נאתכו מדבר לפני סקוטלנד
(צילום: באדיבות ההתאחדות לכדורגל)
כמעט שנה עברה מאז נקבע שנבחרת ישראל תפגוש את סקוטלנד בחצי גמר פלייאוף העלייה ליורו. מאז התוודענו לקורונה, המשחק נדחה פעמיים והנבחרות נפגשו כבר במסגרת אחרת ללא קהל. כמעט שנה שווילי רוטנשטיינר, בהתחלה כמנהל מקצועי שמתעסק גם בסקאוטינג ולאחר מכן כמאמן, לומד ומנתח את סקוטלנד מכל כיוון אפשרי. לא היו אמורות להיות הפתעות עד שאתמול, רגע לפני המשחק, התברר ששלושה שחקני הרכב של סקוטלנד נשארים בחוץ.
ישראל וסקוטלנד נפגשו פעמיים נוספות בשלב מוקדם יותר בתקופת רוטנשטיינר בישראל, כך שלמרות ההפתעה הנבחרות באמת מכירות מצוין אחת את השנייה. עם ההיכרות הזו, החסרונות והיתרונות הקבועים של שתי הנבחרות, ובזכות המשחקים האחרונים של ישראל, אפשר לקבוע אילו פרמטרים יהיו מכריעים בקרב הגדול. הנה כמה נקודות שיכולות להכריע אותו.
סגירת השמאל
מה עושה נבחרת שיש לה שני מגינים שמאליים ברמה גבוהה? למאמן סקוטלנד סטיב קלארק הייתה בדיוק את הבעיה הטובה הזו, עד שהגיעה הקורונה. אנדי רוברטסון, מגן ליברפול ואחד הבולטים בעולם בתפקידו, ישחק תמיד במקום שהוא רוצה. קירן טירני, מגן ארסנל, נוסה בהתחלה בצד ימין, וכשקלארק עבר לשחק עם שלושה בלמים הציב אותו כבלם השמאלי, כמו אצל התותחנים. טירני, בכל מקרה, נכנס לבידוד, ולא ישחק.
השילוב של שני המגינים יחד באותו צד הביא לכך שסקוטלנד תקפה בעיקר מאגף שמאל, אבל הדבר היה נכון גם כשטירני שיחק בימין. שימו לב למפה שמראה מאיפה הגיעו מסירות המפתח של סקוטלנד בשלושת המשחקים מול ישראל - 9 מצד שמאל מול 2 בלבד מצד ימין. בעשרת המשחקים של קלארק כמאמן תקפה סקוטלנד משמאל בדיוק כפול מאשר מימין. עכשיו ג'יימס פורסט, שכבש שלושער מול ישראל והיה אמור להיות בצד ימין, נפצע וכלל לא זומן, דבר שמחזק עוד יותר את הפער בין האגפים. התיאום בין אלי דסה לניר ביטון יהיה חייב להיות מושלם.
סכנת ג'ון מגין
הכדורגל הסקוטי מאופיין בשחקנים פיזיים, שאוהבים להגביה בהתקפה ולהיות אגרסיביים בהגנה. כזה הוא החלוץ הפותח החדש, לינדון דייקס - אגרסיבי, מהיר, עובד ללא הפסקה וטוב במשחק הגובה. זה החלוץ, אבל מאחוריו יש דווקא שחקן טכני ומאוד מסוכן, וקוראים לו ג'ון מגין.
מגין לא היה במיטבו במשחק האחרון מול ישראל, אבל עכשיו הוא בכושר מצוין וגם הבקיע את אחד משבעת השערים של אסטון וילה לרשת של ליברפול בתחילת השבוע. מגין יורד אחורה לנהל את המשחק, מחליף מסירות כפולות עם שחקני ההתקפה האחרים, בועט מרחוק, נכנס לרחבה ללא כדור ומסיים טוב מול השער. שבעה שערים יש למגין בנבחרת בשנתיים האחרונות, יותר מכל שחקן אחר, והחשיבות שלו עלתה עוד יותר בעקבות ההיעדרות הפתאומית של הקשרים היצירתיים הנוספים, ראיין כריסטי וסטוארט ארמסטרונג. עבודת הסגירה על מגין צריכה לבוא גם מהקישור, על ידי אייל גולסה וביברס נאתכו.
ההזדמנות מרחוק
אומרים שקבוצה צריכה להראות שהיא בועטת ממרחק כדי שההגנה תצא לכיוון הבועטים והמשחק יהיה פתוח יותר. זה נכון במצבים מסוימים, אבל כשפוגשים את סקוטלנד הבעיטה מחוץ לרחבה מומלצת מסיבות טובות עוד יותר - הסקוטים נותנים לבעוט וגם סופגים. בשנה האחרונה, שבה לא היו המון משחקים, קזחסטן ורוסיה עשו לה את זה. זוכרים את השער האדיר של בירם כיאל בליגת האומות בגלזגו? ומה עם השער של ערן זהבי באותו משחק? שניהם בבעיטות מחוץ לרחבה.
ההגנה הסקוטית נמצאת קרוב מאוד לשוער ויש לא מעט אפשרויות בעיטה. קשר מנצ'סטר יונייטד, סקוט מקטומיניי, משחק לאחרונה בנבחרת כבלם ולא כל כך מוצא את מקומו. הבלם המרכזי סקוט מקנה נפצע ברגע האחרון וייעדר. הבלם השלישי, טירני, כאמור בבידוד. הבלמים הסקוטים שכן ישחקו לא מתואמים ואם אחד מהם יחליט לצאת כדי לסגור את הבועט זה אפילו עדיף, כיוון שאי־התיאום יכול להוביל במצב כזה לחור והזדמנות להכנסת כדור חכמה. בקיצור, ההגנה הסקוטית בבעיה שצריך לנצל. ערן זהבי, לטיפולך.
הניצוץ והאש
במשחקים האחרונים, מנור סולומון הביא את הניצוץ, אבל לא הצליח להבעיר אש. כולנו ראינו את השליטה האדירה של סולומון בכדור והקושי לעצור אותו באחד על אחד, אבל פעמים רבות היכולת האישית הזו לא תורגמה לפעולות מהותיות. עם זאת, סולומון נמצא במגמת שיפור בהקשר הזה, והערב הנבחרת זקוקה להתפוצצות.
שחקן שחטאר דונייצק פתח שש פעמים בהרכב הנבחרת. בתרשים המצורף אפשר לראות איפה במגרש הוא ביצע את הדריבלים המוצלחים שלו בשלושת המשחקים הראשונים והיכן בשלושת האחרונים. בהתחלה רוב הדריבלים היו בתוך מחצית המגרש של ישראל, אבל עם הזמן סולומון החל לבצע חלק גדול מהם קרוב לרחבת היריב. זה מה שנרצה לראות מסולומון היום: מעבר שחקנים בעמדה התקפית בתוספת בישול או כיבוש.
קצת ריכוז בבקשה
יש לא מעט בעיות בכדורגל הישראלי ואחת מהן, שבאה לידי ביטוי יותר מכל ברמת הנבחרת, היא ריכוז. הראש הולך לפעמים לאיבוד, וכאשר הרבה משחקים מוכרעים בהפרש של שער אחד, זה משפיע על תוצאה של משחק שלם, אפילו של טורניר שלם.
מתי הכי קשה לשמור על ריכוז? בדקות האחרונות של כל מחצית, כשעייפים מנטלית ופיזית. במשחקי חוץ, כשבדרך כלל נלחצים יותר אחורה, ההשפעה אפילו גדולה יותר, גם בלי קהל. עכשיו בואו נראה באיזו דקה ספגה ישראל את השער הראשון במשחקי החוץ האחרונים - מול סקוטלנד 45, צפון מקדוניה 45, אוסטריה 41, סלובניה 43. הדפוס ברור. סיכוי טוב שהמשחק הערב יהיה צמוד ועצבני, כזה שיוכרע במהלך אחד. שמירה על ריכוז בדקות הבעייתיות יכולה להכניס מדינה שלמה למתח לחודש שלם, רק שהפעם יהיה מדובר במתח חיובי, לקראת משחק על עלייה לטורניר גדול. אנחנו זקוקים לזה עכשיו.
