המכביה הרביעית, שהתקיימה בסוכות 1953, סיפקה כמה רגעים מעניינים. הקהילה היהודית הגדולה של ברזיל שלחה בפעם הראשונה משלחת לישראל. הארי קיין הבריטי – אין קשר לחלוץ נבחרת אנגליה וטוטנהאם – חרך את המסלול ב-400 מטר. אבל רק תוך כמה שנים הצופים בתחרויות יכלו להבין שהם חזו בענקית אמיתית על מגרש הטניס.
השבוע הלכה לעולמה בגיל 85 אנג'לה באקסטון, מדליסטית הזהב מאותם המשחקים. באקסטון, שנולדה בליברפול להורים ממשפחות יהודיות שהיגרו מרוסיה לבריטניה, נפטרה בשיבה טובה בביתה שבפורט לודרדייל, פלורידה, והותירה אחריה את אחד הסיפורים העוצמתיים והמרגשים בתולדות הספורט היהודי, כזה שכולל מאבק בגזענות, הצלחה נגד כל הסיכויים והכרה מאוחרת.
כי באקסטון הייתה יותר מאלופת המכביה. בקיץ מופלא אחד, בשנת 1956, הטניסאית הבריטית שילבה כוחות עם מיתוס בעולם הספורט – הכוכבת השחורה אלת'יאה גיבסון – והשתיים זכו בזה אחר זה בתוארי הזוגות בשני גראנד-סלאמים, רולאן גארוס ו-ווימבלדון. זו הייתה פסגת המאבק הכפול של שתיהן, ספורטאיות-על שנלחמו באנטישמיות ובגזענות של הענף. אבל בעוד גיבסון הטביעה את חותמה ההיסטורי כאשר באותן השנים זכתה בחמישה תוארי גראנד-סלאם ליחידות, באקסטון פרשה בגיל 22 בגלל דלקת קשה בידה ונשכחה מהתודעה העולמית. מותה הזכיר מחדש את סיפורה המדהים.
כבת למשפחה אמידה, באקסטון למדה בפנימייה בוויילס, שם התגלתה ככישרון ענק בטניס. בשל כך, היא החליטה לעבור עם אמה ללונדון כדי לפתח את הקריירה, וזינקה במהירות בדירוג במדינה. הבעיה הייתה היחס המחפיר לו זכתה משני צידי האוקיינוס — רק שזה מעולם לא הרתיע את באקסטון, להפך. הדחייה העקבית לה זכתה בגלל הרקע שלה רק הפכה אותה נחושה יותר ויותר.
מועדון הניכור והצחוק
היא עצמה סיפרה בעבר על הניסיון שלה להתקבל למועדון קאמברלנד בלונדון: "הייתי צריכה למלא טופס: שם, כתובת, מספר טלפון ולבסוף דת. למדתי עם בחור אחד, וכל הזמן שאלתי אותו בנוגע לבקשת החברות שלי. בסופו של דבר הוא הסתובב ואמר שכדאי לי להפסיק לשאול אותו, כי אני לא אתקבל. שאלתי אם אני לא טובה מספיק, והוא ענה שזה בגלל שאני יהודייה. מאוחר יותר, כשעברתי ללוס-אנג'לס, אמרו לי את אותו הדבר במועדון שאליו ניסיתי להתקבל".
וזה רק קצה הקרחון. אחרי אותה זכייה בווימבלדון (באותה שנה גם הגיעה לגמר היחידות), באקסטון ביקשה להתקבל כחברה במועדון אול-אינגלנד היוקרתי. אנשי ווימבלדון לא נענו לפנייתה, אבל באקסטון שלחה את הבקשה בקביעות במשך 63 שנה כדי שהקרב לא יישכח. בשנה שעברה היא סיפרה על מקרה מ-1980: "הם אמרו שהעניקו לי חברות, אבל הם לא. הם טענו שסירבתי לקבל אותה, אז אמרתי שעכשיו אני לא מסרבת ושישלחו לי. הם אמרו שלא ניתן לעשות את זה, בגלל שירדתי בינתיים לסוף התור. אם אתם מצליחים לראות את הצד המצחיק שבזה, אז זה קורע".
באקסטון, למרות שהתבססה כפעילה חברתית מובילה בענף, כזו שסללה את הדרך עבור בילי-ג'ין קינג, למשל, בהחלט הצליחה לראות את הצד המצחיק. למרות האנטישמיות שחוותה, היא תמיד תוארה כאישה שמדליקה את החדר בחיוך, מסמר המסיבה בכל התקהלות ומסיבת עיתונאים, עד ליומה האחרון. אבל הלב הגדול היה זה שהפך אותה לאגדה גם בעולם הספורט השחור.
החיבור בינה לבין גיבסון לא נראה טבעי באותה תקופה, אבל גיבסון עמדה בפני שוקת שבורה לפני טורנירי הזוגות בגראנד-סלאם, מאחר שאף שחקנית לא הייתה מוכנה לשתף איתה פעולה. באקסטון, מנודה בעצמה, אימצה אליה את הכוכבת ופתחה בפניה את הלב. לא רק שהשתיים השיגו הצלחה ספורטיבית, אלא שהפכו לחברות נפש למשך כל חייהן. ברוס שוינפלד, שכתב ביוגרפיה על גיבסון, תיאר את השותפות: "בכל מקום שסובבת את הראש, ראית את אנג'לה ואלת'יאה, אלת'יאה ואנג'לה. צילמו אותן לשער מגזין, לבנה ושחורה סועדות יחד במועדון במגרש בפריז, צוחקות כמו מבדיחה פנימית ששאר העולם לא מבין".
חברות לכל החיים
קטרינה אדמס, ששימשה בעבר כנשיאת איגוד הטניס האמריקאי, נפרדה מבאקסטון בציוץ בטוויטר שבו כתבה: "אנג'לה הייתה זו שתמכה באלת'יאה גיבסון כאשר איש לא עזר לה, בתקופה גזענית בענף, והפכה לחברתה". אבל זו הייתה יותר משותפות קצרת מועד על המגרש. לאורך כל חייה, באקסטון דאגה לחברתה. גיבסון, האפרו-אמריקאית השחורה הראשונה ששיחקה וגם זכתה בתואר בווימבלדון, ושינתה את הענף לנצח, סבלה בשנותיה האחרונות מבעיות בריאות חמורות ונותרה מחוסרת כל – אבל באקסטון הייתה זו שאירגנה מסע תרומות וגייסה מיליון דולר כדי שגיבסון תוכל לחיות בכבוד ולממן את טיפוליה. המחווה הזו, והושטת היד בשנות ה-50 לשחקנית בודדה, הובילו את היכל התהילה של הטניסאים השחורים לצרף את באקסטון לשורותיו.
בחייה באקסטון עוד הספיקה לסייע להקמת מגרשי טניס בישראל, לכתוב ספרים מקצועיים ולהזכיר לעולם שהטניס הנשי ראוי לשוויון. אבל לפעמים מחווה אחת, כמו בגן המשחקים, נשארת זוהרת מכולם. לגשת לילדה האבודה ולהגיד לה: "היי, רוצה לשחק איתי?"
