הטבלה לא משקרת. קבוצות תחתית משחקות כדורסל תחתית, אבל לשם שינוי מכבי ת"א ניצחה. למה? כי בכדורסל אין תיקו. כשהניצחון הוא הדבר היחיד שחשוב פחות חשוב איך הושג, אבל יש הרבה לתקן.
בכדורסל צריך ללכת למי שחם באותו יום, לא להשאיר החלטות למי שמחזיק בכדור. מבחינה זאת חימקי ומכבי ת"א משחקות כדורסל די דומה (וקשה לצפייה). מי שיעיין בסטטיסטיקה יתהה אולי איך אפשר להתלונן ששחקנים שמוסרים 11 אסיסטים (אלכסיי שבד) ושישה (סקוטי ווילבקין) הם סוליסטים שמחרבים קבוצה? זו דוגמה לסטטיסטיקה שלא משקפת את מה שקרה במשחק.
ווילבקין ושבד מוסרים רק אחרי 15 שניות של כדרור, כשההגנה מאלצת אותם למסור. זה מייאש ותוקע שחקנים שמשחקים לידם. רימאס קורתינייטיס טוען שחימקי שקלה בקיץ להשתחרר מהתלות בשבד ולבנות סגל חדש. סבתא שלי הייתה אומרת: האט ער געזאגט. אמר ונשאר בחיים.
לא רק שחימקי נשארה תלויה בכוכב שלה, היא עברה משימוש בסמים קלים לכבדים. שבד, שחזר אחרי שהחלים קורונה, שיחק 44:02 מתוך 45 דקות. שכונת חימקי. אין פלא שבישורת הסופית לא הגיע חמצן למוח, והוא איבד שלושה כדורים רצופים בחדירות, ובעיקר טעה כמו טירון עשר שניות לסיום החוקי של המשחק בשוויון 81:81.
למכבי נותרה עבירה אחת לתת וזה אומר שחימקי הייתה חייבת למשוך ממנה את העבירה הרביעית הקבוצתית תוך שנייה או שתיים ולהשאיר לה 8-7 שניות למשוך עבירת זריקות ולהכריע את המשחק מהקו. שבד, 100 אחוז בעונשין! החזיק בכדור שבע שניות עד שאנג'לו קלויארו ביצע את העבירה הרביעית הקבוצתית והשאיר לחימקי פחות משלוש שניות לזריקת התאבדות אחרונה.
להבדיל מקורתינייטיס, יאניס ספרופולוס שיחק אותה בהתקפה האחורנה של הזמן החוקי. במקום ללכת כמצופה על שלשה של ווילבקין, הוא פנה לדורסי שהיה אתמול ענק. שלשות עושות רעש, פעולות קטנות מנצחות משחקים. הרוצח השקט, אותלו האנטר, חסם דאנק אדיר של יונאס ירבקו שהיה גומר את המשחק, וכעבור חמש שניות מסר את האסיסט לשלשה של דורסי שכפתה הארכה. מאסטר-פיס.
גם אתמול המשחק נפתח בפיגור 12:2 אחרי חמש דקות. האנרגיה שנדרשה למרדף אחרי פיגור של עשר נקודות לא עלתה למרבה המזל בהפסד רביעי, אבל מומלץ לפתוח בהרכב חזק. נכון שלמאמן יש 35 דקות לתקן את הנזק, אבל אולי עדיף לא לפתוח עם אנטה ז'יז'יץ', אלייז'ה בריאנט ועוז בלייזר באותה חמישייה. 12 נקודות מכבי ספגה בחמש הדקות הראשונות, ורק 24 ב-15 שנותרו עד ההפסקה.
האנטר חייב לקבל עזרה כשהוא נשאר לשמור אחד על אחד. לא ייתכן שגרג מונרו יעשה עליו תשע נקודות רצופות בלי תגובה. מה שמביא אותנו לדיון השבועי בעמדה מספר 4. ספרופולוס אוהב הרכב גבוה, וזה בסדר. לכן הוא מזיז את קלויארו לעמדה 3, למרות שהוא 4 שיכול לשחק גם 3.
"סטרץ' פור" הוא שחקן שמסוגל לשחק עם הגב לסל, וגם לצאת לשחק עם הפנים לסל ולקלוע שלשות. סטרץ' משמע מתיחה של טווח הזריקה של שחקן גבוה אל מחוץ לקשת, בהנחה ששומר גבוה לא ייצא לשמור רחוק מהסל.
בשבוע שעבר נשאל ספרופולוס מה הוא לוקח מההפסד לאולימפיאקוס, וענה שמכבי הרוויחה שני שחקנים חדשים. איפה היו עוז בלייזר וכריס ג'ונס אתמול? אם דרגן בנדר מסוגל לשחק ביורוליג, זה רק בעמדה 4. הבעיה שהוא גבוה מדי (2.11 מ') לשמור על שחקנים אתלטיים, וחלש פיזית בשביל לשחק בפנים.
בנדר לא אשם אלא מי שבנו ותכנתו אותו. נכון שאי אפשר ללמד להיות גבוה, אבל יש גם גבול לתיקון מגבלות זריזות ומהירות. מה כן אפשר? להתחזק ולהעלות מאסה. הטרנד להפוך כל שחקן צעיר גבוה לקלע שלשות, כי "סטרץ' פור" זה באופנה, הביא למצב שמרוב מפציצים קשה למצוא סנטר. אילו בנדר היה מתחזק ולומד לשחק עם הגב לסל, אולי היה מתפתח לסנטר לא רע במקום לפורוורד שמחפש את עצמו במגרש.
נכון שעומרי כספי פצוע, אמרה סטודמאייר לא יחזור וקווינסי אייסי פצוע ועולה הרבה כסף, אבל לא צריך להוסיף חטא על פשע ולתת לבנדר 14:28 דקות! תמורת נקודה אחת, ריבאונד, אסיסט, איבוד, 0 מ-4 מהשדה, בזמן שקלויארו קלע 15 נקודות, כולל שתי שלשות קריטיות (מחפשים סטרץ' 4?), 10 ריבאונדים ו-3 חטיפות. קצת הנשמה לפני פנרבחצ'ה.
