"באופן אישי כשראיתי את זה צחקתי, כי אנחנו נתקלות המון בביטויים מהסוג הזה. אני גם לא חושבת שירדן ג'רבי ממש נפגעה מזה, כי לאורך כל הקריירה היא שומעת המון ביטויים ותגובות כאלה". כך אמרה מרימת המשקולות מרינה אוכמן בראיון לאולפן ynet על המקרה בו כונתה הג'ודוקא "בחורילה" על ידי ליטל סמדג'ה, חברתה לשבט בתוכנית "הישרדות".
הביטוי חולל סערה, מאחר שהעלה שוב לסדר היום את הסטראוטיפים אודות נשים העוסקות בספורט, במיוחד במקצועות אומנויות הלחימה וענפים המזוהים כ"גבריים" כמו הרמת משקולות.
צפן בראיון עם מרינה אוכמן
(צילום: חגי דקל)
- בחורילה זה חיבור של בחורה עם גורילה, זה מעליב. באיזה הקשר שומעים את זה?
"לא כל כך קישרתי את זה לגורילה אלא ליותר לגבר, בחור, אישה שהיא חצי חצי. ברמת העיקרון כולנו גזעניים ותמיד קשה לקבל את השונה. מי שלא נכנסת לפורמט של האישה היפה, הרזה, העדינה - אז היא נראית בעיני אנשים אחרים כמוזרה וקוראים לה בכל מיני שמות. היום ב-2020 אנחנו רואים נשים שמתעסקות במלא דברים, לאו דווקא ספורט".
- יש לירדן ג'רבי המון שרירים ואפשר רק לקנא. בעצמך חווית את זה?
"בוודאי, חוויתי כל מיני ביטויים. 'בחורילה', 'גבר', 'את מרביצה לבעלך?'. פעם אמרו לי בקייטנה 'את אמא או אבא?'. אבל עוד פעם - באופן אישי למדתי להתמודד עם זה ולקחת את זה לצד הטוב. גם דיברתי עם ירדן ורשמתי לה שגם אני בחורילה גאה וזה בכלל לא מעליב אותי".
- המסר לילדות הוא בעייתי. זה לא עלול להרחיק אותן מספורט?
"נכון שזה פוגע, אבל אני חושבת שמצד שני ליטל סמדג'ה היא לא דוגמה לבן אדם שיילכו אחרי וכל כך יקשיבו לה. אני חושבת שאם נחזור לגזענות, גם אם בפנים אני רואה את האדם כלא סטנדרטי, כלא דומה לי, כאישה לא אופיינית - אני לא אמורה להגיד את זה בקול רם בטלוויזיה".
- איזה מסר יש לך לבנות שצריכות להחליט אם ללכת לספורט על אף שהוא משנה את הגוף?
"זה משהו מקסים, שיש בו הרבה מעבר לגוף. כשילדה נכנסת לספורט, אני לא חושבת שהיא חושבת על הגוף. היא חושבת גם על כל מה שמסביב. עניין הגוף זה משהו שמשתנה. השרירים זה משהו שאנחנו רוכשים בגלל הספורט והם נעלמים טיק טק אחרי הספורט. אצל האישה, חודשיים את לא פעילה ופתאום את רואה שהשריר ברח".
- כמה משקולות את מרימה?
"זה ענף אולימפי. אני עושה 90 בהנפה ו-110 בדחיקה".
- את עדיין מתחרה?
"אני הספורטאית הוותיקה, השורד האחרון".
- כמה שנים את בתחום?
"המון. בערך 15, אם ניקח את ההפסקה בה ילדתי ולא התחריתי".
- איך בחרת בענף הזה?
"הגעתי מתחום הג'ודו. נפצעתי באימון נבחרת וקרעתי את הצולבת. עשיתי כמה ניתוחים ולא הצלחתי לחזור באמת לרמה התחרותית, אז הלכתי לעשות תואר ראשון וחשבתי מה עוד אני יכולה לתרום. הרגשתי שלא מיציתי ופשוט נכנסתי למקלט נטוש שעשו בו הרמת משקולות. התחברתי וככה המשכתי, זה לא משהו שרציתי לעשות מגיל קטן".
