הטפלון
אוחנה שרד כדי לסבן
בשבוע שעבר, אחרי ניצחון הרואי על הפועל חדרה, תפס אלי אוחנה אומץ והתראיין לתחנת רדיו מקומית ולקקנית בהובלת החבר מישל דיין. זו הייתה הזדמנות מצוינת עבורו להסביר איך זה שבעלים אחד, מנהל מקצועי, יועץ מקצועי, שישה מאמנים ורכבת שחקנים שילמו את מחיר הנפילות מאז השישי לשישי 2017 – יום מינויו למחזיק זכויות הניהול במועדון – ורק הוא נשאר.
איפה? היחיד ששרד כדי לסבן שוב דיבר בפאתוס מגוחך, התרפס כהרגלו בפני הבוס, דיבר על "אסטרטגיה" ופיזר קלישאות כמו "הדנ"א של בית"ר ירושלים זה שתמיד הסתכלנו בלבן של העיניים של כולם". בדיוק כמו בטקס ההוא לפני שלוש שנים וחצי, שבו הכריז: "בית"ר יכולה להסתכל לכולם בלבן של העיניים". שילוב של אופטומטריסט ואופורטוניסט.
אז נכון, בליגה הם לא ראו מאז את האלופה גם עם משקפת, אבל אולי זאת הייתה הבעיה של המועדון פעמיים, בסיבוב הראשון של מוקדמות הליגה האירופית. בזמן שהם הסתכלו לשחקני צ'יחורה סצ'חרה הגיאורגית וטאוטה דורס האלבנית בלבן של העיניים, מצאו שתי היריבות הקיקיוניות את הלבן של הרשת, בלי למצמץ.
וכמו תמיד בדנ"א של בית"ר, מאמנים ושחקנים עפו כמו זבובים, ואוחנה המשיך לעבוד על כולם. בעיניים. "בני בן־זקן מאמן מצוין, שעושה עבודה יוצאת מהכלל", הכריז במארס 2018; "אני סומך על שרון מימר בעיניים עצומות" (יוני 2018); "גיא לוזון מאמן מצוין. אם הייתי חוזר אחורה הייתי שוב ממנה אותו" (ספטמבר 2018); "ניר קלינגר הוא אחד המאמנים הטובים ביותר שיצא לי לראות" (מארס 2019); "ליוסי בניון יש ניסיון, לרוני לוי יש ניסיון, אם זה יצליח זו תהיה ההצלחה של כולם, ואם זה יהיה כישלון זה יהיה כישלון של כולם" (יולי 2019). ומה בסוף? הכישלון היה של כולם, חוץ ממנו (נובמבר 2020).
איך הוא עושה את זה? הנה כמה דוגמאות מהראיון האחרון: "משה חוגג עמד על זה שמיכאל אוחנה יגיע... הרוח החיה ברכישות של אוקמפוס ומתאוסיניו הייתה של חוגג... גם על דגני ושועה מגיע לו קרדיט גדול מאוד". על הניסיון המכוער להיפטר מדן איינבינדר, שמחזיק בחוזה לעוד עונה, הוסיף החצרן הרשמי: "אני לא זוכר בעל בית שמתנהג בצורה כל כך ג'נטלמנית כמו חוגג, ואני לא צריך להתחנף לבעל הבית".
סיבה מצוינת להיזכר בדברי הג'נטלמן ב־2018, כשהחתים את הקשר לשלוש שנים. "דן הוא דוגמה לדור איכותי תוצרת מחלקת הנוער, והוא שב למקומו הטבעי", אמר אז חוגג הנרגש. "ההחתמה שלו מהווה נקודת ציון בדרך שאני מאמין בה וגאה לסלול אותה במועדון"... היום, הבעלים גאה לסלול את דרכו החוצה כדי לחסוך כסף, כי בכל זאת, גם לאוחנה צריך לשלם. העיקר שבית"ר תמשיך להסתכל לכולם בלבן של העיניים, ואף אחד לא יתמקד באישון הקטן שבמרכז.
הבושה
הכרוז שליגלג על רצח רבין
עם היוודע תוצאות הבחירות בארה"ב החליט יוסי פרץ ארי, אחראי ה"ניו מדיה" והכרוז של מכבי חיפה, להשמיע קול ולצייץ בטוויטר: "ארבעה בנובמבר הוא התאריך בו מדינת ישראל איבדה מנהיג שעשה עבורה כל כך הרבה. מעניין אם ביידן שמחליף אותו יעשה עבורנו דברים טובים".
מכיוון שמדובר במועדון שסיסמתו "האדם לפני השחקן" ולא "הכרוז אחרי הפרחח", רבים מהאוהדים הירוקים הביעו זעזוע מהלגלוג הציני והדוחה על רצח יצחק רבין. סיבה טובה לברר אם מישהו במכבי חיפה העיר לכרוז שנגרר לרמת טראמפ, ואם יגאל עמיר עשה לו לייק.
שלום יוסי, אתה לא מרגיש שזה מגעיל?
"כן, ואתה צודק, אני אוריד את זה".
אף אחד בקבוצה לא העיר לך?
"אני לא יודע אם מישהו ראה".
בשלב זה ביקש פרץ ארי לשלוח את התגובה הכתובה הבאה: "הטוויטר הינה זירה סאטירית. אין בציוץ הזה כל כוונה לפגוע, להפך, להציג את המציאות הפוליטית שלנו בצורה הומוריסטית. ומיותר לציין שעבורי רבין הוא גדול המנהיגים שידענו".
לפני כשנתיים החליטה מכבי חיפה להחליף את הכרוז המיתולוגי שלה, יעקב שכנר, שהיה גם איש של ערכים. בראיון הפרידה נזכר שכנר באחד הרגעים הבלתי נשכחים מבחינתו, לפני המשחק מול בית"ר ירושלים בנובמבר 2007. “הקראתי דברים לזכרו של יצחק רבין ז"ל", הוא סיפר. "אוהדי מכבי עמדו בדומייה מופתית, אבל אוהדי בית"ר שרקו בוז צורם. התחננתי בפניהם שיפסיקו, אבל כלום. סיימתי את דבריי במילים 'די לאלימות'".
הולך ופוחת הדור, במהירות הקול.
תיאטרון האבסורד
הבימה החדשה של פרידמן
גם ברדיו המצולם של ערוץ הקניות קיימו השבוע דיון סביב המינוי הדרמטי במתחם וולפסון, בהשתתפות בוני גינצבורג ורז זהבי. בתחתית המסך הופיעה הכתובית: "איך נבחרה אודליה כרמון לתפקיד מנכ"ל הפועל ת"א?" שהתחלפה בשקופית שאלתית נוספת: "האם נעשה רצח אופי תקשורתי לאודליה כרמון?" התשובה כמובן חיובית. אודליה כרמון היא א' ממשרד התחבורה, ומה שעשו לה משה קצב ופמלייתו היה רצח אופי.
למנכ"לית החדשה, שהגיעה מהבימה לתיאטרון האבסורד של הכדורגל, קוראים אודליה פרידמן, וכנראה בהשראת וויליאם שייקספיר, גם החפיפניקים מהתקשורת נקלעו לקומדיה של טעויות. אז מה אם בית המשפט המחוזי בת"א הורה להשעות את כל סמכויותיה בתיאטרון הלאומי, בעקבות ניהולה הכושל?
גם מבקר המדינה קבע כי הוא "רואה בחומרה את התנהלותו של תיאטרון הבימה בראשות המנכ"לית פרידמן והחשב המלווה", ואת העובדה "שלא נתנו עדיפות עליונה להעברת כספים שנגבו מעובדים לקופות פנסיה, גמל והשתלמות, למס הכנסה ולביטוח הלאומי". משרד המבקר גם העיר לגב' פרידמן על כך שלא קיימה ישיבות הנהלה, שלא השכילה להנהיג שגרת עבודת מטה מתבקשת, ולא הכינה "תוכניות עבודה שנתיות לתיאטרון ככלל וליחידות השונות בפרט".
זה הרזומה שכל כך הרשים כנראה את האמרגנים ניסנוב את גרינברג, ודומה שאין סיכום הולם יותר לשידוך מאשר הציטוט של סרג'יו קונסטנצה באחת ההפקות האחרונות של הבימה – "גבעת חלפון אינה עונה": "לכל פקק יש בקבוק ולכל דלי יש סמרטוט".
ה"ג'נטלמן"
יאניס ספרופולוס מאבד עשתונות
הליגה הבלקנית והיורוליג, חייבים להודות, מעוררים בימינו אותה רמת ריגוש. עוז בלייזר אחד לא יכול להחליף את יציע הבלייזרים בהיכל, ומי האמין שאירופה תהיה אדומה? אבל יאניס ספרופולוס, שאסף כבר חמישה הפסדים במפעל האירופי ויורק דם בליגה שלנו, נראה עצבני ולחוץ.
במוצ"ש, לפני המשחק מול הפועל אילת הצנועה והמבודדת, הזכירה לו שדרית הקווים את התירוץ הקלוש שהשמיע בתום המפגש מול אנאדולו אפס הטורקית: "הפסדנו בגלל הדברים הקטנים". "תקשיבי", גער בה היווני, "זו מסיבת עיתונאים על המשחק מול אילת. את שואלת אותי על היורוליג". מעניין, כי בעבר לא הייתה לו בעיה להתלונן על העומס באירופה גם אחרי שהפסיד בישראל.
"אנחנו צריכים לטפל בפרטים הקטנים", אמר ספרופולוס גם לפני ההפסד לאולימפיאקוס בחודש שעבר, ואחריו הוא סיכם: "הפרטים הקטנים הכריעו את המשחק". פרטים קטנים מטבע הדברים מחלחלים, ולא פלא שאחרי ההפסד 76:72 לצסק"א, הודיע דראגן בנדר: "פיספסנו בדברים הקטנים".
גם במסיבת העיתונאים לפני המשחק מול חימקי מוסקבה עידכן ספרופולוס: "עד עכשיו היו לנו רגעים טובים והפסדנו בפרטים הקטנים", אבל אחרי שניצח סוף־סוף בהארכה הכריז היווני: "הראינו את האופי שלנו". נהדר, ורק עוד פרט קטן אחד: זה קרה מול בשר התותחים של היורוליג.
מילה זו מילה
"?Can we say already that your target is to be in the Playoff Elion"
מוטי פשכצקי (כוכב עליון) מאתגר את המאמן ההולנדי של מכבי נתניה, ריימונד אטוולד
