יציע אוהדי החוץ באולד טראפורד רעד. לוקאס מורה קבע 0:3, ואוהדי טוטנהאם שרו לז'וזה מוריניו, אז מאמן מנצ'סטר יונייטד, "אתה כבר לא כל כך מיוחד". קרוב לשנתיים מאוחר יותר, מוריניו סוגר עונה דווקא כמאמן התרנגולים. עכשיו האוהדים שלהם, ובעצם בכל אנגליה, שמים את שאלת המיוחדות בצד והולכים שלב אחד אחורה. הם קודם כל מתווכחים האם מוריניו הוא עדיין אחד המאמנים המובילים בעולם.
טוטנהאם סיימה את העונה חזק, יחסית כמובן, אבל דווקא השגת המטרה שלה המחישה את השינוי במעמדו של מוריניו. אחרי התיקו מול קריסטל פאלאס ביום ראשון האחרון חגג המאמן עם הצוות שלו במעגל ריקודים על הדשא. זכותו, הוא הגיע לאן ששאף העונה, אבל רבים מיהרו לצחוק על התמונות האלה. הרי מוריניו היה זה שלעג לארסן ונגר כשהאחרון היה מרוצה מהעפלה לליגת האלופות, והנה הוא מרוצה מהמקום השישי.
אוהדיו של מוריניו יגידו שהוא קיבל את הקבוצה כשהייתה במקום ה-14, אבל מקטרגיו יציינו שהייתה אז רק שלוש נקודות מתחת למקום בו סיימה את העונה. לזכותו אפשר לומר ששערים רבים שטוטנהאם ספגה נבעו מטעויות אישיות בהגנה, ושאולי הסגל לא מספיק חזק, אבל מהצד האחר אפשר לראות שהוגו לוריס הוא השוער עם אחוז ההצלות הגבוה באירופה העונה, כלומר הציל את מוריניו, וחלק גדול מזמן פציעתו היה בזמן שמאוריסיו פוצ'טינו עוד היה המאמן.
קבוצת צמרת בלי הכדור
האליפות האחרונה של מוריניו הגיעה עם צ'לסי ב-2015, והוא פוטר באמצע העונה שאחרי. כשעבר למנצ'סטר יונייטד הניף איתה את גביע הליגה האירופית, אבל פוטר באמצע העונה השלישית. בנובמבר האחרון הפך למאמן טוטנהאם. בארבע מתוך חמש העונות האחרונות השיג מוריניו פחות משתי נקודות בממוצע למשחק, דבר שלא קרה אפילו פעם אחת בשבע העונות הקודמות. הוא ניצח לפחות ב-60 אחוז מהמשחקים שלו בכל מקום בו עבד מאז הגיע לפורטו, לפני קרוב לשני עשורים, ועד שעזב את ריאל מדריד. מאז לא הגיע למספר ניצחונות כזה: לא בצ'לסי, לא ביונייטד, לא בטוטנהאם.
"מבחינה אישית אני מרוצה, כי מהרגע שהגעתי אנחנו בעצם במקום הרביעי למרות כל הבעיות". בדבר אחד מוריניו טועה – צבירת הנקודות שהשיג שווה למקום החמישי בליגה, לא רביעי. בדבר אחד הוא צודק – היו לטוטנהאם המון בעיות, לא מעט פציעות, כולל זו של הארי קיין.
לאט־לאט, וכצפוי, הפך מוריניו את טוטנהאם לקבוצה שיותר מתאימה לו, כלומר הפוכה מזו שהביא פוצ'טינו לגמר ליגת האלופות. פוצ'טינו מאמן של החזקה בכדור ומשחק לחץ, בעוד מוריניו הפוך לגמרי. הוא לא בנה את הקבוצה, אבל הכניס "מוריניואיות" בשחקנים. טוטנהאם שלו מחזיקה בכדור פחות מ-50 אחוז בממוצע למשחק, למרות שהיא קבוצת צמרת. לפניו הייתה טוטנהאם שנייה רק למנצ'סטר סיטי בהחזקה בכדור.
ועדיין, ההגנה רחוקה מלהיות הגנה של מוריניו, מצרך הכרחי להצלחת קבוצות שלו. היא ספגה פחות, זה נכון, אבל שימו לב למספרים הבאים. היום נהוג לחשב מדד הנקרא "שערים צפויים", כלומר כמה קבוצה הייתה אמורה להבקיע, או לספוג, אם מודדים גם את איכות מצבי ההבקעה ולא רק את הכמות. מדד שערי הספיגה הצפויים אצל טוטנהאם עלה מ-1.41 אצל פוצ'טינו ל-1.6 עם מוריניו. כלומר, אם המזל שווה אצל שני המאמנים, טוטנהאם הייתה אמורה לספוג אצל מוריניו כ-13 אחוז שערים יותר.
לא עומד בלחץ
כדי להבין את הירידה בתוצאות של מוריניו – לאו דווקא בטוטנהאם, אלא גם ביונייטד – חשוב להיכנס לעומק פילוסופיית הכדורגל שלו. מוריניו הוא מאמן ששם לב לפרטים הכי קטנים, לומד את היריבה בצורה אבסולוטית ומנסה לגבור מנטלית על היריב באמצעות אמירות קיצוניות. הוא יכול לשנות מערכים, אבל העיקרון הראשי תמיד יישאר. יש כאלה שיגידו לגנאי שהעיקרון הוא חניית האוטובוס ברחבה, אבל זו תוצאה – לא העיקרון עצמו.
מהביוגרפיה של מוריניו אפשר ללמוד על תרשים הזרימה הפילוסופי שלו, המורכב מחמישה חלקים: 1. המנצחת היא הקבוצה שמבצעת פחות טעויות, 2. לכן מטרת המשחק היא קודם כל לגרום ליריבה לטעות, 3. מי שמחזיק בכדור הוא בעל סיכוי גבוה יותר לטעות, 4. לכן מי שמחזיק בכדור גם מפחד יותר, 5. המסקנה הסופית היא שצריך להחזיק בכדור כמה שפחות ולנצל את טעויות היריב איתו. זה ההיגיון, זה העיקרון, וכך זכה מוריניו בליגת האלופות עם פורטו ועם אינטר.
השינויים הטקטיים בכדורגל העולמי פגעו בעיקרון של מוריניו. התחום שהתקדם הכי הרבה בשנים האחרונות הוא משחק הלחץ. ההבנה שכל אחד יכול וצריך ללחוץ, גם מי שלא אוהב לשלוט בקצב, ושהלחץ אפקטיבי בכל מיני צורות. למשל, גם קבוצות קטנות לוחצות היום אחרי איבוד כדור. הנושא הזה הוא אחד הגורמים העיקריים לבעיות של מוריניו, שהקבוצות שלו מתקשות יותר לצאת להתקפות מעבר מהירות בעקבות אותו לחץ.
בעונה הבאה יהיה מעניין לראות האם הכדורגל של מוריניו עדיין תופס – ומקום חמישי או שישי לא יהיה מספיק כדי להוכיח זאת – או האם ישנה אותו (כנראה שלא). מוריניו כבר יצא מתקופות בעייתיות בעבר. יש לו 25 תארים קבוצתיים בקריירה, הוא מומחה למשחקי גמר והיחיד שזכה עם קבוצות שונות גם בליגת האלופות וגם בליגה האירופית. ההצלחות האלה הציבו את הפורטוגלי בתחרות על תואר המאמן הטוב בעולם בתודעת הציבור, אבל היום הוא כבר לא שם. מאמנים כמו פפ גווארדיולה, יורגן קלופ וזינדין זידאן פתחו פער.
ידוע שהעונה השנייה של מוריניו בקבוצה היא לרוב המוצלחת ביותר. הזכיות בצ'מפיונס הגיעו בעונה השנייה בפורטו ובאינטר. עם צ'לסי זכה באליפות בעונה השנייה של כל אחת משתי הקדנציות. האליפות היחידה עם ריאל מדריד הגיעה בעונה השנייה שלו בסנטיאגו ברנבאו. בטוטנהאם יהיה לו קשה לזכות בתואר גדול, אבל מוריניו צריך להראות שעדיין יש בו משהו מ"המיוחד".
