הפערים בין השתיים גדולים מאוד, ובכל זאת יש קו דמיון אחד די בולט בין ליגת העל שלנו, לבין הליגה המקסיקנית ששולחת השנה נציגה, טיגרס, לגמר גביע העולם לקבוצות: כוכבים לא נופלים אליהן מהשמיים ככה סתם.
לכן, כמו שקשה לדמיין חלוץ כלשהו שמשתייך ממש היום לסגל של נבחרת צרפת שנוחת כאן אצל בית"ר ירושלים, למשל, כך הייתה ההפתעה גדולה כשב-2015 טיגרס, אז קבוצה שבונה את עצמה ומנסה להתבסס ככוח דומיננטי מקומי, החתימה את אנדרה פייר ז'יניאק ממארסיי. הערב (חמישי, 20:00) המהלך הזה יכול להסתיים עם גביע העולם לקבוצות.
כשהגיע לטיגרס, ז'יניאק היה בשיאו: הוא היה בן 29, הכוכב הראשי של מארסיי, חבר קבוע בסגל הטריקולור (שבעה שערים ב-36 הופעות בין 2009 ל-2016). בעונת 2014/15, האחרונה שלו במארסיי, הוא הבקיע 21 שערי ליגה. היה לו עוד הרבה מה לתת על הבמות הגדולות. ואז, כמו משום מקום - מקסיקו. שמות בסדר הגודל שלו או אפילו גדולים יותר נחתו בעבר בליגה המקומית, אבל זה היה רק כמעין סיבוב פרידה מהקריירה במין טור עולמי אקזוטי. אוסביו ופפ גווארדיולה הם שתי דוגמאות. ז'יניאק אמנם לא היה סופרסטאר, אבל הוא היה בהחלט שחקן מהמדרגה העליונה בליגה הצרפתית, והוא היה בשיא פריחתו.
נכון שהליגה המקסיקנית היא לא ליגה קטנה, בטח אם הולכים עוד קצת קדימה עם ההשוואה שפתחנו איתה מול ליגת העל שלנו. היא נחשבת לליגה החזקה ביותר בצפון אמריקה ואחת החזקות באמריקה כולה (בניגוד לליגה הישראלית שנחשבת רק לשישית באירופה, כידוע). על פי הנתונים של קונקאפ, מבחינת כמות הקהל שמגיע למשחקים מדובר בליגה הרביעית בעולם אחרי הבונדסליגה, הפרמייר ליג ולה ליגה, עם ממוצע של יותר מ-25 אלף אוהדים למשחק. ובכל זאת, מקסיקו.
שנת הכדורגל במקסיקו מתחלקת לשני טורנירים, או שתי עונות: האפרטורה שמתחילה בקיץ והקלאוסורה שמתחילה בחורף. כל אחת מהן מחולקת לעונה רגילה בה משתתפות 18 קבוצות ועוד פלייאוף בשיטת נוקאאוט אליו מעפילות שמונה בסך הכל. בעונה שלפני ההגעה של ז'יניאק, טיגרס סיימה את הליגה הרגילה במקום הראשון וראתה בעצמה מועמדת מובילה לזכות באליפות השנייה שלה בתוך ארבע שנים, אבל הודחה כבר בסיבוב הראשון של הפלייאוף על ידי סאנטוס לגונה. הכישלון הזה הוביל את ראשי המועדון להבנה שאם הם באמת רוצים להתבסס בצמרת הכדורגל המקסיקני ולהמשיך להתקדם משם, דרושה קפיצת מדרגה. ז'יניאק סומן כמקפצה, בעיקר לנוכח העובדה שההגעה שלו הייתה בהעברה חופשית - והם לא יכלו להיות יותר צודקים לגביו.
כבר כשהגיע הוא סייע לקבוצה להגיע לגמר הליברטדורס של 2015 שם היא הפסידה לריבר פלייט הגדולה. העונה שלאחר מכן כבר הסתיימה עם אליפות האפרטורה, והפיצ'ר המיוחד של ז'יניאק היה השערים שלו במאני טיים. הוא נחשב ל"מר פלייאוף". בעונה ההיא הוא הבקיע 11 שערים בעונה הרגילה ובפלייאוף העביר אותם את מכשלת השלב הראשון עם שער בכל אחד משני משחקי רבע הגמר מול צ'יפאס. בגמר מול פומאס הוא שוב הבקיע בשני המשחקים והוסיף עוד שער בקרב הפנדלים שהנחית את האליפות הדרמטית אצל הקבוצה שלו. וכך זה המשיך להיראות מאז: אליפויות אפרטורה נוספות ב-2016 ו-2017, אליפות קלאוסורה ב-2019, וב-2020 זכייה בליגת האלופות של קונקאפ (אחרי שלושה הפסדים בגמר המפעל בארבע שנים), שגם נתנה לקבוצה את המקום בטורניר הנוכחי.
(המספרת של ז'יניאק שהייתה מועמדת לשער השנה של פיפ"א)
וכדי לקנח יפה את העונה האחרונה, הוא גם הצליח להיכנס לרשימת 11 המועמדים לשער העונה של פיפ"א ב-2020 על שם פרנץ פושקאש, עם מספרת נדירה. ואולי בעצם המילה "נדירה" היא לא בדיוק המתאימה, כי האמת היא שעוד פיצ'ר של ז'יניאק מאז שהגיע למקסיקו הוא הבקעת שערים פשוט מטורפים, ולא כאלו שאפשר לתלות בחולשת היריבות, אלא ביצועים שגם אחרי כמה צפיות אתה עדיין משוכנע שאף שוער והגנה בעולם לא היו מסוגלים לעצור. בעיטות מספרת נוספות, פצצות ממרחק לחיבורים, סלאלומים, צ'יפים וסיומות מזוויות בלתי אפשריות - ז'יניאק מבקיע בכל שיטה וטכניקה שהומצאו - וגם כמה כאלה שלא בטוח שהיו לפניו. במספרת האחרונה המדוברת, למשל, החלק של כף הרגל שפוגש את הכדור היה זה שנותנים איתו פס, מהלך שהצריך ממנו אילתור תוך כדי שכיבה באוויר.
ואיך טיגרס הגיעו לגמר מול באיירן מינכן? אז היה שם צמד של ז'יניאק בניצחון 1:2 על נציגת אסיה, הדרום קוריאנית אולסן; אחר כך, פנדל קטן שלו מול פלמייראס הברזילאית שהייתה הפייבוריטית לפגוש את הבווארים בגמר, נתן לטיגרס 0:1. ככה, בגיל 35 ואחרי סיבוב של שש שנים רחוק ממרכז הבמה, חזר ז'יניאק להיאבק מול אימפריה אירופית, מול אלופת אירופה, על תואר יוקרתי.
טעימה מרה מעוגת הטריקולור
הקריירה הבינלאומית שלו אמורה הייתה להיראות אחרת. הבכורה שלו במדים הלאומיים של צרפת הייתה כשהיה בן 23. הוא נכנס אז כמחליף בדקה ה-69 של המשחק מול ליטא בשלב הבתים של מוקדמות מונדיאל 2010, ובישל לפרנק ריברי את השער היחיד במשחק. אולי זו הייתה הקארמה של נגיעת היד של הנרי בפלייאוף מול אירלנד, ואולי עייפות החומר, אבל ז'יניאק שזומן לסגל הסופי במונדיאל ההוא ושותף בשלושת משחקי שלב הבתים, היה חלק מאחת ההדחות המביכות של הצרפתים אי פעם אחרי הפסד 2:1 למארחת דרום אפריקה.
מאז 2016 ז'יניאק לא זומן לנבחרת. כלומר, הוא כן נקרא לדגל אחרי העזיבה של ליג1 לטובת האפשרות להפוך לאגדה במקסיקו, והיה חלק מהנבחרת שהעפילה לגמר יורו 2016, טורניר שאותו אירחה. אבל אז, בגמר מול פורטוגל, הגיע הרגע שכנראה סימל את הסוף. ז'יניאק, ששותף בשישה משבעת המשחקים בטורניר, עלה מהספסל במקום אוליביה ז'ירו, ובדקה האחרונה לפני שהמשחק נכנס להארכה, מבצע גדול שלו בתוך הרחבה הסתיים בבעיטה שטוחה לשער. הכדור היה צריך ללכת רק כמה מילימטרים ימינה כדי שימשיך מהקורה לתוך הרשת, אבל הוא פגע בעמוד הקרוב, התגלגל לרוחב השער והורחק. אחר כך הגיע אדר, המחליף של רונאלדו במשחק ההוא, ונתן לפורטוגלים את התואר. זו הייתה ההזדמנות האחרונה של ז'יניאק להפוך לגיבור לאומי.
האופן שבו הוא התאקלם במקסיקו, כולל למידת ספרדית מהירה מאוד, מעורבות חברתית מחוץ למגרש ובאופן כללי גישה אקטיבית של "אני כאן לטווח ארוך" מהרגע הראשון, מקרב אותו למעמד הזה דווקא במדינה שבה הוא משחק כזר. הערב הוא רוצה להדהים עם טיגרס ולעשות הרבה מאוד מקסיקנים גאים.
