כשלברון ג'יימס מביט בתמונת הפלייאוף במערב, בשבוע האחרון של העונה הרגילה, יש דבר אחד שמוציא אותו מדעתו: הקו המקווקו שמפריד בין שש הראשונות שנכנסות אוטומטית לפלייאוף לבין ארבע הקבוצות שישחקו בפליי־אין המהיר (play in), על שני הכרטיסים האחרונים.
לברון שונא את הפליי-אין הזה, וחושב שמי שהמציא אותו צריך להיות מפוטר. אפשר לראות את בועת הקריזה בראש שלו: "מה זו הדרמה המלאכותית הזו? אנחנו לא במכללות ולא באירופה. לא קובעים כניסה לפלייאוף במשחק אחד, אתם השתגעתם לגמרי".
האם הוא היה מרגיש אחרת אילו הלייקרס לא היו מתחת לאותו קו שמוביל לפליי-אין ומשפיל אותו אישית? מי יודע. אבל המציאות היא שהלייקרס אכן מתחתיו, נלחמים בשיניים הפצועות כדי להימלט מהטורניר הזה ולהיכנס לפלייאוף ישירות – כיאה לאלופה.
העובדה שזה המצב רק מוכיחה כי לברון טועה, ומי שהמציא את הפליי־אין לא צריך להיות מפוטר. להפך, כנראה מגיע לו בונוס. הדרמה אכן מלאכותית וטהרנים שונאים אותה, אבל היא מוכיחה את עצמה כפתרון לבעיה הקשה ביותר של ה־NBA: העניין בליגה הרגילה.
עכשיו כולם משחקים עד הסוף, ומאמנים לא יכולים לתת לכוכבים לנוח בשבועיים האחרונים של העונה הרגילה. אפילו הקבוצה במקום ה־12 במערב, סקרמנטו, עדיין מחזיקה בסיכוי תיאורטי להיכנס לפליי־אין, ומשם זה מרחק של שני ערבי קליעה טובים מהפלייאוף.
הוגן? אה, לא ממש. מעניין? מאוד. האם הלייקרס בכלל היו צריכים להיות מוטרדים מזה שישה ימים לפני סוף העונה הרגילה? לא ולא. אבל כרגע הם שם, והמטרה שלהם השבוע היא לנצח חמישה משחקים מתוך חמישה כדי לעלות ישירות ולהימלט מהפליי־אין.
את משימת ה־5 מ־5 התחילו הלייקרס לפנות בוקר בניצחון מצוין על פיניקס, 110:123, עם 42 נקודות של אנתוני דייויס, ועדיין בלי לברון ג'יימס הפצוע בקרסול. עכשיו הם מחפשים 4 מ־4. הלילה יפגשו קבוצה שבכל שנה בשלב הזה כבר מפסידה בכוונה, כדי לבחור גבוה בדראפט, אבל היום יש לה מאזן זהה ללייקרס.
היא ניצחה את הקליפרס בסטייפלס סנטר, מדורגת רביעית במזרח, והאוהדים הציניים שלה מנסים להסתיר את דמעות ההתרגשות.
עבודה של ת'יבודו
בסוף 2020 התארח אוהד הכדורסל והנשיא לשעבר, ברק אובמה, בתוכנית הטלוויזיה של דסוס ומארו, צמד סטנדאפיסטים ואוהדים מיוסרים של ניו־יורק ניקס. השיחה נפתחה בהקנטות הדדיות. הם עקצו אותו על עליבות שיקגו בולס שלו, ואובמה אמר להם שראה את שניהם משחקים ושהם נראו מתאימים לניקס. הקליפ הפך כמובן ויראלי, והצטרף לשרשרת ארוכת שנים של בדיחות על קבוצת הנפל מניו־יורק. לא הייתה שום סיבה לחשוב שזה עומד להשתנות. הרי בעונה שעברה הניקס היו כל כך גרועים, שהם לא הוזמנו לבועה באורלנדו, עוד מאמן עזב ואף סופרסטאר לא רצה לבוא.
חצי שנה אחרי, הניקס קרובים להבטיח לעצמם יתרון ביתיות בסיבוב הראשון של הפלייאוף, ומסתבר שהפתרון היה מתחת לפנס: פשוט להיות הניקס. טום ת'יבודו כמו נולד לאמן קבוצה של שחקנים רעבים ולא מוערכים מספיק, שבאים להתאמן באמצע הלילה, עולים לכל משחק כדי להוכיח משהו למישהו, ומשחקים הגנה משנות ה־80.
את ג'וליוס רנדל הפך ת'יבודו מבחירה שביעית מאכזבת (של הלייקרס) בדראפט 2014, לא רק לאולסטאר ולשחקן המשתפר של העונה, אלא גם למי שצריך להימצא בשיחה על תואר ה־MVP. את אר־ג'יי בארט הוא הפך מבחירה שלישית בדראפט 2019 שהיו תהיות לגביה, לשחקן של כמעט 18 נקודות במשחק, והוא רק בן 20.
ובפברואר הוא הביא את דריק רוז. עשר שנים אחרי שנבחר ל־MVP הצעיר בהיסטוריה, ופציעה חיסלה את מה שהייתה אמורה להיות קריירה מרהיבה ביופייה, חזר רוז לשחק בשביל המאמן שהוא הכי אוהב. הוא כבר, או רק, בן 32, אבל סוף־סוף בריא יחסית, ובדיוק מה שהניקס צריכים.
לפיינל-פור חוקים משלו
אנתוני דייויס אמר שלשום כי הלייקרס נהנים מהאתגר החדש והמוזר של לנסות להימלט מהפליי-אין. לא חייבים להאמין לו. זה נראה יותר כמו חשש אמיתי משיטת הפיינל-פור. בוודאי כשבצד השני יעמוד כנראה סטף קרי, שהעונה כבר בקושי טורח לעבור את קו החצי לפני שהוא זורק וקולע עוד שלשה.
ללברון, בעונתו ה־18 בליגה, קרה מה שהיה צריך לקרות כבר לפני כמה שנים: הגוף שלו התחיל להתמרד. אין לו שנים לבזבז. הסיכון של לא להיות בפלייאוף בלתי נסבל עבור הפנומן, שלפי הדיווחים עשוי לחזור לפרקט הלילה. כל זה הופך את המשחק לקריטי הרבה יותר עבור הלייקרס בסיומו של מסע ארוך אחרון במערב, אבל גם לניקס יש מטרה חשובה: הבטחת יתרון הביתיות בסיבוב הראשון.
בשער הגיליון האחרון של מגזין "ניו יורקר" צוירו שלושת כוכבי ברוקלין נטס – קווין דוראנט, קיירי ארווינג וג'יימס הארדן – כדמויות ענק, שאחריהן רודפות דמויות קטנות בהרבה של ג'וליוס רנדל ואר־ג'יי בארט. הארדן העלה את צילום השער לטוויטר, אבל מחק ממנו את רנדל ובארט. זו הייתה הטרלה ראויה, אבל עצם העובדה שהנטס בכלל מקדישים מחשבה לניקס היא לבדה סיפור העונה הזו.
ה־NBA נראית אחרת לגמרי כשהניקס טובים. היא גם נראית אחרת לגמרי כשהלייקרס נמצאים עם הגב לקיר המפורסם. המשחק הקריטי הלילה בין שתי הקבוצות האלה, במה שאמור להיות הגארבג' טיים של העונה, זה משהו שהליגה לא ראתה הרבה מאוד שנים.
