בעונה שעברה הייתה במכבי תל אביב תחושה שהכול מתחיל להסתדר. אחרי חמש שנים מאכזבות ביורוליג הצהובים הצליחו סוף סוף להתברג בשמינייה הראשונה, עם עונה סדירה מוצלחת ביותר בה דברים עבדו, ועם תחושות טובות, אבל אז הגיע נגיף הקורונה ועצר הכול. העונה נקטעה לפני שבמועדון קצרו את הפירות, ובמכבי נשארו עם המחמאות ועם בור כלכלי עצום. כל זה תורגם לאכזבה ענקית העונה, עם הדחה מוקדמת ומאזן עגום של 14 ניצחונות לעומת 20 הפסדים.
קורונה א': הצד המנטלי
בעונה שעברה האוהדים חזרו ובגדול ליציעים והיכל מנורה מבטחים חזר להיות מבצר שבו קבוצות יריבות מתקשות לנצח. אבל הקורונה הפכה את ההגעה להיכל למדכאת, הכבישים העמוסים לפני משחק פתאום היו שוממים, משרד הכרטיסים שבדרך כלל מלא במאות אנשים שהגיעו לאסוף את הכרטיס שלהם התרוקן, בתי הקפה מסביב להיכל ריקים מאדם והיציעים לא איכלסו אפילו את קרובי המשפחה של השחקנים והצוות המקצועי. על הפרקט, אפשר היה לשמוע כל הערה של יאניס ספרופולוס ואת חריקות הנעליים של השחקנים. אווירת השממה הזאת פגעה משמעותית בחוסן המנטלי של הקבוצה כולה, מה שהתבטא בסופו של דבר ביכולת בינונית ודכדוך. מלבד היעדר הקהל, גם העובדה שהשחקנים שיחקו עד סוף יולי בזירה המקומית והמשיכו מיד לאימונים לקראת העונה הבאה, מבלי לצאת לחופשה או לראות את המשפחה בחו"ל, לא ממש תרמה להרגשה הכללית.
קורונה ב': הבעיה הכלכלית
הקורונה הביאה איתה כמובן גם בעיה כלכלית. למועדון יש בדרך כלל תקציב שנתי קבוע שנע בין ה-26 ל-28 מיליון דולר, תלוי גם בשינויים בסגל שקורים תוך כדי העונה. היעדר הקהל גרם למועדון הצהוב לאבד כ-40 מיליון שקלים מהתקציב הכללי מהכנסות שהגיעו באופן שוטף ממנויים ומכירת כרטיסים. מתוך הסכום הזה הצהובים קיבלו כ-16 מיליון ש"ח מרשת הביטחון שהקציבו במשרד האוצר, אך גם סכום זה הגיע בתשלומים חודשיים ולאחר פתיחת העונה ובניית סגל השחקנים, מה שהשאיר אותם לבסוף עם אובדן של 24 מיליון שקלים ופגע משמעותית בבחירת השחקנים לעונה הנוכחית. הצוות המקצועי נאלץ להסתפק בשחקנים זולים יותר ולא יכול היה גם להביא חיזוק במהלך העונה כדי לשפור עמדות. "קיבלנו מכה רצינית העונה", הודה גורם במועדון. "הדברים כ"כ הסתדרו בעונה החולפת, זה הרגיש שחזרנו לעצמנו אבל אז הגיעה הקורונה והרסה הכול. נכון שזה תקף לכל העולם ולכל הקבוצות אבל הפגיעה הכלכלית שלנו הייתה ממש גדולה וזה גם גרם להרבה ויתורים מהצד השלנו בבניית הסגל. אני מקווה ומאמין שאת העונה הבאה כבר נפתח טוב יותר, נלמד מטעויות ונבוא חזקים יותר".
המאמן: מטה המנצח על התזמורת נסדק
במכבי ת"א לאורך השנים האחרונות יש הנהלה שמורכבת מדמויות רבות, כאשר ניקולה וויצ'יץ' מנהל בקיץ ובמהלך העונה, את נושא הרכבת הסגל והמו"מ עם הסוכנים והשחקנים. אבל בשנתיים וחצי האחרונות מי שמנצח על התזמורת הוא ללא ספק יאניס ספרופולוס. יש לציין שהמאמן היווני קיבל הרבה יותר קרדיט מכל מאמן אחר שעמד על הקווים בקבוצה, ועם תוצאות כמו שלו ביורוליג העונה ובלי נגיף הקורונה הוא כנראה מזמן היה מחכה עם המזוודות בשדה התעופה לטיסה ישירה ליוון. אבל החיבור החזק שלו עם האוהדים, ה-DNA והפילוסופיה שלו שמתאימה למועדון ולרוח ההנהלה והשחקנים, שלרגע לא העזו לדבר עליו מאחורי הגב, וכן הסיטואציה הייחודית של נגיף הקורונה, השאירו אותו במועדון. ועדיין, צריך לשים את הדברים על השולחן - ספרופולוס של העונה שעברה זה לא ספרופולוס של העונה הנוכחית. וברגע שהמנצח על התזמורת מאבד קצת את הראש - כל ההרמוניה נהרסת. אפשר היה לראות את זה בעיקר בקבלת ההחלטות ברגעים המכריעים ובמסיבות העיתונאים שלאחר משחקים, שבהן הוא הירבה להשתמש בתירוץ הקורונה, או בתירוץ אחר לכל מה שקרה בעונה הזאת.
יאניס ספרופולוס: בכל אופן, לקראת פתיחת העונה הבאה, הוא עדיין זוכה לקרדיט ויהיה האיש שיפתח אותה על הקווים. נשאר.
חוסן מנטלי: שד ההפסדים הצמודים
שימו לב היטב לנתון הבא, שממחיש את הבעיה הגדולה ביותר של מכבי ת"א העונה: ב-10 מבין ההפסדים של הקבוצה ההפרש המקסימלי היה של ארבע נקודות, כשהפער הממוצע בהם הוא של 2.6 נקודות. בכל פעם שהצהובים הגיעו לסיום צמוד העונה ביורוליג, בין אם זה משחק שהיה צמוד לכל אורכו, עם הפרש גבוה לטובתם שננגס במחצית השנייה, או דווקא התעוררות שלהם ברבע האחרון - זה נגמר באותה סיטואציה: מפח נפש ואכזבה גדולה. הרוטינה הזו הובילה ללא מעט בעיות מנטליות וסף שבירה נמוך של השחקנים. חלק מזה נובע גם מהנפילה של ספרופולוס עליו דיברנו בסעיף הקודם, חלק נוסף מהבעיות המנטליות שהשחקנים עברו העונה וחלק מההסתבכות המקצועית והמנטלית של כוכב הקבוצה, סקוטי ווילבקין, עליו ידובר בהרחבה בהמשך. בשורה התחתונה - אם הצהובים היו מנצחים רק חצי מעשרת המשחקים האלו, הם היו היום במקום אחר, ובמקום לסכם עונה היינו מדברים על הפלייאוף. "כל הפסד היה סכין בלב", התייחס אותו גורם לנושא, "אתה רואה את המשחק, מבין שזה הכול עניין של סל לפה או לשם, ופתאום אנחנו מתחילים לאסוף יותר הפסדים מניצחונות. מהר מאוד הבנו לאן זה הולך, אפילו לא היה מאמץ כמו בשנים קודמות לנסות להשאיר את כולם דרוכים עם האמונה שאולי עוד יש סיכוי".
הישראלים: מסדר פצועים כחול-לבן
הפציעות המשמעותיות בסגל התחילו כבר מהעונה שעברה עם הפציעות של עומרי כספי, ג׳ון דיברתולומיאו ויובל זוסמן והמשיכו גם לעונה הנוכחית, אבל אחת מהטעויות שעשו במכבי ת״א העונה הייתה לפתוח את העונה הנוכחית בלי שלושת הישראלים הדומיננטיים. נכון שהייתה מן תקווה ששלושתם יחזרו כמה שיותר מהר למגרשים ויידעו לתת את הטון בתוספת החיבור שלהם למועדון ולספרופולוס, אבל בפועל כספי שיחק רק ב-16 משחקים למשך פחות מ-12 דקות בממוצע, דיברתולומיאו אומנם שיחק ב-22 משחקים אבל רוב הזמן ניסה לחזור לקצב והעמיד ממוצעים של 3.9 נקודות, ריבאונד ואסיסט בודד ב-10 דקות, ויובל זוסמן היה רחוק מהיכולת שהציג בעונה החולפת כשב-11 משחקים קלע בממוצע 2.6 נקודות ו-1.5 ריבאונדים, מעט מדי בשביל השלישייה הישראלית הכי משמעותית.
עומרי כספי: אחרי גל הפציעות, בקבוצה שוקלים לא לממש את האופציה בחוזה לעונה הבאה, אבל מהלך כזה יקרה רק בהסכמה הדדית של שני הצדדים. מתנדנד.
ג׳ון דיברתולומיאו: מחזיק בחוזה לעונה הבאה. נשאר.
יובל זוסמן: במהלך התקופה שבה כן שיחק העונה, הוא לא היה מרוצה ממעמדו, וצפוי לנסות למצוא אופציות אחרות באירופה. על פי הדיווחים מי שפוזל לכיוונו הוא מאמן פנאתינייקוס, עודד קטש, אבל במכבי ת״א לא יוותרו עליו כל כך מהר. מתנדנד.
כוכב בנסיגה: ווילבקין מחפש משמעות
אין ספק שווילבקין הוא אחד מהשחקנים הכי משמעותיים שהיו למכבי ת"א בשנים האחרונות. בעונה שעברה אפשר היה לראות אותו בחלק מהמשחקים סוחב את הקבוצה על הכתפיים, מצטיין ברגעי ההכרעה עם סלי קלאץ' גדולים ומלא בכריזמה ובביטחון שהיו סוחפים את כל שאר חבריו לקבוצה להישגים גבוהים יותר. גם אם רוב הזמן הכדור היה בידיים שלו, משהו בדומיננטיות שלו היה נותן השראה לכל יתר השחקנים. אבל משהו קרה לווילבקין העונה.
את ההסבר המדויק הוא נתן בעצמו במסיבת העיתונאים אחרי המשחק מול וילרבאן כשאמר: "זו הייתה עונה קשה, לא רק בגלל שהפסדנו, אלא כי הרגשנו ששתי עונות נדחסו יחד. לא קיבלנו חופש לעשות את מה שאנחנו עושים בדרך כלל בקיץ, כמו בילוי עם המשפחות שלנו. אני מקווה שראשי הליגה בארץ לא יעשו את זה שוב, כדי שיהיה לנו קיץ רגיל".
חלק גדול מהנפילה המשמעותית ביכולת של הגארד הייתה כמובן מנטלית, העובדה שהוא לא יכול היה לנפוש בקיץ ולפגוש את המשפחה, והתפרצות נגיף הקורונה שסגרה את כל השחקנים בבתים לזמן ממושך, השליכו גם אל הפן המקצועי. מ-16 נקודות, שני ריבאונדים ו-3.4 אסיסטים בעונה החולפת הוא ירד ל-14 נקודות אבל עלה ל-2.5 ריבאונדים ו-3.9 אסיסטים. נכון זה לא דרמטי על פניו, אבל את הנפילה האמיתית אפשר היה לראות באחוזים לשלוש שעמדו על 43.5 אחוז בעונה החולפת לעומת 33.1 אחוז בעונה הנוכחית. כשלא פגע, זה יצר אצלו הרבה לחץ ותסכול אחרי כל החטאה, בטח במשחקים הצמודים שהסתיימו בהפסד עם הניסיונות המוכרים שלו לזריקות משלוש.
"היו משחקים שהוא היה הצל של עצמו", אמר מקורב לשחקן, "זה מאוד תסכל אותו, אפשר היה לראות בכל הפסד עד כמה אכפת לו, אפילו קצת יותר מכולם. היה מאוד חשוב לו להמשיך את מה שהקבוצה התחילה בעונה שעברה ונקטע, אבל הדברים פחות הסתדרו, גם קבוצתית וגם אישית מבחינתו. למרות האכזבה, בקבוצה יודעים עד כמה הוא מלא ברצון ואכפתיות. הוא כבר הוכיח שהוא מנהיג ברמות הכי גבוהות שיש, ככה ששני הצדדים מקווים לעונה טובה יותר בעונה הבאה".
סקוטי ווילבקין: מחזיק בחוזה מובטח לעונה הבאה. נשאר.
כריס ג׳ונס: בלא מעט משחקים העונה ספרופולוס התעקש להשאיר על הספסל את ג׳ונס ולתת את המושכות לווילבקין גם בתחום ניהול המשחק, מה שלא כל כך עבד ברוב הפעמים. עם הזמן הרכז התחיל לקבל יותר קרדיט וגם החזיר על האמון. גם בשל עלותו הנמוכה - נשאר.
טיילר דורסי: אחרי עונה מגומגמת נראה ששני הצדדים מעדיפים להיפרד. יעזוב.
הטעויות בקו הקדמי
בעונה שעברה אפשר היה לראות קו קדמי עמוס בכישרון שכלל את אותלו האנטר, טאריק בלאק וקווינסי אייסי. בהמשך הצטרפו גם ג׳יילן ריינולדס ואמארה סטודמאייר. מי שנשאר מכל הרשימה המפוארת הזו הוא רק האנטר, אליו הצטרפו דראגן בנדר ואנטה ז'יז'יץ'. הראשון הגיע לסגל רק בתחילת אוקטובר כשהסיבה העיקרית להגעתו הייתה כלכלית, והשני חתם בקול תרועה כ"גניבה" מריאל מדריד. בפועל? שני הקרואטים לא סיפקו את הסחורה ביורוליג. בנדר סיים עם ממוצעים של 6.8 נקודות ו-3.8 ריבאונדים ב-19 דקות בממוצע והסנטר עם 9 נקודות ו-5.4 ריבאונדים ב-20 דקות. שניהם הציגו בעיקר רכות הגנתית, התקשו מול ההגנה הקשוחה של מספר קבוצות באירופה ובנוסף לקח להם זמן להתאקלם למשחק האירופאי, כשרק במשחקים האחרונים הם התחילו להראות ניצוצות, אבל זה כבר היה מאוחר מדי.
אנטה ז'יז'יץ': מחזיק בחוזה לעונה הבאה. נשאר.
דראגן בנדר: יעזוב.
אותלו האנטר: בגיל 35 עם שכר של 800 אלף דולר ועם ירידה ביכולת, בצוות המקצועי יעדיפו לחפש בשוק השחקנים מחליף. יעזוב.
השחקנים המשלימים
בעונה שעברה אחרי הפציעה של כספי מי שתפס את מקומו היה אנג'לו קלויארו, שבכלל היה אמור להיות שחקן משלים, בדיוק כמו אלייז׳ה בראיינט. אבל השניים הוכיחו את היכולות המקצועיות שלהם ובלא מעט מקרים אפילו היו אחראים על ניצחונות מרשימים, לכן בקבוצה בנו עליהם כתוספת כוח משמעותית. משחקנים משלימים הם הפכו לשחקני חמישייה. העונה, במקום לקחת את הקרדיט הזה בשתי הידיים, הם הלכו אחורה מקצועית כמו יתר הקבוצה ולא הצליחו להביא את האקסטרה. לקלויארו יש חוזה לעונה הבאה אך נראה שבצוות המקצועי יעדיפו לחפש לו קבוצה אחרת. בצד של בראיינט, נראה שהוא יעדיף למצות את האופציות ב-NBA אם יגיעו הצעות, אך גם אם לא - הוא לא צפוי להישאר. יעזבו.
יתר השחקנים: טי.ג'יי קליין - יעזוב. הגיע כגיבוי בעיקר לזירה המקומית, בקיץ הקרוב בצוות המקצועי יעדיפו לשים את היד על שחקן בעמדה שלו בחוזה ארוך טווח שיכול גם לתרום באירופה. עוז בלייזר - מתנדנד. בקבוצה מאוד אוהבים את רוח הלחימה שלו והאכפתיות, כולל את החיבור המהיר שלו למועדון, אך הוא לא הצליח לעשות את קפיצת המדרגה שלו באירופה מה שיהווה שיקול משמעותי. סנדי כהן - מתנדנד. לא מעט קבוצות בליגה הישראלית פזלו לכיוונו במהלך העונה בעיקר בשל הקרדיט המועט שהוא קיבל במועדון הצהוב. לא מן הנמנע שהוא יושאל כדי לצבור ביטחון ובעיקר קילומטראז'.
