בדיוק לפני עשור, ב-1 ביוני 2010, תם עידן בכדורגל הישראלי, כאשר האצטדיון המיתולוגי של הפועל ומכבי פתח תקווה - "האורווה" - נהרס. הוא הוקם בשנת 1967 על-ידי מפא"י ואנשי ההסתדרות, ונרשם תחת מפלגת פועלי פ"ת.
ב-26 במאי 2010 עלו הדחפורים הראשונים ולאחר שבוע לא נשאר זכר ממנו, כשלאוהדים המקומיים היה קשה לעכל כי אצטדיונם פשוט לא היה שם יותר. בשטח האצטדיון עומדים היום מגדלים של עשרות קומות, ובקצה השער הצפוני נבנה בית ספר.
המשחק הרשמי הראשון באצטדיון היה במסגרת הליגה בין הפועל פ"ת להפועל חיפה, אז הביסה המארחת 1:4. במאי-יוני של 67', בסוף תהליכי הבנייה שלו, שימש האצטדיון כחפ"ק לכוחות משוריינים במלחמת ששת הימים.
כאשר הוקם, רק היציע המערבי היה קיים ובצד השני היו יציעי העץ המיתולוגיים. בתחילת שנות ה-80 הוסיפו את היציע המזרחי וקיבולת המגרש הוגדלה לקצת פחות מ-7,000 צופים.
שחקן העבר של הפועל פ"ת בני קוזושווילי נזכר במקום ששימש לו בית: "ביליתי שם כל החיים שלי, כמה דם וזיעה השארתי באצטדיון. המשחק שהכי זכור לי הוא נגד ויילה מדנמרק בגביע אופ"א, אי אפשר היה להכניס סיכה למקום, היה ממש קרנבל".
"אמנם בנו במקומו אצטדיון הרבה יותר יפה ('המושבה')", אמר קוזושווילי והוסיף עקיצה, "אבל זה לא בהכרח טוב יותר. ליברפול הרי נשארה באנפילד, וגם לאורווה היה את הקסם שלה, מסורת, מקום עם קדושה, ואפשר היה ממש להרגיש זאת בכל פעם נכנסו אליו".
'קוזו' לא היה יכול להתנתק מהמקום והיום הוא עובד כמאמן חדר כושר, בספורטן, שהוא ממש מטר מהיכן שהיה ממוקם האורווה: "לא יכולתי להתנתק, אני פה מגיל 4 ונטוע במקום. קשה לעקור אותי, זו חתיכת היסטוריה".
מי שכבש הכי הרבה שערים באורווה הוא חלוצה האגדי של הפועל פ"ת מוטי קקון, שאמר: "יש לי הרבה רגעים וקשה לשים אצבע על אחד יוצא דופן, אבל אני זוכר את המשחק נגד ויילה שבו כבשתי ונגמר 0:1. הייתה אווירה מחשמלת, מבחינתי היה אפשר לשפץ אותו ולהשאיר אותו. זה מגרש שגדלתי עליו והיה אפשר לעשות איתו מה שעשו עם בלומפילד".
אלי מחפוד, שחקן העבר של הפועל פ"ת, שגם אימן בקבוצה, נזכר: "היינו הקבוצה של שנות ה-90, האצטדיון אירח לא מעט משחקי עונה. במשך 17 שנה הייתי רק באורווה ולא מכיר שום דבר אחר. תמיד היו אומרים שקבוצות החוץ היו מפסידות כבר בצומת גהה, בדרך לאצטדיון. האורווה זה משהו מיתולוגי, זה לא כמו המושבה והאצטדיונים החדשים, זה עידן אחר".
