פעם היינו מחכים כמה דקות עד שיידלק לנו המחשב, אבל היום אם אתר אינטרנט לא עולה תוך חצי שניה זה מעצבן. בעבר הייתה לנו סבלנות לראות פרסומות באמצע המתח, אבל היום זה לא הגיוני לחכות רגע עד לצפייה בפרק הבא בסדרה. פעם היינו ממתינים לשעה עגולה כדי לשמוע תוצאות ספורט, אבל היום מקבלים התראה על שער עוד לפני שהכדור ברשת. העולם השתנה, הוא מהיר, וכשמפגישים את העולם הישן עם העולם החדש זו לא תחרות. כך הרגשנו אתמול, כדורגל ישן מול חדש, והתוצאה בהתאם, היסטורית.
הערב הזה, שייזכר לעד כמו אותו 1:7 של גרמניה על ברזיל (מאמן באיירן האנזי פליק היה אז עוזר מאמן גרמניה), הציג היטב את ההבדל התפיסתי בין באיירן מינכן לברצלונה, זה שעיקרו הוא ורסטיליות ומהירות, וכשהבדל הקצב כה גדול גם שלל תמרורי אזהרה לא יועילו - אפשר לדרוס כל מי שנמצא בדרך. זה בדיוק מה שקרה, ברצלונה נדרסה על-ידי באיירן.
משחק של באיירן נראה כמו תקציר. כאילו כפתור הטורבו של הגרמנים תקוע, לחוץ כל הזמן. במקום ליגת האלופות ליגת הצדק, סרט מלא בגיבורי על. סרז' גנאברי מסתחרר כמו שד טסמני, אלפונסו דייויס הולך יותר מהר מספרינט של סרג'י רוברטו, לאון גורצקה נכנס לרחבה כמו נגמ"ש עם מנוע מחוזק, ואז קינגסלי קומאן, אחד מאצני הכדורגל הבולטים, עולה מהספסל. לא סתם רכשו שם לא מזמן גם את לירוי סאנה, כי בשנת 2020 משחקים מהר, רצים מהר, מזיזים את הכדור מהר. כמו בשער השביעי (איזה מוזר לכתוב את זה) – שמונה שניות מחטיפת כדור ועד חגיגה נוספת.
מהצד האחר יש כדורגל ישן, איטי. הכדור הולך לרוחב – ברצלונה מסרה הרבה יותר מבאיירן, אבל כמות המסירות בשליש ההתקפי של המגרש הייתה 55:120 לגרמנים. הגיל הממוצע של שחקני הרכב ברצלונה היה 29 שנים ו-329 ימים, הכי מבוגר שלה אי-פעם בליגת האלופות. לרוב, נתונים על מרחק הריצה שעברה כל קבוצה הם משקרים כיוון שקבוצה שמחזיקה פחות בכדור צריכה לרדוף אחריו, לרוץ יותר, אבל פה יש לנו מקרה מיוחד. באיירן החזיקה יותר בכדור והשחקנים שלה עדיין רצו 9.2 ק"מ יותר מאלה של ברצלונה. אין פה ניסיון לקשור תוצאה כה נדירה לאלמנט אחד, אבל המהירות היא הסמל, ההבדל בין קבוצה שיודעת מה היא עושה לבין אחת שלא.
באיירן בהחלט ידעה מה היא עושה והמאמן שלה, פליק (שימו לב שיש שלושה מאמנים גרמנים בחצי הגמר), התמקד בשתי נקודות טקטיות. הראשונה הייתה ברורה לגמרי והיא התמקדות באגף ימין של ברצלונה, שם לנלסון סמדו לא היה ברור באיזו קבוצה הוא משחק. השנייה היא העמידה הגבוהה, שהובילה לאפקטיביות במשחק הלחץ. קו ההגנה של באיירן עמד בתוך מחצית המגרש של ברצלונה כך שלטר שטגן, שמנהל את המשחק מאחור, לא היה למי למסור. בלא מעט משחקים מאז החזרה מפגרת הקורונה ראינו את טר שטגן, אחד השוערים הטובים בהיסטוריה במשחק הרגל שלו, דווקא טועה במסירה, אבל הפעם זו הייתה עליית מדרגה. דווקא מול מנואל נוייר, זה שהוא לא מצליח לתפוס את מקומו בשער הנבחרת.
בהקשר הזה, העמידה של באיירן, היה אפשר לראות בצורה הטובה ביותר את הבדל המהירות והקצב בין הקבוצות. קו ההגנה הגבוה, בטח בלי ג'ושוע קימיך לפניו (שיחק מגן ימני בגלל היעדרות פבאר), היה חשוף במחצית הראשונה, אבל לבארסה לא היו על המגרש שחקנים מהירים לנצל זאת. כשלואיס סוארס קיבל כדור מסוכן לשטח הגיע מאחוריו דויד אלאבה וסגר בקלות את המרחק ביניהם.
וכך, לראשונה מאז שנת 1946, סופגת ברצלונה שמונה שערים במשחק אחד. כך, לראשונה מאז 2008 היא תסגור עונה ללא תואר. אבל לא זו הבעיה, לא העונה האחת ללא הנפה כלשהי, כיוון שהצרה רחבה הרבה יותר. ממש עוד מעט קיקה סטיין לא יהיה המאמן, ובצדק, אבל כמו שאמר פיקה, תוך מבט אל ההנהלה, הבעיה הרבה יותר גדולה, מגיעה מלמעלה. ברצלונה נמצאת בעיצומה של מסכת השפלות, עונה אחר עונה. ההדחות האחרונות שלה הן שלישיה מיובנטוס, שלישיה מרומא, רביעייה מליברפול, ושמיניה מבאיירן. לא מדובר בבעיה נקודתית.
המשחק הזה הוא כן המכה הכי גדולה של ברצלונה בעידן לאו מסי, וההפסד הגדול ביותר שלו בקריירה. מסי, ואסור לטעות בכך, היה ענק גם העונה, הוא כמובן אינו בעיה ובברצלונה מבזבזים את שנות הכדורגל שלו, אבל אתמול היה אפשר לראות את מסי לא רץ אחורה אחרי איבוד כדור, לא סוגר את תיאגו שהיה קרוב אליו. הוא הפנים של ברצלונה, לא רק הרגליים שלה, והפנים האלה נראו קפואות.
בבאיירן, לעומת זאת, כולם עושים הכל. קימיך כבש אחד, בישל שניים, חילק הכי הרבה מסירות מפתח והתנועה שלו בשער הזכירה את זו של לבנדובסקי. תומאס מולר, השחקן השלישי בכמות שערי נוק-אאוט בצ'מפיונס אחרי רונאלדו ומסי, כבש פעמיים, בישל וזז בין כמה עמדות. דייויס רשם הכי הרבה דריבלים מוצלחים בעוד גורצקה חטף הכי הרבה, תיקל הכי הרבה, ונכנס לרחבה ללא הפסקה. אז מי אמר שמופעי התרבות סגורים? באיירן היא הצגה הרבה יותר טובה מסרט בדרייב-אין, ניצחה את כל תשעת המשחקים שלה בליגת האלופות העונה.
האם ההופעה המרשימה הזו מבטיחה לבאיירן משהו? ממש לא, אסור לשכוח שזו כנראה תהיה מנצ'סטר סיטי עם האקס פפ גווארדיולה בחצי הגמר, אבל את ההיסטוריה שלה באיירן עשתה כבר אתמול. היא הציגה לכולם איך נראה כדורגל מודל 2020.
