ז'ולן לופטגי לא היה השחקן הכישרוני ביותר, לא השוער עם ההצלות המרהיבות בהיסטוריה, אבל עם עבודה קשה ונחישות הוא התקדם והגיע לריאל מדריד בתור השוער המחליף, ואחרי כמה עונות חתם בברצלונה של יוהאן קרויף, וכשנקרא להרכב בהופעתו המשמעותיות הראשונה, איכזב מאוד כשחטף חמישייה בסופר קופה מול סרגוסה והורחק בדקה האחרונה. בבארסה הוא לא התקדם לעמדת השוער הראשון ואף הידרדר לעמדת השוער השלישי. גם בראיו וייקאנו הקטנה איבד את מקומו בהרכב, ופרש בגיל 36 אחרי קריירת משחקת שלטעמי הייתה די אפורה.
אחרי עונה אחת, לופטגי מונה למאמן ראיו שחזרה לליגה ה-2, ואחרי 10 מחזורים בלבד פוטר, כנראה בדרך לקריירה אפורה נוספת, הפעם על הקווים. אחרי מספר עונות שבהן לא עמד הקווים ועבר בצוות הסקאוט של ריאל מדריד, מונה למאמן קבוצת המילואים של ריאל בליגה ה-3, העביר בה עונה ואז גם אותה עזב.
אי אפשר היה לדעת מה עומד להתפתח משם: כנראה שז'ולן נהנה לעבוד עם השחקנים הצעירים של קבוצת הפאר, כי אז החל לאמן בנבחרות הצעירות של ספרד ורשם הצלחה אדירה, כשהוא מסמן וי בכול טורניר ושנתון. אחרי כמה שנים מהנות, עשה לטעמי את המעשה הנכון והתקדם לענקית הפורטוגלית פורטו. למרות שנהנה מהתקציב הגדול בתולדות המועדון, לא השכיל לופטגי לקחת תואר מקומי, וגם לא הדיח את פפ ובאיירן ברבע גמר ליגת האלופות למרות 1:3 מפתיע במשחק הראשון. בעונה השנייה המכונה המשיכה לחרוק וז'ולן פוטר במהלכה.
אחרי חצי עונה בבית, לופטגי קיבל את המינוי המפתיע לנבחרת הבוגרת של ספרד, והרבה סקפטים (שכללו אותי) לא חשבו שהוא יוכל להצליח שם, שאין לו מספיק ניסיון על הקווים בשביל להחזיר את הנבחרת לימיה היפים. אז אמרו. לופטגי דרס בשלב המוקדמות, כולל 0:3 א-ד-י-ר על איטליה, ו-2 ניצחונות על הנבחרת שלנו גם היו. ואז, ממש רגי לפני פתיחת המונדיאל ברוסיה, שספרד הגיעה אליו כאחת הפייבוריטיות, לופטגי קיבל משום מקום חוזה מריאל מדריד, הפעם בתור מאמן הקבוצה הבוגרת שבדיוק לקחה גביע אלופות שלישי ברציפות. המהלך לא התקבל בברכה אצל ראשי ההתאחדות, שבצעד סנסציוני פיטרו אותו יומיים לפני המשחק הראשון.
לופטגי עבד שנתיים קשה בשביל להגיע אל הבאר, אבל בסוף לא שתה ממנה. אבל היי, לפחות יש לו עכשיו חוזה בריאל מדריד של כריסטיאנו רונאלדו, סרחיו ראמוס, קאסמירו וכו'. אז זהו, שבלי רונאלדו - שעזב באופן מפתיע אחרי 9 עונות - התפקיד שהיה מספיק קשה גם ככה, נהיה קשה כפליים. לופטגי בנה את הקבוצה על הקסמים של איסקו ועל פריצה של בייל, כשהגיעו חיזוקים נקודתיים כמו של אלבארו אודריוסולה ותיבו קורטואה. ההתחלה הייתה מאוד חיובית, עם 13 נקודות מ-15 אפשריות, כשההרגשה הייתה שהשנה יהיה מאבק אמיתי מול בארסה עד הסוף, בדרת לאולי החזרת האליפות למדריד. אבל אז הגיעה מפולת של נקודה אחת בלבד מחמישה משחקים, והקש ששבר את גב הגמל עבור פלורנטינו פרס היה חמישייה מביכה בקלאסיקו מול ברצלונה ללא לאו מסי, ומקום 9 בליגה. אז גם כאן לופטגי פוטר.
בסוף העונה שעברה הוא חתם בסביליה, בשביל לנסות להציל את שמו הטוב. בקיץ הוא והמנהל המקצועי מונצ'י ביצעו החתמות מרתקות, כמו דייגו קרלוס שנקנה ב-15 מיליון אירו (לפי דיווחים, ליברפול הציעה עליו כ-70 מיליון), ז'יל קונדה הצרפתי, ז'ואן ז'ורדן שכבר שווה הרבה יותר מ-14 המיליון ששולמו עליו, וגולת הכותרת הוא לוקאס אוקמפוס, הקיצוני שנקנה ממארסיי תמורת 15 מיליון, עשה צחוק מהגנות הליגה העונה והיה ללא ספק השחקן המשמעותי ביותר של סביליה העונה.
מאז שהקבוצה חזרה מפגרת הקורונה, סביליה הפכה ליחידה הגנתית בלתי עבירה ולא הפסידה משחק אחד, מה שעזר לה להשיג כרטיס לצ'מפיונס. אבל הייתה לה עוד מטרה - ולופטגי פתח מחדש את הפיות שסתם, הפעם בזכות ההלם שגרם בליגה האירופית. הוא צלח את השמינית עם 0:2 חלק על רומא, ובשלבים הבאים עבר שתי אנגליות - וולבס שלא הייתה רחוקה מכרטיס לליגת האלופות, ומנצ'סטר יונייטד שהשתדרגה פלאים מאז חודש ינואר. בלי כדורגל מרהיב, לופטגי הביא את סביליה לגמר אירופי נוסף, והצליח לנצח גם שם, הפעם את אינטר של אנטוניו קונטה, רומלו לוקאקו ודייגו גודין. אחרי הניצחון אפילו זלגו למאמן דמעות של שמחה. הפעם הספרדי הגיע לבאר, וכן שתה ממנה, ואין אחד שמגיע לו יותר.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה. נא לא לצרף תמונות וסרטונים מהאינטרנט, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
