המשחקים בין בני סכנין לבית"ר ירושלים תמיד היו טעונים, כאלה שיש בהם משהו מעבר לכדורגל. גם הערב (18.00) יהיה מפגש מעניין, בטח כשמדובר בשמינית גמר גביע המדינה, אבל מסוג אחר. הפעם מי שתגיע לעיר הצפונית תהיה בית"ר נורדיה ירושלים, האחות הקטנה, שיש הרואים בה את הממשיכה האמיתית של המועדון המקורי.
קצת רחוק מהשיגעון הקבוע שאופף את מתחם האימונים בבית וגן, בין עצים בעמק הארזים, מתכוננת הסינדרלה הפוטנציאלית לנשף, אבל הסיפור שלה גדול יותר מהיריבה שסידרה לה ההגרלה ומהעובדה שמדובר בנציגה האחרונה של ליגה א' במפעל.
מצד אחד נורדיה היא בית"ר ירושלים (אמנם שמה הרשמי הוא אגודת ספורט נורדיה ירושלים, אבל כולם קוראים לה בית"ר) - אותם צבעים, אותו סמל, אותה היסטוריה. רק שהיא לא מוכנה להשלים עם התופעות השליליות שנקשרו למועדון בעיקר במשחקים מול סכנין, ועם הסיבה שבגללה למעשה קמה - הגזענות.
הרעיון קרם עור וגידים בתקופת ארקדי גאידמק, שהביא את צמד השחקנים הצ'צ'נים זאור סדאייב וג'יבריל קדאייב. ההחתמה גררה התנגדות מצד חלק מאוהדי הקבוצה, שבין היתר הניפו בטדי כרזה ענקית: "בית"ר טהורה לעד". השבר בקהל של בית"ר נוצר. עם הגעתו של אלי טביב, ואירועי האלימות באימון הפתיחה בבית וגן, התרחש הניתוק המלא. באותו שבוע נפתח דף פייסבוק, שקרא לאוהדי בית"ר להתנער מהתופעות הללו, להתאחד ולהקים קבוצה משלהם.
"בשנת 2013 הרגשנו שבית"ר ירושלים שגדלנו עליה ושליוותה אותנו לאורך החיים, היא כבר לא אותה בית"ר, והיה שבר גדול כי זה כמו לאבד חלק ממך", אומר אמיר אליהו, ממייסדי נורדיה. "הערכים שלנו כבני אדם גברו על האהבה לכדורגל, והחלטנו שאנחנו חייבים לעשות משהו שהוא שלנו. היו הרבה אוהדים שעברו לקבוצות אחרות, או שהפסיקו לאהוב כדורגל, אבל לנו היה חשוב לשמור על ערכי בית"ר".
על השם שבחרו לעצמם מוסיף אליהו: "בית"ר - זו האהבה שגדלנו עליה מימי אלי אוחנה ואורי מלמיליאן, נורדיה - זה ההווה והשינוי שאנחנו שואפים אליו, וירושלים - העיר שאנחנו מחוברים אליה. היו כאלה שקראו לנו בוגדים, אבל האמת הפנימית שלנו חיה ונושמת".
"התגרשנו ושמרנו על קשרים"
ומה הקשר למועדון האם? "לא זנחנו את בית"ר, אנחנו עדיין עוקבים אחרי מה שקורה בקבוצה, וכמו בתפילות בגולה אנחנו תמיד מדברים על 'חזרה לציון'. לצערי, אני רואה שהדברים בבית"ר לא ישתנו ושהיא כבר לא תחזור להיות מה שהייתה בעבר. זו קבוצה שהגזענות והאלימות מושרשים בה, ואלה לא רק אנשי לה פמיליה אלא הרבה מעבר. יש כמובן גם אוהדי בית"ר נהדרים, והם חברים שלי, אבל דרכינו נפרדו. התגרשנו מבית"ר ירושלים, אך שמרנו על קשרים טובים".
"לצד המטרות הספורטיביות, המועדון קם מתוך רצון להילחם בגזענות", אומרת המנכ"לית אורית רז, שמילאה בעבר תפקידים בכירים בהתאחדות לכדורגל ובאיגוד השופטים. "אנחנו מסתכלים על כל קבוצה כשווה וכמאתגרת בהיבט הספורטיבי, ולא מעבר לזה". האוהדים - שבהם סולן להקת הדג נחש שאנן סטריט והשחקן גורי אלפי - נותנים דחיפה ומספקים את קולות הרקע.
עם זאת, שלא תחשבו שאין יריבות מיוחדת עם סכנין. אוהדי נורדיה עדיין זוכרים חוויות לא נעימות מהביקורים באצטדיון בדוחא, כאוהדי בית"ר ירושלים. "גם כשמורידים שכבות של גזענות, ופוליטיקאים שתפסו טרמפ על המשחק הזה, סכנין היא יריבה מרה עבור רוב האוהדים שלנו", מספר רונן שווידלר, מהאוהדים הראשונים שהצטרפו לעמותה. "היו משחקים אלימים ושחקנים כסחנים שזכורים לרע, וגם הדרך לשם הייתה תמיד מתישה ומקוממת. זה שעכשיו אנחנו לא צריכים לנסוע לבידוק מוקדם בפארק אוסטרליה, דרך שבילי עפר, זו בשורה של ממש".
כמו כל מועדון חדש, נורדיה החלה את דרכה בליגה ג', וטיפסה שתי ליגות. בתחילת העונה הנוכחית התקציב התכווץ באופן משמעותי בעקבות משבר הקורונה, והקבוצה, שהייתה בין בעלות התקציב המובילות בליגה השלישית, הסתבכה בקרבות התחתית. למרות שמדובר בליגה המוגדרת כחצי-מקצוענית, ההתנהלות של המועדון - מהבוגרים ועד בית הספר לכדורגל - אינה מביישת קבוצות בליגות בכירות יותר. משחקיה מועברים בשידור חי ברשתות החברתיות, ויש לה מחלקת דוברות מסודרת וסדנאות לפעילות קהילתית.
חיזוק מהליגה הפלסטינית
בין השחקנים שעברו במועדון היו כמה שמות מוכרים, כמו האחים אבירם ואביתר ברוכיאן. היום מצויים בסגל צעירים ושחקנים שאינם מוכרים, ובניגוד לבית"ר ירושלים המקורית - גם מוסלמים. רק לאחרונה הגיע לקבוצה ניזאר אבו-קטיפאן מהליגה הפלסטינית.
"זו תחושה טובה להיות כאן", מעיד אבו-קטיפאן. "זו לא בית"ר ירושלים, כי אם הייתה כאן קצת גזענות לא הייתי מגיע לקבוצה. לנורדיה יש לא מעט אוהדים ערבים, שהם חברים שלי והמליצו לי לבוא. אני מרגיש שיש פה דו-קיום. בבית"ר ירושלים הרגילה לא הייתי רוצה לשחק. זו אמנם ליגת העל והתנאים טובים, אבל לא הייתי רוצה שיקללו אותי במגרש".
המאמן הוא ויקטור גניש, שחזר לקדנציה שנייה במועדון. מלך השערים של הקבוצה הוא החלוץ אסף גובזה, שנמצא בעונה טובה למרות שנורדיה מדשדשת בחלק התחתון של טבלת ליגה א' דרום. אבל למרות שבליגה העניינים קצת יגעים, הגביע הוא סיפור אחר. נורדיה אמנם לא הדיחה יריבות משתי הליגות הבכירות, אבל כן עשתה זאת לשתי קבוצות חזקות מהליגה שלה. קודם היא עברה את הפועל מרמורק העשירה, שבהרכבה משחק ערן לוי, ואחר כך את מ.ס טירה שדוהרת לליגה הלאומית. "שמינית גמר זה לא מובן מאליו", אומר גניש, "הייתי שחקן במעמדים האלה. האווירה מיוחדת ומדהים לראות שלקראת המשחק כולם רוצים לשחק. פתאום כל הפצועים הפכו בריאים וכשירים".
בין אנשי המועדון הדעות חלוקות: האם המטרה הגדולה היא להתאחד עם בית"ר ירושלים ולהפוך אותה לקבוצה נטולת סממנים של גזענות ואלימות, או להישאר קבוצה נפרדת שתתבסס ותגדל, עד שנורדיה תהיה למעשה בית"ר ירושלים הבכירה והמובילה? "העבר משותף, אבל את העתיד עוד קשה לצפות", אומרת רז.
ובחזרה ליריבה הערב. "זה מצחיק אותי, כי בית"ר ירושלים שאני גדלתי עליה לא הייתה מתייחסת לסכנין כאל איזו יריבה מיתולוגית", אומר אליהו. "בית"ר צריכה להתמודד מול הפועל או מכבי ת״א, אבל בגלל השנאה הזאת למיעוט הערבי בארץ, היא הפכה את היריבות מול סכנין למשהו שהיא בעצמה המציאה. אם הייתי אוהד בית"ר היום, סכנין הייתה עוד קבוצה בליגה כמו מכבי פ"ת או הפועל כפר סבא. עצם היריבוּת שהמציאו הוא תעודת עניות לבית"ר, לא לבני סכנין".
על דרבי אפשרי בשלב הבא מול בית"ר של משה חוגג, אף אחד בנורדיה עדיין לא מפנטז, מה עוד שגם לקבוצה מליגת העל מצפה מחר מפגש לא קל בשמינית, מול מ.ס אשדוד. אבל קודם כל נורדיה צריכה לעבור את סכנין, שניצחה לפני פחות משבועיים בליגה את הקבוצה של דראפיץ' ושי ברדה בטדי. "נבוא לנצח, את ערכי בית"ר לא שכחנו", מודיע אליהו. "כי אריה אם ישאג, מי לא יירא".
