אין מי שלא יודע שג'יימי וארדי הוא אחד החלוצים הבכירים באנגליה. הכוכב בן ה-33 של לסטר סיטי הוכתר בעונה שעברה כמלך שערי הפרמייר-ליג, וזה אחרי שסייע לשועלים לזכות באליפות ההיסטורית והסנסציונית לפני ארבע שנים.
עוד בפרויקט "מזנב לראש":
מעבר ל-91 שערים בפרמייר-ליג, בחמש השנים האחרונות הוא גם שיחק ביורו ובמונדיאל, והבקיע שבעה שערים ב-26 משחקים במדי שלושת האריות.
אולם וארדי, בניגוד למרבית הכוכבים בליגה האנגלית, היה עד לפני שנים מועטות שחקן כמעט אלמוני. כזה שאף אחד בעולם, כולל הוא עצמו, לא חלם שיגיע לגבהים הללו.
בעונה הראשונה שלו בלסטר, כשהוא כבר כדורגלן בן 26, וארדי התקשה מאוד להסתגל לחיים החדשים. לסטר רכשה אותו שנה קודם לכן מפליטווד טאון, קבוצה חצי מקצוענית, במיליון ליש"ט. זה היה אז סכום עתק עבור שחקן שמגיע מליגה כה נמוכה.
נייג'ל פירסון, המנג'ר שרכש אותו ונתן לו את ההזדמנות לשחק בליגה מקצוענית, ראה שהחלוץ שלו בבעיה. וארדי לא הצליח להבקיע, וברשתות החברתיות האוהדים פשוט הרגו אותו ושלחו אותו בחזרה לקבוצות הקיקיוניות בהן שיחק עד אז.
וארדי סיפר אז בראיון לבי.בי.סי: "למען האמת כמעט הרמתי ידיים ו-ויתרתי על הקריירה ככדורגלן מקצועני. אבל היו לי כמה שיחות עם המאמן ועוזרו, והם כל הזמן אמרו לי שאני שחקן טוב ושהם מאמינים בי ולא מוכנים לוותר".
וארדי החליט שהוא לא מוותר, והמשיך ועשה היסטוריה. אבל זה לא היה פשוט. אייוואט סריבדאנפרבה, הנשיא והבעלים התאילנדי של לסטר (בנו של ויצ'אי, הבעלים שנהרג בתאונת המסוק לפני כשנתיים), סיפר כי בחודשים הראשונים של וארדי בקבוצה, הוא היה מגיע לאימונים שיכור.
"הוא הגיע משום מקום לליגה השנייה באנגליה, מה שגרם לו להתחיל לשתות בכמויות כל יום", נזכר אייוואט בראיון שהעניק בתאילנד. "לא ידענו מה לעשות. הייתי בהלם כשסיפרו לי שהוא הגיע שתוי לאימוני הבוקר".
"ניגשתי אליו ואמרתי לו: 'ככה אתה רוצה לסיים את הקריירה שלך? אם תמשיך לשתות אנחנו נשחרר אותך בסיום החוזה. ואל תצפה שקבוצה אחרת תחכה לך'".
"הוא היה נבוך ואמר לי שהוא אבוד ולא יודע מה לעשות עם החיים שלו. הוא מעולם לא הרוויח כל כך הרבה כסף. שאלתי אותו 'מה החלום שלך? איך אתה רוצה שהחיים שלך ייראו? תחשוב טוב על המעשים שלך בלסטר, כי השקענו בך הרבה כסף'. אחרי השיחה הזו הוא פשוט הפסיק לשתות והתחיל לעבוד קשה באימונים. לפתע הוא הפך לאדם חדש".
אזיק אלקטרוני ומפעל פחם
כדי להבין טוב יותר את סיפור הסינדרלה של ג'יימי וארדי חייבים להבין מהיכן הוא הגיע. הוא נולד בשפילד, "עיר הפלדה" והיה אוהד שרוף של שפילד וונסדיי. אבל כשהיה בן 16 ושחקן זוטר בקבוצת הנוער של המועדון, נאמר לו שהוא משוחרר כי הוא "קטן וצנום מדי".
המכה לא הייתה פשוטה וג'יימי הצעיר, שחשש שלא יוכל לשחק עוד כדורגל, התקשה להתאושש. במשך שנה הוא פשוט הפסיק לשחק וחשב שהסיפור שלו בכדורגל נגמר. לבסוף הוא החליט להמשיך, אבל בצנעה ובלי יותר מדי אשליות.
הקבוצה הראשונה שלו הייתה סטוקברידג' פארק סטילס, מהליגה השביעית החצי-מקצוענית. הוא הרוויח פרוטות, 30 פאונד בשבוע, ובמקביל עבד 10 שעות ביום במפעל לייצור יריעות פחם כדי להתפרנס.
החיים היו קשים, וג'יימי גם הסתבך לא פעם בקטטות. לאחר אחת מהן הוא נעצר ע"י המשטרה, הורשע ובית המשפט גזר עליו להסתובב עם אזיק אלקטרוני על הרגל במשך חצי שנה.
זה לא היה פשוט, שכן הוא היה חייב להגיע הביתה בשעת ערב מוקדמת ולא תמיד זה הסתדר עם שעות המשחקים של סטוקברידג'. בשל ההגבלה הוא נאלץ לוותר לא פעם על משחקי החוץ, כדי לא להפר את הוראת בית המשפט ולהיזרק לכלא.
"כן, נהגתי להיקלע באותה תקופה לצרות", הוא סיפר. "אני לא גאה בכך אבל מה שקרה קרה ואני חושב ששום דבר לא קורה בלי סיבה. מה שחשוב זה ששיניתי את דרכיי ואני שמח על כך".
כשהיה בן 23 הוא קיבל הצעה קוסמת, להצטרף להאליפקס טאון, קבוצה בכירה יותר מסטוקברידג' אבל עדיין לא מהליגות המקצועניות. סכום ההעברה היה 15 אלף ליש"ט.
אחרי 26 שערים ב-37 משחקים וארדי עשה מעבר נוסף, לפליטווד טאון מהליגה החמישית. שוב הוא הצטיין, עם 31 שערים ב-36 משחקים. אבל זה היה בקבוצה שממוצע הצופים שלה היה 750.
סקאוטים בקבוצות זוטרות בליגות המקצועניות כבר החלו לשים לב אליו, ועדיין, עד גיל 25 ג'יימי וארדי היה עדיין שם אלמוני לחלוטין באנגליה. אם מישהו היה אומר אז שבתוך ארבע שנים הוא יזכה באליפות הפרמייר-ליג, תואר כדורגלן השנה באנגליה וישחק במדי הנבחרת באליפות אירופה – הוא היה נשלח בדחיפות לאישפוז פסיכיאטרי.
סביר כמו שאלביס יקום לתחייה
ב-17 במאי 2012 חלומו הגדול של ג'יימי וארדי התגשם: הוא חתם בלסטר סיטי, קבוצה מכובדת מהצ'מפיונשיפ, ליגת המשנה. בגיל 25 הוא הפך סוף סוף לכדורגלן מקצועני.
הסכום ששילמה עליו לסטר לפליטווד טאון, מיליון ליש"ט, היה שיא עבור שחקן שמגיע מליגה לא מקצוענית. הציפיות ממנו היו בהתאם. אבל העונה הראשונה שלו בלסטר הייתה כאמור אכזבה ענקית. וארדי סיים את העונה עם ארבעה שערי ליגה בלבד. מה שהוביל לדיכאון, שתייה מוגזמת של אלכוהול ומחשבות על פרישה.
למזלו נייג'ל פירסון ועוזרו רובי שייקספיר היו שם כדי לסייע לו. וגם השיחה הקשה עם אייוואט עשתה את שלה.
"זה היה קשה בהתחלה", הוא שיחזר. "נכנסתי לחדר ההלבשה של לסטר והיו שם הרבה שמות גדולים ואני לא הייתה רגיל לכך. לקח לי הרבה זמן להבין היכן אני נמצא. אבל עבדתי קשה והיו שם את האנשים שהאמינו בי. וכל זה הניב בסופו של דבר את הפירות".
ועוד איזה פירות. בעונה השנייה שלו בלסטר הוא כבר הבקיע 16 שערים וסייע לקבוצה להעפיל לפרמייר-ליג. ההתחלה בליגה של הגדולות הייתה קשה. לסטר ניצלה מירידה ברגע האחרון, וארדי סיים עונה מאכזבת עם חמישה שערים – ואז הגיע קלאודיו ראניירי.
כשעונת 2015/16 יצאה לדרך, בסוכנויות ההימורים העריכו את הסיכוי של לסטר לזכות בתואר ב-1 ל-5,000. זה פחות או יותר יחס ההימורים לכך שאלביס פרסלי יקום לתחייה או שבחג המולד יהיו 30 מעלות ושמיים בהירים. שלא יהיו אי הבנות, גם לסטר יצאה לאותה עונה בתחושה שהיא שוב תיאלץ להיאבק נגד הירידה.
ואז וארדי התחיל להפציץ. עד נובמבר הוא הבקיע ב-11 משחקי ליגה רצופים ושבר את השיא של רוד ואן ניסטלרוי, החלוץ ההולנדי האגדי של מנצ'סטר יונייטד.
בינואר 2016 ערך השוק של וארדי קפץ משני מיליון ל-19 מיליון ליש"ט. בחוזה החדש שחתם שכרו הוקפץ ל-80 אלף ליש"ט לשבוע. וארדי, שרק כמה שנים קודם לכן הרוויח 30 ליש"ט לשבוע ונאלץ לעשות משמרות של 10 שעות במפעל, הפך למיליונר.
את עונת 2015/16 וארדי סיים עם 24 שערים. אמנם שער אחד פחות מקון אגוארו, אבל עם האליפות הכי מדהימה בהיסטוריה של הכדורגל האנגלי. הוא נבחר לכדורגלן העונה במשאל העיתונאים ובהוליווד החלו לגשש בקשר לסרט עלילתי שיספר את סיפורו המופלא.
נבחרת אנגליה אמנם נכשלה ביורו 2016, כשהפסידה ברבע הגמר לאיסלנד, אבל וארדי עשה את שלו עם שער השוויון מול וויילס, בניצחון 1:2 בשלב הבתים.
לסטר לא חזרה על ההישג המופלא של אותה עונה קסומה, אבל וארדי לא הפסיק להבקיע שערים. בשלוש העונות האחרונות הוא לא ירד מ-18 שערים בכל עונה והוא מדורג רביעי בטבלת המבקיעים של לסטר בהיסטוריה. למעשה לא היה ללסטר שחקן שכבש כל כך הרבה שערים כמו ג'יימי וארדי ב-62 השנים האחרונות, מאז ארתור ראולי ב-1958.
איאן רייט, הסקורר האגדי של ארסנל, שגם הוא החל את דרכו בליגות הנמוכות, אמר עליו: "וארדי מוכיח מה אתה יכול לעשות אם אתה מוריד את הראש, ממשיך לעבוד קשה ומתפלל שהפריצה הגדולה שלך תגיע".
סיימון גארנר, מי ששיחק לצידו של וארדי בהתקפה של האליפקס, אמר: "הסגנון שלו לא השתנה והעוצמות שלו היו תמיד זהות. ג'יימי פשוט מטריף ללא הרף את שחקני ההגנה של היריב ומשחק ללא פחד. כשהוא היה בקבוצה ידענו שתמיד יש לנו סיכוי לנצח. הוא יכול לנצח משחקים בכוחות עצמו".
ג'יימי וארדי פתח את העונה החדשה באנגליה עם צמד שערים ואין לו שום כוונה להפסיק להבקיע, למראות שבינואר יחגוג יום הולדת 34. לא מכבר האריך את החוזה שלו בלסטר עד 2023 ואם זה תלוי בו הוא ימשיך לשחק בקבוצה גם הרבה לאחר מכן.
ובכל הזמן הזה וארדי לעולם לא ישכח את הימים הקשים, בהם שיחק לעיני כמה מאות צופים, כשהרוויח שכר רעב, הסתבך עם המשטרה ולא ידע מה יעלה בגורלו. וכנראה דווקא בשל כל אלו הוא ממשיך להיות החלוץ הכי רעב והכי לוחם שקיים בליגה האנגלית.
