במובן מסויים, המפגש בין ישראל וסקוטלנד ביום חמישי בערב גורלי עבור שתיהן באותה מידה. ישראל ממתינה כבר 50 שנה לחזור לטורניר גדול. מאז ההופעה ההיסטורית במונדיאל 1970 במקסיקו, הנבחרת לא העפילה לכזה. במקרה של סקוטלנד מדובר בפרק זמן קצר יותר, "רק" 22 שנה. אולם אסור לשכוח שסקוטלנד הייתה בעבר מעצמת כדורגל, כזו שהוציאה משורותיה כמה מהשחקנים הגדולים בעולם, כמו דניס לאו, זוכה כדור הזהב ב-1964, וקני דלגליש, כנראה גדול שחקני ליברפול בכל הזמנים.
בשונה מישראל, סקוטלנד השתתפה בשמונה מונדיאלים, כולל חמישה ברציפות. בשנות ה-70, ה-80 וה-90 היה די ברור שמקומה של סקוטלנד, עם כל כך הרבה שחקנים בכירים מהליגה האנגלית, הוא בצמרת העולמית. אבל המונדיאל בצרפת ב-1998 היה הטורניר הגדול האחרון בו השתתפו. האיש שעליו הוטלה המשימה לשבור את שרשרת הכישלונות הזו הוא סטיב קלארק, שקיבל את המינוי לפני שנה וארבעה חודשים.
מאז קרייג בראון, שהיה המאמן הסקוטי האחרון שהצליח להעלות את הנבחרת לטורניר גדול, נכשלו במשימה שישה מאמנים שונים: ברטי פוגטס הגרמני, וולטר סמית', אלכס מקליש (בשתי קדנציות), ג'ורג' ברלי, קרייג לווין וגורדון סטראכן. כמובן שההצלחה של כל מאמן תלויה קודם כל בחומר השחקנים העומד לרשותו, וצריך לומר את האמת: הדור הנוכחי של הכדורגל הסקוטי הוא בינוני מאוד, וגם זה נאמר בעדינות.
למעט הקפטן אנדי רוברטסון, המגן השמאלי של ליברפול, אין לקלארק בסגל אף שחקן מהרמות הגבוהות של הכדורגל האירופי. ולכן מרבית הפרשנים והאוהדים בסקוטלנד די סקפטיים באשר לסיכויי הנבחרת שלהם להעפיל ליורו 2021. אבל סטיב קלארק מאמין שיצליח לחולל את הנס, כפי שעשה בג'וב הקודם שלו, כשאימן את קילמרנוק הצנועה.
קלארק, צריך לומר, עזב את הכדורגל הסקוטי לפני שנים רבות. הוא היה שחקן צעיר, בן 24, כשצ'לסי הגדולה רכשה אותו ב-1987 מסנט מירן. מאז הוא שיחק, אימן וחי באנגליה, כשבמשך כ-20 מ-30 השנים שלו באנגליה, הוא היה בצ'לסי, תחילה כשחקן, לאחר מכן כסקאוט, כמאמן קבוצת הנוער וכעוזר המאמן הראשי. ואז, באוקטובר 2017 הגיעה ההצעה מקילמרנוק. מבחינתו זו הייתה סגירת מעגל שכן "קילי" הייתה הקבוצה אותה אהד כילד, בשנות ה-60.
כשהגיע לקילמרנוק, היא הייתה במקום הלפני אחרון בליגה הסקוטית. כשהעונה הסתיימה היא כבר דורגה במקום החמישי. קלארק זכה בתואר מאמן העונה. עונת 2018-19 הייתה אפילו טובה יותר, וקילמרנוק הגיעה למקום השלישי, הטוב ביותר שלה מאז 1966, לפני 53 שנה. היא גם העפילה לליגה האירופית, בפעם הראשונה מזה 18 שנה. בפעם השנייה ברציפות זכה בתואר "מאמן העונה" בסקוטלנד, ויום אחד לאחר מחזור הסיום, מונה למאמן החדש של נבחרת סקוטלנד.
אבל החזרה שלו לכדורגל הסקוטי לא הייתה לגמרי חלקה. הרגע הדרמטי היה כאשר במהלך משחק גביע של קילמרנוק מול ריינג'רס הוא התקבל במטר של קריאות גזעניות. לרבים זה אולי יישמע מוזר, אבל בסקוטלנד קיימת שנאה על בסיס דתי בין הפרוטסטנטים לקתולים, שבאה לידי ביטוי בעיקר במשחקי הדרבי הגדולים של גלאזגו, בין ריינג'רס הפרוטסטנטית לסלטיק הקתולית.
סטיב קלארק מעולם לא שיחק בסלטיק, אבל כולם יודעים שהוא קתולי, ולכן אותם אוהדי ריינג'רס התמקדו בו, גידפו אותו וקראו לעברו קריאות גזעניות. קלארק הנסער לא שתק ואמר למיקרופונים: "כשחזרתי לסקוטלנד אחרי 30 שנה הייתי בטוח שהתופעה הזו כבר לא קיימת כאן, ועובדה שאנשי ריינג'רס גיששו אצלי כשחשבו להציע לי לאמן את הקבוצה. אבל אז אני מגיע לאיצטדיון אייברוקס וזה מה שאני שומע! איפה אנחנו חיים? בימי הביניים? בכל בוקר שאני קם אני אומר תודה רבה לצ'לסי על כך שלקחו אותי מסקוטלנד, כי הילדים שלי לא מבינים את זה".
הוא שיחק בצ'לסי 11 עונות בהן רשם 421 הופעות, זכה בגביע האנגלי ב-1997, בגביע הליגה ב-1998 ובגביע אירופה למחזיקות באותה שנה, ונחשב בעיני רבים למגן הימני הטוב ביותר של הקבוצה בכל הזמנים. אחרי שתלה את הנעליים נשאר בצ'לסי, אבל בתפקידים זוטרים. ולמעט תקופה קצרה מאוד בה שימש כעוזרו של חברו הטוב רוד חוליט (ששיחק עימו בצ'לסי), שאימן את ניוקאסל, הוא לא עזב את סטמפורד ברידג'.
ואז, בקיץ 2004, הגיע מאמן חדש, צעיר וכריזמטי לצ'לסי, ז'וזה מוריניו. "המיוחד" הביא עימו צוות פורטוגלי מפורטו, אבל רצה לצידו גם עוזר מקומי, כזה שמכיר את המועדון מבפנים. סטיב קלארק היה האיש המושלם לתפקיד. שלוש שנים עבד קלארק לצידו של מוריניו, בשנים בהן צ'לסי הפכה לסיפור הגדול ביותר בכדורגל האנגלי. ביחד הם הוליכו את ה"בלוז" לזכייה בשתי אליפויות, גביע ושני גביעי ליגה.
לסקוטי התאים לפעול כ"שוליית הקוסם". בניגוד למוריניו - הוא אדם צנוע, בלי אגו מנופח. הכוח שלו במערכת נבע מיחסי האנוש הנהדרים שלו והקרבה הבלתי אמצעית שהייתה לו לשחקנים. אבל בספטמבר 2007 החליט הבעלים רומן אברמוביץ' לפטר את מוריניו. לתדהמת כולם מונה אברם גרנט הישראלי למאמן הקבוצה, למרות שמרבית השחקנים רצו לראות את קלארק מקבל את התפקיד. קלארק, כהרגלו נאמן למערכת, בלע את הצפרדע ונשאר בצ'לסי כעוזרו של גרנט. אבל כאשר הישראלי החליט לצרף לצוות שלו עוזר נוסף, ההולנדי הנק טן קאטה, קלארק הבין שהגיע הזמן לחפש מקום חדש.
וכך, בספטמבר 2008 עזב את צ'לסי אחרי למעלה מ-20 שנה במועדון. הוא נשאר בלונדון ועבר לווסטהאם, כעוזרו של ג'נפרנקו זולה, חבר טוב עוד מימי צ'לסי העליזים. בווסטהאם הפך לעוזר המאמן בעל השכר הגבוה ביותר בפרמייר ליג ונראה היה שאין לו שאיפות גבוהות יותר. עובדה, הג'וב הבא שלו היה שוב עוזר מאמן, הפעם בליברפול, עם סקוטי מפורסם אחר, קני דלגליש. גם באנפילד קיבל שבחים על העבודה המצויינת שעשה. יחד עם דלגליש השניים שיפרו מאוד את מצב הקבוצה. אבל הרומן עם ליברפול הסתיים במאי 2012. דלגליש פוטר ולקלארק הנאמן התפטר מייד לאחר מכן.
ואז הגיעה תפנית בעלילה. בקיץ 2012, אחרי 13 שנים כעוזר מאמן וכשהוא כבר בן 49, סטיב קלארק החליט שהגיע הזמן להיות מאמן ראשי. ווסט ברומיץ' הייתה זו שנתנה לו את הצ'אנס. אחת ההודעות הראשונות שקיבל כשחתם על החוזה הייתה מהחבר הטוב מוריניו: "מה לקח לך כל כך הרבה זמן לקבל קבוצה?".
העונה הראשונה שלו הייתה לא פחות ממדהימה. ווסט ברומיץ' סיימה במקום ה-8 בטבלה, המיקום הגבוה ביותר שלה מזה 32 שנה. היא ניצחה את ליברפול באנפילד וקינחה עם 5:5 משוגע מול מנצ'סטר יונייטד, משחקו האחרון בקריירה של אלכס פרגוסון. ההמשך היה פחות מוצלח. קלארק פוטר באמצע העונה הבאה כשווסט ברומיץ' הידרדרה לתחתית. הוא ירד לליגת המשנה שם אימן את רדינג, ולמרות שהעלה אותה לחצי גמר הגביע, פוטר אחרי שנה בתפקיד.
הוא הספיק לעבוד כמה חודשים באסטון וילה, וכשגם הרומן הקצר הזה הסתיים באכזבה נראה היה שלסטיב קלארק כבר אין מה להציע. ואז, אחרי שנה מחוץ לכדורגל, הגיע הטלפון מקילמרנוק באוקטובר 2017, וכל השאר היסטוריה. שלוש שנים אחרי ש"קילי" הצנועה החזירה אותו לעניינים וסייעה לו לעלות על נתיב ההצלחה, הוא מגיע לרגע האמת שלו כמאמן. אם נבחרת סקוטלנד תנצח ביום חמישי בערב את ישראל, היא תהיה במרחק 90 דקות מעלייה ליורו.
ואם סטיב קלארק, האיש שהיה העוזר של מוריניו ושל אברם גרנט, אכן יצליח להוליך את סקוטלנד לטורניר גדול בפעם הראשונה אחרי 22 שנה, יכול להיות שאפילו אוהדי ריינג'רס יריעו לו.
