"אנחנו מרגישים בנים חורגים. שקופים. לא סופרים אותנו, כי אנחנו הכדורגל של מאחורי הקלעים, של הפריפריה". את המילים הכואבות האלה אומר עידן ויצמן בשקט. לא מתלהם. הוא לא בגיל של להתלהם, אבל מאוד כועס.
ויצמן (35), בלם שגדל במחלקת הנוער של מכבי חיפה וחרש את הארץ בקבוצות ליגת העל, לאומית וא' (כולל גיחה לליגה הראשונה באזרבייג'ן), הפך בימים האחרונים לאחד מראשי המאבק של כדורגלני ליגה א' שהתחברו לארגון השחקנים ודורשים: תנו לנו לשחק כדורגל.
מי שיזמו את ההתארגנות הם חיים פונטרומלי (39) ובר אלסברי (28), ואליהם הצטרפו שמות כמו ניסן דנון (27) ומתן ארביב (25). הטענה המרכזית שלהם: אם בליגת העל ובלאומית חוזרים למגרשים, אין סיבה לדחות את פתיחת ליגה א'. כרגע אמורה הליגה להיפתח במקום בתחילת ספטמבר רק ב־16 באוקטובר.
ממול ניצבת ההתאחדות, שפועלת תחת הנחיות משרד הבריאות. לפי הגדרתה מדובר בליגה חובבנית, שרוב שחקניה מועסקים בעבודה נוספת, כך שלא ניתן לשמור על תנאי בידוד. לכן גם נשקלת קיצור העונה ואולי גם שינוי הפורמט.
אלסברי יורה את המילים שלו בקצב: "אני מכיר את ליגה א' מכל הכיוונים – צפון, דרום, יהודים, ערבים, הכל, ואני אומר לך: ההתאחדות לא רואה אותנו ממטר. אנחנו לא מעניינים אותה. אנחנו נטל עבורם. הים פתוח, הקניונים פתוחים, המסעדות, רק ליגה א' לא. לפי מה שהם אומרים, אנחנו הפתרון לקורונה. מה, הנגיף יודע אם זה משחק אימון או משחק רגיל? הוא יודע אם זה ליגת העל או ליגה ג'? זה תוקף את כולם".
ויצמן: "אנחנו דורשים דבר בסיסי – להתחיל את הליגה בזמן. אם כל הכדורגל מושבת, סבבה. ברגע שליגת העל והלאומית משחקות, גם אנחנו יכולים. אז עכשיו יגידו לי, 'הם בבידוד', אנחנו יודעים שהבידוד הזה הוא בלוף. כולם יוצאים, כולם מסתובבים. יש שחקנים בודדים שיותר נוח לעשות את הרעש עליהם, כמו ירדן שועה כזה, אז מתלבשים עליהם. אבל בוא, אני בטוח ש־50 אחוז מהכדורגלנים מטיילים. אנחנו בבית מאז חודש מארס, ועכשיו נהיה עוד שלושה חודשים בלי כדורגל, זה כמעט שמונה חודשים בבית בלי הפרנסה העיקרית שלנו". כדי לסבר את האוזן, כשמדברים על פרנסה עיקרית שנגרעת מאותם כדורגלנים שמוגדרים חובבנים, ההערכה היא שהשכר הממוצע בליגה א' נע בין 5,000 ל־7,000 שקל נטו בחודש. הבכירים יכולים להגיע ל־15 אלף.
פונטרומלי: "אומרים לנו שזו לא ליגה מקצוענית, אבל ביחס ללאומית, כל ההבדל הוא אימון אחד בשבוע. ואז אומרים שאנחנו, כעיקרון, עובדים בעוד עבודות וקשה לנו לעמוד בתנאי הבידוד. במקביל אמורה גם להתקיים ליגת העל לנוער, ושם יש תלמידים וחיילים. איך בדיוק הם יעמדו בתנאי הבידוד? אם הם הודיעו שיאשרו לנוער לשחק, גם אני יכול לשחק. יש פה איפה ואיפה".
"הבמה הכי גדולה למסיימי גיל נוער"
הזעם בקרב שחקני ליגה א' קיים הרבה לפני משבר הקורונה. הוא יותר עמוק מהצורה הכמעט שרירותית שבה נקטעה העונה הקודמת, ומהדחייה המסתמנת של זו שבפתח. הכדורגלנים מדברים על ליגה זנוחה שאין לה אבא או אמא, כזו שאפשר לזלזל בה, להזיז, לבטל או להנחית עליה החלטות דרקוניות.
כשפונטרומלי יזם את ההתאגדות שנועדה להגן על זכויות השחקנים, הוא מצא מהר מאוד אוזניים קשובות. למעלה מ־400 כדורגלנים הצטרפו לקבוצת הווטסאפ שפתח לצורך קידום המהלך. "בהתחלה חשבנו להקים ארגון עצמאי של הליגות הנמוכות בלי קשר לארגון השחקנים הקיים", הוא מספר. "ראינו שזו פרוצדורה מורכבת, היו לנו כמה פגישות עם ארגון השחקנים, ולמעשה חברנו אליו. אנחנו מקימים אגף בארגון שיטפל בליגות הנמוכות".
ויצמן: "הם כנראה לא רואים בנו כדורגלנים, ויש פה שחקנים בכירים שירדו לליגה א'. אם שחקנים כמו אוהד קדוסי, אבירם ברוכיאן ו־וויאם עמאשה בליגה א' – זה אומר עליה משהו. אלה לא 'סוסים מתים'".
אלסברי: "בהתאחדות לא מבינים שאם לא תהיה ליגה א', שחקנים ילכו לאיבוד. אנחנו הבמה הכי גדולה לשחקנים שמסיימים מחלקת נוער. שניים מתוך אלף שמתאמנים במחלקת הנוער מגיעים לבוגרים במועדון. כל היתר מדשדשים בליגה א'. אם היא לא תהיה, הם לא ישחקו כדורגל".
דנון, ששיחק בעונה האחרונה בבית"ר נורדיה, מוסיף: "אתה מתפרנס מכדורגל ופתאום מרגיש שאין ביטוח לכסף שלך. עכשיו זה מעבר לכסף, כי אין בכלל פתיחה של הליגה, וכיום ליגה א' והלאומית הן ברמה שוויונית. גם מבחינת הכדורגל וגם מבחינת רמת השכר".
ויצמן טוען שהאפליה היא עניין ישן: "גם לפני הקורונה, ליגה א' לא זכתה ליותר מדי התייחסות או עזרה. אנחנו תחת ההתאחדות, אבל אין לנו אמא ואבא. אתה רואה את זה בכל מה שקשור לשעות המשחקים, לתנאים, לקלות שבה מבטלים משחקים בלי לשאול בכלל".
פונטרומלי: "אנחנו הכי סוג ב' בעולם. לא סופרים אותנו".
ויצמן: "עבור המועדונים הגדולים, ליגת הנוער חשובה כנראה כדי לייצר כסף למועדון או שחקנים לבוגרים. בסוף הכל זה כסף. אצל חלק זה כדי לייצר כסף, ואצלנו זה כדי לחסוך כסף".
יושבי הראש מנצלים את נושא הקורונה כדי לחסוך?
"לא יודע אם כולם, אבל יש יושבי ראש ובעלי קבוצות שדוחפים לדחות את הליגה כמה שיותר, ולשלם כמה שפחות חודשי שכר".
אלסברי: "קבוצות נוער מכניסות הרבה כסף למועדונים, כל ילד משלם בין 3,000 ל־4,000 שקל. זה הרבה כסף, אז כנראה בגלל זה אישרו את הליגה לנוער, ואותנו לא".
"אם צריך נשבית את הליגה"
כששואלים את מנהיגי המחאה עד איפה הם ילכו עם הזעם שלהם, מקבלים להט שלהתאחדות יהיה קשה מאוד להתעלם ממנו. ויצמן, למשל, פירסם פוסט מנוסח לתפארת, שבו הצהיר: "אם צריך להבעיר את המדינה – נבעיר. אם צריך להתפשט – נתפשט. נעשה כל דבר שיגרום למקבלי ההחלטות לראות גם אותנו, להבין שיש פנים ושמות ומשפחה מאחורי הטייטל 'שחקני ליגות נמוכות'. אנחנו לא שקופים. עד כאן!"
אלסברי: "אין לנו מה להפסיד. אנחנו כבר חצי שנה לא מרוויחים משכורות. אם צריך להשבית את הליגה נשבית. בלי שחקנים אין ליגה".
ויצמן: "לא נשרוף את המועדון, כמו שאומרים, אבל כן נפגין וכן נגיע ונדבר עם כל מי שצריך".
תגובת ההתאחדות לכדורגל: "ההתאחדות פועלת בהתאם להנחיות משרדי הספורט והבריאות ואינה מוסמכת לאשר פעילות כל עוד הדבר אסור על פי הוראות המדינה. כך התקבלה ההחלטה בהתאחדות על סיום הליגות החובבניות בעקבות התפרצות הקורונה ובהמשך גם הדחייה בפתיחת העונה נכון לעכשיו לאחר החגים. הקבוצות התבקשו להגיש תיעודי אמת לנזקים הכלכליים שנגרמו להם, במטרה לפנות לרשויות בבקשה לפיצוי. הדיבורים על הקמת מינהלת, אינם אלא איומי סרק. כך גם הרעש המיותר שמייצרים בנושא קומץ בעלי אינטרסים צרים במיוחד. אנו בוחנים פתרונות הוגנים ואפקטיביים ועושים לילות כימים כדי לפעול לחידוש המשחקים בתנאים שניתן לעמוד בהם עבור מי שהכדורגל אינו מקור פרנסתם העיקרי".
