זה הזמן של עודד קטש לזנק לתוך קריירת האימון ברמות הגבוהות ולעשות שם דברים יפים. הניצחון של פנאתינייקוס על ולנסיה ביורוליג היה סימן חיובי לכך שקטש התחיל לשנות שם את המצב לטובה, למרות שהקבוצה במצב מקצועי, מנטלי וכלכלי לא פשוט. אבל בזמן שהוא קוצר הצלחה על הקווים, וזה נכון גם לגבי מה שעשה בנבחרת, נזכרתי לאחרונה בסיפור מדהים אודותיו דווקא מהתקופה שלו כשחקן. ותאמינו לי, יש לי אינספור סיפורים על הבחור.
22 שנה אחרי שהתרחש, המקרה הזה נראה לי פתאום די משעשע, אבל באותה תקופה הוא נראה אחרת. הוא קשור להפסד המביש של מכבי ת"א בספרד למנרסה החלשה באוקטובר 1998, 72:65, בתקופה של יורם חרוש כמאמן (כן כן, למי ששכח, גם חרוש היה אחד האנשים שהופקדו על הצהובים במהלך ההיסטוריה). במשחק בהיכל שנערך מאוחר יותר בעונה, מכבי פירקה את מנרסה 55:81, רק כדי להבין את הפערים.
אם לא די בהפסד ההוא, אז הדרך לארץ התארכה בגלל איחור של שעות בטיסה לארץ. אני כבר לא זוכר כמה פעמים זה קרה, אבל זה מוטיב חוזר – כמעט בכל נמל תעופה באירופה, בימי חורף, שלג וקרח סוערים, העבירו הכדורסלנים, מנהליהם והעיתונאים שסיקרו את המשחק שעות על שעות בהמתנה. היו מקרים בהם טיסת ההמשך לת"א, לרוב דרך בציריך, לא המתינה לקבוצה שנאלצה לעשות את הלילה ולעתים את סוף השבוע במלון בתחום הנמל. וזה היה גרוע יותר אחרי הפסדים כואבים כאלה.
אז אחרי המשחק מול מנרסה זה קרה בנמל התעופה בברצלונה. הצעקות של חרוש על השחקנים בחדר ההלבשה היו כ"כ חזקות, שהידהדו עדיין גם בנמל התעופה – וכל מה שהשחקנים רצו אחרי ההפסד והשטיפה זה לחזור כבר הביתה ולא להיתקע שעות בהמתנה. פניהם של שמעון מזרחי, דייויד פדרמן ומוני פנאן ז"ל, וכמובן של המאמן, ביטאו הכל. רק שהפעם הם ניצלו את הזמן למשהו אחר לגמרי: דיונים מקצועיים ארוכים בשאלת פיתרון הבעיות בקבוצה, שבעקבות ההפסד פתחה את העונה האירופית במאזן 3:0. החשש הגדול היה מנפילה למקום האחרון בשלב הבתים הראשון (הבית כלל גם את פנאתינייקוס, אפס פילזן, ציבונה זאגרב והכוכב האדום בלגרד) והדחה מהמפעל בעונה הבאה לטובת הפועל ירושלים.
המסקנה שעלתה מישיבת ההנהלה המאולתרת בלילה הקר בקטלוניה הייתה ברורה: חייבים להחזיר את עודד לקבוצה. המצב של קטש באותה תקופה היה מעורער: לכולם היה ברור שהוא בדרך ליעד הרבה יותר מפואר, אחרי שכבר חתם על חוזה בניו־יורק ניקס מה־NBA. הוא היה אמור להיות הישראלי הראשון בליגה הטובה בעולם, אבל לרוע מזלו בדיוק אז פרצה שביתת השחקנים שהקפיאה ה־NBA וקילקלה לו את התוכניות. עם יציאתו היו כאלה שסברו כי מכבי ת"א תהיה קבוצתית יותר בלעדיו, אבל ההפך קרה, והיא הלכה ודעכה ללא קטש.
פדרמן לא חיכה לאף אחד, ועוד מנמל התעופה בבברצלונה סיכם עם עודד על חזרתו לארץ לפגישה, בניסיון להגיע לסיכום. אפילו סיפור הכיסוי היה מוכן: מה שתואם בין הצדדים, כדי להוריד את התקשורת מהעסקה, היה שאם ביקורו של קטש בארץ ייחשף, הוא יאמר שהגיע לביקור קצר על מנת להשלים את קלטת הווידיאו עליה התחיל לעבוד לפני יציאתו לארה"ב.
כמובן שאת הנחיתה שלו בישראל אי־אפשר היה להחמיץ, ומיד זיהו אותו רבים בנתב"ג. גדעון הוד מיהר לפרסם ברשת ב' ברדיו על ביקורו ואפשרות חזרתו לקבוצה. הסוד הכמוס הפך מהר מאוד לגלוי. קטש דאג לסעיף יציאה, כי היה בטוח שהשביתה זמנית ושהוא יחזור לניקס כשהעניינים ייפתרו, אבל כאשר השבועות התקדמו וכבר היה צריך לחתוך עניינים לחצי השני של העונה, קטש סיכם על הישארות במכבי (אותה הוביל לשלב הבתים השני באירופה) מאחר שבאותה תקופה כל האינדיקציות היו שהעסק ב־NBA עומד בפני פיצוץ וביטול העונה. מעט לאחר מכן הגיעה הפשרה ועונת ה־NBA המקוצרת יצאה לדרך, כשקטש מחויב למקום אחר וכבר לא חתום בניקס (שהגיעו אז עד לגמר). פספוס כואב.
