היינו כל כך קרובים לעשות את זה, לעלות לטורניר גדול ולשבור את המזל הרע של המותג המכונה נבחרת ישראל בכדורגל. אך כיאה למסורת המותג ולמנטליות הישראלית, שוב זה התפספס ברגע האחרון, במרחק נגיעה מהיורו הראשון בהיסטוריה. אך האם באמת התחושה הייתה שהפעם זה יהיה אחרת?
משהו היה חסר שם. התחושה היא שחסר משהו באופי, בספורטיביות ובמנטליות, שיכולים להביא את הנבחרת להישג בדמות עלייה לטורניר גדול. המציאות הראתה שזאת עדיין לא נבחרת מהסוג שיכול להגיע להישגים, כי על אף הכישרון בנבחרת הנוכחית, ענפי ספורט רבים הוכיחו שההישגיות באה עם האופי המתאים לכך.
אופי שגם הקהל אוהב להתחבר אליו. החל מאריק זאבי, שגיא מוקי וירדן ג'רבי, עד נבחרת ישראל ב-1970. למרות היכולת הגבוהה בדומה לספורטאים הללו, היא עדיין לא דומה להם באופייה. היא שונה מהנבחרת שעשתה זאת במקסיקו 1970. זאת לא אותה ספורטיביות, זאת לא אותה קבוצתיות וזאת לא אותה רוח. משהו בצניעות של הנבחרת ההיא, האופי המיוחד שניצח את אוסטרליה, הביחד למען המדינה, היוומרכיב משמעותי בתצוגות המרשימות אז. וכל אלו, קשה לראות בשחקנינו שעלו מול הנבחרת הסקוטית.
כדי להבין על איזה אופי מדובר, יש לצפות בראיון של מוט'לה שפיגלר לעודד בן עמי לרגל 50 שנה לשער ההוא מול שוודיה. ראיון שאומר הכל. על אף היותו כובש השער הגדול בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי, הוא תמיד זוכר לפרגן לגיורא על המסירה, ולהקריא בשידור רשימה של כל שחקני הנבחרת ההיא. הוא לא אומר אני, אלא אנחנו. כי זאת לא הנבחרת של שפיגלר, זאת נבחרת ישראל. לא מפתיע שהתנהגות כזאת תואמת והביאה להישג שלא שוחזר מאז - עלייה לטורניר גדול.
קשה לדמיין כדורגלן נבחרת בימינו שהיה נוהג כמו שפיגלר, והתוצאות בהתאם. עם היעדר האופי, ישנו גם פער בהישגים. כנראה שהכישרון לא מספיק, צריך משהו מעבר. האופי הזה של ספורטאי בנשמה. כי נבחרת ישראל היא נבחרת ייצוגית. היא אחת מבין פנינו בעולם, וחשוב מכך, כלפי עצמנו. שחקנים אשר מהווים דוגמה לכלל הכדורגלנים הצעירים בארץ, ואף מעבר לזה.
לפיכך, עליהם להבין את המשמעות של ללבוש את המדים הלאומיים. ברגע ש-11 שחקנים ישחקו למען הדגל, ייצגו בכבוד את הנבחרת ויבינו את המשמעות של לשחק בה, האמון והקהל יחזרו לתמוך. עם האופי, יגיעו ההשגים.
דוגמה לרגע נוסף של גאווה, זכור בדמות שחקני הנבחרת שפושטים את מעיליהם בעת עליית נבחרות לכר הדשא, ומסירתם לילדים המלווים בשל הגשם השוטף. רגע של אנושיות וגאווה משחקנינו, עוד לפני שהתחילו לשחק.
מי שלא מעוניין בכך, ולא מתנהג בצורה ההולמת שחקן נבחרת, עדיף שלא ישחק בה. כי כאוהדי נבחרת, אנחנו זקוקים ל-11 שחקנים שאנו גאים בהם. גם ברוח הלחימה, וגם בהיותם בני אדם במגרש ומחוצה לו. אם יהיו גם שחקנים טובים, זה רק בונוס. כבר ראינו שנבחרת עם רוח שווה לא פחות אם לא יותר מנבחרת כישרונית.
אבל מה אפשר לצפות מנבחרת שהכוכב שלה נעצר רק לפני חודש על מסיבה שהפריעה לשכנים בשכונתו? שבמקביל לחתימתו בקבוצה גדולה באירופה, מתפרסם סרטון בו הוא נשלח למעצר. והאם אין זה סמלי שאותו השחקן, שביזה את סרט הקפטן רק לפני מספר שנים, הוא זה שיחמיץ את הפנדל המכריע. התנהגות כזאת אינה הולמת שחקן נבחרת, מוכשר ככל שיהיה, והתוצאות מוכיחות את עצמן.
חזרתו לנבחרת לאחר ההשהיה אמנם סיפקה שערים מרהיבים וניצחונות מכובדים, אל ברגע האמת זה לא עבד. כנראה שסרט קפטן שייזרק במערכה הראשונה, יחמיץ פנדל מכריע במערכה השלישית.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה. נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
