מזה שנה מצלמת נטפליקס סרט על ספורטאים שעשו דברים בלתי-אפשריים. אחת מהם היא משלנו - קיאקיסטית קטועת רגליים שלא נותנת לשום דבר לעצור אותה - ומותחת שוב ושוב את קצה גבול היכולת האנושית.
הצילום האחרון, מה ש"אמור" להיות פרק הסיום לקריירה המפוארת של פסקל ברקוביץ, מתוכנן למשחקים הפראלימפיים בטוקיו. אבל עם כל הכבוד למפיקים של נטפליקס, את התסריט של חייה היא כותבת בעצמה – והוא מלא בטוויסטים. הרי גם בשלוש האולימפיאדות האחרונות אמרו שזו תהיה הפעם האחרונה שלה, והנה, בגיל 54(!), ברקוביץ שוב תהיה חלק מאירוע הספורט הגדול בעולם.
נדבר שוב לקראת פריז 2024?
"אי אפשר לדעת, הכל יכול להיות. יש זמן, נחליט אחר כך".
בינתיים, אשת הברזל מגבירה את קצב ההכנות לקראת האולימפיאדה הרביעית שלה – הישג כמעט בלתי נתפס. "אני מתחרה מול צעירות ממני בהרבה, רובן עם דרגות נכות קלות ממני. מפעם לפעם אני צריכה לעדכן את האימונים לפי דרגות קושי חדשות", מדגישה ברקוביץ, שהדליקה משואה ביום העצמאות ב־2014 כשהייתה בת 47. מאז היא ממשיכה לאתגר את עצמה עם מטרות שלא תנוח עד שתשיג אותן.
קצת רקע עבור אלה שלא הספיקו להכיר את סיפורה האישי. ה־13 בדצמבר 1984 היה היום שבו השתנו חייה של נערה בת 17, תוך שניות ספורות. "גרתי בפרברי פריז והייתי אמורה להגיע ברכבת לבית הספר", משחזרת ברקוביץ. "השלג ירד בכמויות לא רגילות. הרכבת כבר התחילה לנסוע, רצתי אחריה כדי להיכנס, ופתאום מצאתי עצמי מחליקה על הפסים. אחד הגלגלים פגע לי בשתי הרגליים".
אחרי 47 דקות בהן שכבה פצועה בתחנה הריקה מאדם באותו בוקר, היא התפללה שמישהו יחלוף במקום ויזעיק עזרה. בסופו של דבר הופיע פרמדיק מקומי, שהזמין מיד מסוק לבית החולים הקרוב – החלטה שבדיעבד הצילה את חייה.
"להסתכל על החיים"
"כבר כששכבתי על המסילה החלטתי שאני לוקחת את החיים שנשארו לי ועושה איתם משהו", מספרת ברקוביץ. והיא עשתה, ועוד איך. מאות אלפים כבר שמעו את הרצאותיה "להסתכל על החיים". כבת לאב יהודי, מורה לפילוסופיה, ולאם נוצרייה, פסיכולוגית קלינית ובת למשפחה שהצילה יהודים רבים, הגשימה ברקוביץ את חלומה ועלתה לישראל. כחיילת על כיסא גלגלים בצה"ל היא קיבלה את חסותו של תא"ל אהרון דוידי ז"ל, שביקש ממנה להרצות בפני חיילים והמריץ אותה להתגייר.
כמו כל דבר שברקוביץ עושה בחיים, השאיפה היא תמיד להישגיות, תוך מאמץ שלרבים מאיתנו קשה להבין את עוצמתו. המטרה הבאה שלה: להשיג שיפור נוסף בהשוואה למשחקים הפראלימפיים האחרונים. בבייג'ינג 2008 השתתפה ברקוביץ בחתירה אקדמית וסיימה שמינית. בלונדון 2012 לקחה חלק בתחרות אופני־יד והגיעה שישית. "בריו 2016 עברתי לקיאקים ושוב סיימתי שמינית. המכנה המשותף לכל ההישגים היה שבכל האולימפיאדות הופעתי בגמר".
לא תסתפקי בעלייה נוספת לגמר? הרי זה יהיה הישג אדיר.
"אני רוצה להתקדם עוד. מרגישה שאני בכושר טוב יותר בהשוואה לפעמים הקודמות. אני מדורגת יותר גבוה, במקום השביעי. בקיצור, אני באה לעשות את האולימפיאדה הכי טובה שלי".
עד כמה הניסיון שצברת משחק תפקיד?
"יודעת שתהיה תחרות קשה, מחכה לי אתגר אדיר. כל פעם אומרים שזו האולימפיאדה האחרונה, והנה, בגיל 54 אהיה בטוקיו".
אימונים סביב השעון
באופן מדהים, הזמן אותו היא מקדישה לספורט דומה לכדורגלן מקצועני ברמות הגבוהות ביותר. בתפריט: שני אימונים ביום, שש פעמים בשבוע. ועדיין, ההתאוששות בין האימונים היא קריטית עבורה בשלב הזה, בעיקר אחרי ספרינטים. "עבודת השחרור של הגוף משמעותית הרבה יותר בהשוואה לגיל צעיר יותר", מודה ברקוביץ. "הפיזיותרפיה היא תנאי הכרחי".
כל המשתתפים באותה דרגת נכות?
"לא, ויש הרבה יותר צעירות ממני, ועם יכולות אחרות. הן, למשל, יכולות להשתמש ברגליים. אצלי, עם הקצת רגליים שיש לי אני יושבת יותר צפוף כדי שתהיה קונטרה מתאימה במטרה לחזק את פלג הגוף העליון, מה שיאפשר לי לדחוף קדימה. ישנם עוד הרבה הבדלים".
מהו המוטו שלך בחיים?
"כמו תמיד, להציב מטרות לארבע־חמש שנים קדימה ולבצע אותן. לדעת לא להקשיב לאנשים, אלא רק להצלחה. אני שמה בצד דברים שליליים. לוקחת את השקט שלי".
מדוע לא להקשיב?
"כי הם בדרך כלל אומרים שלא אצליח, כמו לפני האולימפיאדות הקודמות שלי. התשובה שלי היא במעשים. כלומר, עושה 'דווקא' לפסימיסטים. זה לא בא דווקא מהרגש, אלא מהמחשבה. אני מתארגנת על עצמי, חושבת בלי לחץ איך לפעול כדי להשיג את המטרה. אני מפסיקה להקשיב לאחרים שאומרים שאין לי סיכוי. הכלל שלי הוא להסתכל על הצד החיובי של החיים".
ואוטוטו, גם היורשת תגיע לכותרות. בתה הבכורה של ברקוביץ, עדן בת ה־19, היא קיקיסטית מצטיינת בנבחרת ישראל. "מאמינה שיש לה עתיד בענף", מצהירה האמא בגאווה.
יש מצב שהיא תתחרה איתך או מולך?
"זו תהיה התגשמות עוד חלום שלי. בתחרויות בארץ זה דבר שיכול לקרות".
הבת השנייה, מיקה, בת 11.
"מכנים אותה מיקה דל'ארטה. היא אמנית, מפסלת, מציירת. כל מה שקשור באמנות".
"מרגישה שבורכתי"
את הכרטיס היקר לטוקיו השיגה ברקוביץ בתחרות שנערכה בסוף השבוע האחרון בבודפשט, שבה דורגה שביעית במקצה ל־200 מטר, אותו סיימה בזמן של 1:03.25 דקות. היא הקדימה במקום אחד ובארבע עשיריות את חברתה, טלי איילת, שהציבה לעצמה כיעד את פריז 2024.
איך את מסכמת את חייך יוצאי הדופן עד עכשיו?
"במילה אחת – בורכתי".
