לא מזמן כתבתי במדור זה על שבט דניאל המפואר, המשפחה שהקים מוסא ז"ל והפכה לשם דבר בכדורסל הישראלי. כעת הגיע הזמן לספר על משפחת שלח הענפה, מהסוג שכבר אין לנו היום, כאלו שהותירו רושם עמוק וזיכרונות – לא רק למה שהיה פעם בספורט, אלא על החיים בכלל.
ראש השבט בארץ (אבל לא זה שהתחיל את השושלת – מיד נגיע לכך) הוא שמעון שלח, או "צ'ינגה", הכינוי בו היה מוכר בעולם הספורט המקומי ובחברת החשמל (ישב שנים במשרד קטן ליד התחנה המרכזית הישנה בת"א). זה היה מקור הפרנסה העיקרי שלו, למרות שעשה כבר חיל בכדורסל וזכה עם הפועל ת"א בארבע האליפויות הראשונות שלה. יצא לי לסקר את האיש המרתק הזה בהזדמנויות רבות בראשית ימיי כעיתונאי ספורט. כלומר, כאשר הצליח בכלל להגיע אליו: במקום עבודתו הייתי נענה ע"י הטלפנית, או חבר לעבודה: "הוא בדיוק יצא עכשיו יצא, נסה שנית", או: "עוד מעט יגיע". והעוד מעט הזה נמשך ללא סוף. אדם צנוע, כמעט נחבא אל הכלים, שבהמשך נכנס לנעליו של יהושע רוזין ז"ל כמאמן לאומי ועשה חיל.
צ'ינגה נולד ב־19.3.32 בווילנה, ובגיל 5 עלה לפלשתינה. הספורט רץ בגנים של המשפחה שלו: אמו, סוניה לוין שמוקלר, הייתה אלופת פולין ואח"כ ישראל בהדיפת כדור ברזל (וגם שיחקה כדורסל בהפועל ת"א), ואף ייצגה את פולין במכביה השניה. האב יעקב היה כדורגלן במכבי וילנה והגיע אף הוא למשחקי המכביה. ההופעה באירוע הזה הייתה כל כך חשובה עבורם, שהשאירו את שמעון הקטן לבד אצל הסבתא בווילנה, ורק אחרי תקופה ארוכה, כשהחליטו שכאן ביתם, חזרו כדי להביא אותו לארץ.
הוא החל את דרכו בנוער של הפועל ת"א, ותפס כותרות בזכות היכולת שהפגין במדי נבחרת הנח"ל באליפויות צה"ל, שאז היו אירוע משמעותי מאוד בספורט הישראלי. כל חייל־כדורסלן חלם להופיע שם. הרכז שיחק גם ארבע עונות בהפועל מעין ברוך, וב־1955 חזר להפועל ת"א. כישוריו של הספורטאי הכל־יכול הקפיצו אותו במהירות לנבחרת ישראל, והוא היה חלק מהסגל שנקרא לדגל ויצא ב־1952 לטורניר המוקדם באולימפיאדת הלסינקי. שנה לאחר מכן הוא גם עלה על הפרקט באליפות אירופה במוסקבה (מקום חמישי), שם צבר זכרונות רבים מהקהילה היהודית הציונית והמפוחדת.
למרבה הצער, הנסיבות הכלכליות הובילו לכך שנאלץ לפרוש בגיל 27. באחד הראיונות סיפר: "הייתי זקוק לכסף כדי להחזיר הלוואות. שחקנים אז לא הרוויחו, אבל כמאמן הרווחתי סכום למחייתי". בתקופה בה אימן את נשות הפועל ת"א הכיר את סימה, שחקנית בעלת שם, ונשא אותה לאישה – הרי הכל היה אצלו סביב המגרש והכדור.
הקרירה העשירה של המאמן/שחקן/עסקן עברה המון תהפוכות, אבל גם שיאים אדירים. ב־1960 מונה למאמן הפועל ת"א, המועדון הכל כך אהוב עליו, ולקח איתו שתי אליפויות ברציפות (ראשונות בתולדות המועדון). האליפות השנייה העניקה לאדומים לראשונה את כרטיס ההשתתפות בגביע אירופה לאלופות, מפעל שהיה אז שונה מהיורוליג של היום. צ'ינגה וקבוצתו עשו היסטוריה כשעברו את גלאטסראיי הטורקית, עלו לרבע הגמר והודחו ע"י ס.ק ריגה בהדרכת לא אחר מאלכסנדר גומלסקי.
בעונת 1961/2 הצעיד את הפועל ת"א לזכייה בגביע המדינה, אחרי שניצחה בגמר את מכבי ת"א 48:50, וב־1965 הגיעה האליפות השלישית. עונתו האחרונה כמאמן ראשי הסתיימה במהלך 1968/9. בארי ליבוביץ', שלא הורשה ע"י פיב"א לשחק בארץ בגלל עברו המקצועני, מונה כמאמן ראשי כשצ'ינגה כיהן תחתיו כעוזר מאמן ויועץ. זו הייתה העונה היחידה בה האדומים זכו בדאבל.
כמאמן נבחרת ישראל הוביל את השחקנים לארבע אליפויות אירופה, ב־1966 זכה איתה בזהב במשחקי עמי אסיה בבנגקוק בזהב עם 42:90 ענק על המארחת תאילנד בגמר. כעבור 4 שנים הוא והנבחרת הגיעו לגמר עם 7 נצחונות והפסידו לדרום קוריאה. מאוחר יותר הוביל את נבחרת הנכים לזהב אולימפי בארנהיים.
ולא נשכח את המשפחה. חוץ מהוריו ואשתו, בנו אמיר שלח היה במשך שנים בלם נבחרת ישראל בכדורגל, ונכדו טום הוא מגינה הימני של הפועל כפר־סבא (סבו מהצד השני הוא יצחק שום. חתיכת עץ משפחה). צ'ינגה, עוד אחד מהאנשים האלה שנתנו את הלב ובנו את הספורט בארץ.
