בסוף השנה, לאו מסי, שהיה מתוסכל מאוד בחודשים האחרונים וניסה לעבור קבוצה, יגיע למצב שבו הוא האחראי הבלעדי לעתידו ויוכל לסכם בכל מועדון שירצה כדי להצטרף אליו בקיץ 2021. ברצלונה לא תוכל לעשות כלום בנידון והיא לא תרוויח על מעבר כזה אפילו אירו אחד. יעזוב או לא, אנחנו עדיין לא יודעים, אבל מי שאחראי לכך ששחקנים כמו מסי יכולים לעשות צעד כזה הוא בכלל שחקן בלגי, אלמוני בזמנו, העונה לשם ז'אן-מארק בוסמן, שהיום לפני 25 שנה ניצח במשפט ששינה את פני הכדורגל לעד.
"אההההה", אתם בטח אומרים לעצמכם עכשיו, "ברור שאנחנו מכירים את השם בוסמן. זה החוק ההוא ש... נו... עם הדבר ההוא והזרים ש...".
רגע, שנייה. כמובן שרובנו שמענו את השם וגם את המונח "חוק בוסמן", אבל מי הוא היה ומה זה אומר? ז'אן-מארק בוסמן היה כישרון בלגי לא ממומש וב-1983 הצטרף לסטנדארד ליאז'. הוא הספיק לרשום 86 הופעות במדיה ובמקביל גם 20 הופעות בנבחרת בלגיה הצעירה, וחמש שנים לאחר מכן (בגיל 23) חיפש אתגר חדש ומצא אותו, כך הוא חשב, ביריבה העירונית אר-אף-סי ליאז'.
בתום שנתיים מאכזבות, שהסתכמו בשלוש הופעות ליגה בלבד, בוסמן רצה לחתום במועדון הצרפתי דאנקרק (כן, ההוא מהסרט), אך קבוצתו, שהייתה בקשיים כלכליים, קיוותה להרוויח מהעסקה. היא העריכה את השווי שלו בחצי מיליון פאונד והתעקשה שהקבוצה הצרפתית תשלם אותו מראש. כשזו סירבה, ליאז' לא אישרה לבוסמן לעבור, קיצצה את שכרו ב-75 אחוז, ל-500 פאונד בלבד בחודש, ודרשה ממנו לחתום על חוזה חדש בסכום המופחת. דאנקרק הייתה מוכנה לשלם, אך הסכום שדרשה הקבוצה הבלגית היה פי ארבעה יותר ממה שציפו הצרפתים להשקיע בהעברתו.
בוסמן החליט לצאת למלחמה משפטית ועורכי דינו תבעו את המועדון הבלגי ואת אופ"א שמנעו את המעבר. כתוצאה מכך הקבוצה השעתה אותו מכל פעילות ונאסר עליו לשחק בבלגיה. עורכי דינו סברו שכל העניין ייקח כשבועיים, אך הוא ארך לא פחות מחמש שנים, עד ה-15 בדצמבר 1995.
בזמן שנלחם למצוא פתרון משפטי ועורכי דינו נאבקו כדי לשחרר אותו מהשליטה של ליאז' הוא עבר לשחק בקבוצה בליגה השנייה בצרפת, אך כשל שם. קבוצות אחרות שרצו לצרף אותו, נאלצו לוותר עליו מאחר שבסגל שלהם כבר היו שלושה שחקנים לא צרפתים (המקסימום המותר על פי החוקים אז).
בשנים בהן המשפט התנהל בוסמן נותר חסר כל, כי הכסף המועט שהרוויח בליגות הנמוכות לא הספיק כדי לממן את המאבק המשפטי. בסופו של דבר הוא ניצח, התפשר על פיצויים של 350 אלף פרנקים שווייצרים, וניסה להבין לאן הוא ממשיך.
התקדים הזה, אותו ניצחון במשפט, הביא לכך ששחקנים ללא חוזים יכולים לעזוב את המועדונים שלהם ללא תמורה, מהפכה של ממש בכדורגל העולמי. ברגע אחד, בהחלטה אחת של בית המשפט, השחקנים פתאום שוחררו מהכבלים של הקבוצות ויכלו לשלוט בעתידם המקצועי.
אדגר דווידס היה למעשה הכוכב הגדול הראשון שמנצל את התקנה החדשה וב-1996 עבר מאיאקס למילאן בחינם. סטיב מקמנמן עשה זאת ב-1999 ונחשב לאחת ההעברות הזכורות ביותר שניצלו את החוק, אז הצעיר. כשחתם בריאל מדריד הוא הפך באותו רגע לשחקן הבריטי בעל השכר הגבוה בהיסטוריה – מה שלא היה קורה אם היה נשאר בליברפול לדוגמה, וכנראה גם לא אם ריאל הייתה צריכה בנוסף לשלם עליו דמי העברה.
מאז, אינספור שחקנים עשו זאת והיו אחראיים לגורלם. ומה לגבי בוסמן עצמו? השקעה כושלת בליין ביגוד, הידרדרות לאלכוהוליזם ודיכאון עמוק גרמו לו להגיע לכלא לאחר שהואשם ב-2013 בתקיפת בת זוגו ובנו, אז בן 15. מאז הספיק לרצות את זמן המאסר בעבודות שירות והוא מקבל סיוע כלכלי מ-FIFPro, ארגון השחקנים הבינלאומי, שמטרתו לסייע לשחקנים פעילים במגוון כלים, ביניהם משפטיים, אבל גם לכאלו שפרשו כמו בוסמן, שכיום הוא כבר בן 56.
