בלי לכבוש, יהיה מעניין לראות אם באיירן תהיה יעילה באותה המידה. בינתיים היא שיחקה פעם אחת מאז הפציעה שלו, וניצחה את לייפציג 0:1 בקרב שהכריע את האליפות. האנזי פליק הלך עם אריק שופו-מוטינג בחוד, לא קיבל הופעה מרשימה, אבל כרגיל ראה את כל הקבוצה מאיימת כיחידה אחת ואת לאון גורצקה מגיע ממרכז המגרש כדי לכבוש את שער הניצחון.
עכשיו באיירן מגיעה לשני משחקים מול יריבה חזקה מאוד, בהם תיבחן היכולת שלה להמשיך בסגנון הקבוע ולהפוך אותו לניצחונות גם בלי הציר המרכזי בחלק הקדמי שסביבו נע הכל. האם זה הוא שמקפיץ את השיטה קדימה, או שהשיטה כל כך חזקה שגם המחליפים שלו ימשיכו באותו הקו?
ריאל מדריד – ליברפול (שלישי, 22:00)
הערך המוסף
שם המשחק אצל שתי הענקיות, שנפגשו בגמר הצ'מפיונס ב-2018, דומה מאוד: השחקן ההתקפי הנוסף שנותן את האקסטרה, ומגיע למשחק בשיא הכושר. בשני המקרים, מדובר בשחקנים שהיעדר התרומה שלהם הורגש, בגלל המצב שנוצר בסגל, וברגע שחזרו ליכולת האמיתית שלהם זה ניכר בבירור בתוצאות. מצד אחד מרקו אסנסיו, מצד שני דיוגו ז'וטה.
הפציעה הקשה בברך מחקה לאסנסיו את העונה הקודמת, אבל גם לפני כן הוא לא עמד בציפיות הראשוניות – של מישהו שיכול להתפתח למנהיג בריאל בימים שאחרי כריסטיאנו רונאלדו. הוא ואיסקו נשאו בעול הזה, וקרסו תחתיו. אבל בעוד איסקו נמחק לחלוטין כשחקן צמרת, נעלם לתקופות ארוכות ולא תורם מספרים, זינדין זידאן מתחיל להוציא את המקסימום מאסנסיו.
אמנם יש לקשר ההתקפי רק חמישה שערים ב-35 הופעות העונה, אבל שלושה מהם הגיעו בשלושת משחקיה האחרונים של ריאל. בדיוק כשהתלות בקארים בנזמה הגיעה לממדים מוגזמים, אסנסיו זינק לפעולה והתחיל לקחת אחריות. רק כדי לסבר את האוזן: לבנזמה יש 24 שערים העונה, והבא בתור קאסמירו עומד על שישה בלבד. עם החזרה של ריאל למאבק האליפות, זה שבוע בו בנזמה לא יוכל להציל את המולדת לבד – שני משחקים מול ליברפול, ובאמצע הקלאסיקו נגד ברצלונה בשבת. ההתעוררות של אסנסיו קריטית, כי קשה להאמין שבנזמה יביא תארים בכל החזיתות בלי עזרה.
במקרה של ז'וטה, הפציעה בברך הגיעה העונה. הפורטוגלי שהגיע מוולבס היה להיט מיידי באנפילד ונראה כמו הריענון ההכרחי להתקפה של יורגן קלופ, לפני שפיספס שלושה חודשים בהם ליברפול התמוטטה בליגה. הירידה הקיצונית בכושר של רוברטו פירמינו והיכולת הדלה של סאדיו מאנה השאירו גם כאן אופציה אחת בהתקפה, מוחמד סלאח, שלא הצליח להשתלט על העניינים.
כעת ליברפול ברצף של שלושה ניצחונות ללא ספיגה, שמשנים את כל האווירה לקראת רבע הגמר, וההבדל עם ז'וטה בחלק הקדמי ברור: שער ניצחון מול האקסית וולבס, וכניסה אדירה מהספסל ב-0:3 בחוץ על ארסנל. ז'וטה עלה בדקה ה-61, כבש תוך שלוש דקות את הראשון של ליברפול ובהמשך השלים צמד. ריאל וליברפול עברו עונה לא קלה, אבל נכנסות לרגע האמת בגרסה משופרת שלהן – הרבה בגלל אסנסיו וז'וטה.
מנצ'סטר סיטי – דורטמונד (שלישי, 22:00)
אסור להפסיד
על הנייר, יחסי הכוחות ברורים מאוד: סיטי, אפילו יותר מבאיירן, היא הקבוצה בכושר הטוב בעולם. קווין דה בריינה חזר חלק מהפציעה ונראה מצוין, ולמרות שאילקאי גנדוגאן הפך לשחקן העונה של סיטי כאשר תפס את מקומו של הבלגי, הוא לא נפגע מכך ושניהם מנווטים ביחד את הקבוצה. אבל כבר היינו בסרט הזה. פפ גווארדיולה לקח סגלים מעולים של באיירן וסיטי לשלבים הגבוהים בצ'מפיונס, וחזר בידיים ריקות. הסיפור של שני המשחקים מול דורטמונד הוא שבאמת אסור לאף אחת מהקבוצות להיות מודחת.
הדחה שנייה ברציפות ברבע הגמר תדרדר את המעמד של פפ, גם בעיני הציבור וגם בתוך המועדון. סיטי תחזיר לעצמה את האליפות בקרוב בקלות יחסית, אבל כמו בפ.ס.ז', כמו ביובנטוס, לבוסים כבר אין את אותו הריגוש מהליגה. סיטי הביאה את פפ בשביל תהילה אירופית, ויש איזה מכשול שמונע ממנו את זה בכל פעם. הכנה לא נכונה ליריבה, ערב גרוע של הכוכבים. אם סיטי תעלה לחצי ותפסיד בשני משחקים לבאיירן, זה עוד יעבור בשקט יחסי. אם סיטי תפסיד לדורטמונד? יש פה כבר מוטיב חוזר מטריד.
דורטמונד מגיעה בעיצומו של קרב בלימה. הגדולות באמת, אלו שיש להן כסף למהלך, יתנפלו בקיץ על ארלינג הולאנד וג'יידון סאנצ'ו, ולא מן הנמנע ששני הכוכבים גם ירצו לעזוב אם דורטמונד לא תשחק בליגת האלופות. כפי שהדברים נראים, זכייה בלתי צפויה העונה היא הדרך היחידה של המועדון להישאר במפעל. בשבת הפסידה הקבוצה בבית 2:1 לפרנקפורט בקרב ישיר על המקום הרביעי, ועם 21 נקודות בקופה, המנצחת פתחה עליה פער של שבע.
דורטמונד שיחקה בליגת האלופות בתשע מבין עשר העונות האחרונות, גם הגיעה לגמר ב-2013, אבל הרצף הזה עומד להסתיים – מה שיהווה מכה כלכלית קשה וייצור בעיה בהחתמת כוכבים או שמירה עליהם.
פורטו – צ'לסי (רביעי, 22:00)
מי שמבקיע משפיע
מה שקרה לצ'לסי בשבת היה אחד הדברים המדהימים ביותר העונה בכדורגל האירופי: ב-14 משחקים תחת תומאס טוכל היא לא הפסידה וספגה רק שני שערים, ודווקא בבית מול ווסט ברומיץ' מהמקום הלפני אחרון איבדה את הראש בעשרה שחקנים והובסה 5:2. באופן מוזר, זה לא מה שצריך להדאיג את טוכל – השיטה שלו ברורה מאוד ושינתה לגמרי את משחק ההגנה של הקבוצה. סביר להניח שזו התפרקות חד-פעמית והקבוצה תחזור לתסכל חלוצים. הבעיה היא הצד השני, עליו לא מדברים מספיק.
צ'לסי לא יכולה לבנות במאה אחוז על כך שתעלה בזכות שני שערים נקיים, אבל לא יכולה להיות בטוחה לגמרי בכך שתבקיע. הקבוצה של טוכל לא סופגת, רק שהיא מסתפקת לא מעט ב-0:1 או ב-0:0. מדובר ב-19 שערים -15 משחקים, לא נתון מדהים, ומעניין יותר לראות את ההתפלגות: ארבעה פנדלים, שני שערים עצמיים, רק ארבעה שערים מחלוצי הקבוצה שעוברים עונה קשה. הבאנקר היחיד הוא הקשר הנפלא מייסון מאונט שהבקיע ארבע פעמים תחת המנג'ר הגרמני.
טוכל הגיע גם כדי לפתור את הבצורת של סקוררים כמו טימו ורנר, אבל השינוי שהביא לצ'לסי התחיל מהחלק האחורי. בלי להבקיע יותר, היא אולי תעבור את פורטו, אבל לא תצליח לזכות במפעל – אפשרות ריאלית בהחלט לאור ההגרלה. אגב, שני המשחקים ייערכו בסביליה בגלל ענייני קורונה.
בצורה אחרת, זה גם מה שנכון לגבי פורטו. היא כובשת בכמויות גדולות יותר בפורטוגל, ליגה פחות איכותית מהאנגלית, אבל שלושה מארבעת האחרונים שלה היו עצמיים או מהנקודה הלבנה. מול יובנטוס זה הספיק בגלל בליצים מרוכזים של דקות מצוינות בכל מחצית, צ'לסי תהיה מסודרת יותר. הפוטנציאל הכי גבוה להכרעה בפנדלים.
