מעצר מפגיני לה פמיליה
(צילום: דוברות משטרת ישראל)
המעבר הסוער של ארגון לה פמיליה מכוח שפועל בזירה הספורטיבית לשם שמופיע במהדורות החדשות התרחש בחדות לאחרונה. ארגון האוהדים של בית"ר ירושלים הפך לאחד הנושאים החמים בהפגנות הגדולות שמתרחשות מול ביתו של ראש הממשלה בירושלים.
ח"כ תמר זנדברג ממרצ אף פנתה לשר הביטחון בני גנץ בדרישה להכריז עליו כארגון טרור. "אנו רואים דפוס פעולה שיטתי המבוסס על זריעת אימה באמצעות אלימות", היא טענה.
אין ספק בכך: אם עד משבר הקורונה "לה פמיליה" נחשב לגוף האחראי לתקריות אלימות וגזעניות מרובות ביציעי בית"ר ירושלים, שאף משפיע על קבלת ההחלטות במועדון, המחאה ובעיקר תנועת הנגד למחאה מיתגה אותו ככוח חברתי במאבק, מהצד הימני הקיצוני של המפה הפוליטית. בחמישי בלילה, למשל, כמאה אוהדים מפעילי הארגון התאספו במתחם התחנה בירושלים, חלקם התפרעו, תקפו אנשי תקשורת וניסו להגיע לבלפור כדי להתעמת עם המפגינים נגד ראש הממשלה. זה נגמר בלא מעט מעצרים.
מה הוביל לכך? גורמים בארגון טענו כי "ביזוי סמל המנורה" אחראי ליציאתם לרחובות, לאחר שמפגינה חשופת חזה טיפסה על פסל המנורה ליד הכנסת לפני כשבוע וחצי. בלה פמיליה מתייחסים אל המנורה גם כסמל המועדון, והגבירו את פעילותם לאחר מכן.
גם בהפגנה שהתרחשה מול ביתו של השר לביטחון פנים, אמיר אוחנה, נטען שהיו מעורבים אוהדים בתקיפת המפגינים, אך הפעם החשודים היו מזוהים עם ארגון הפנאטיקס של אוהדי מכבי ת"א.
בארץ מדובר בתופעה חדשה יחסית: ארגון אוהדים עוצמתי שרותם את כוחו להשתתפות פעילה ובולטת במאבק חברתי/פוליטי. מחוץ לישראל, לעומת זאת, ארגוני אולטראס גילו כבר מזמן את האפשרות להשפיע מחוץ לשדה הספורטיבי וחרתו את שמם בהיסטוריה. הם עושים זאת במגוון צורות: חלקן לגיטימיות יותר ואחרות פחות; יש אוהדים שמובילים מחאה נגד השלטון, יש כאלה שמתגייסים למענו; יש אלימים יותר ויש פחות. ככה זה נראה בעולם.
התארגנות אנשי לה פמיליה במתחם התחנה
הכל התחיל באיטליה
פעילות אלימה של ארגוני אולטראס מיוחסת לראשונה לאלה של הקבוצות הדרום־אמריקאיות, בעיקר בברזיל ובארגנטינה, אבל מקור השייכות הפוליטית המשמעותית הראשונה בין ארגון למפלגה הוא באיטליה. גם משמעות המילה "אולטראס" מגיעה מאיטלקית - קבוצות תמיכה פוליטיות בסוף שנות ה-60 במדינה, אז הפוליטיקה הלכה יד ביד עם ספורט למטרות התאגדות והבעת דעה.
גם היום איטליה היא אחת המדינות הבולטות שבהן האולטראס משלבים כוחות עם ארגונים פוליטיים. רק בחודש שעבר התקיימו בערים שונות באיטליה הפגנות נגד מדיניות הממשלה במשבר הקורונה, כשחלקן הפכו לעימותים אלימים מול כוחות הביטחון. המארגנים היו שייכים לתנועה הימנית־קיצונית "פורצה נואובו" יחד עם האולטראס של מספר קבוצות מרחבי המדינה.
(ה"פורצה נואובה" במהומה באיטליה)
פעמים רבות נשלחים האולטראס על ידי גורמים פוליטיים קיצוניים, איתם הם משתפים פעולה, לפגוע בהפגנות ובמחאות מהצד האחר של המפה הפוליטית. כך, למשל, קרה במזרח אוקראינה לפני שש שנים, אז הפגינו כמה מאות אנשים, בעיקר בעיר חארקוב, נגד מדיניות הממשל. חברי האולטראס של דנייפרו ומטאליסט הגיעו לכיכר שבה נערכה ההפגנה והפתיעו את המוחים באלימות. כמה עשרות אנשים נפצעו, כולל שוטרים.
ישנם מקרים בהם קבוצות אולטראס הופכות לאחד מסמלי המאבק. ארגון האולטראס "צ'רשי" של בשיקטאש נחשב לכוח שהוביל את ההפגנות נגד הממשל הטורקי וארדואן בשנת 2013, שכללו עימותים אלימים וכואבים מול המשטרה. חברי "צ'רשי" נחשבו תמיד למתנגדי המשטר, כמו רוב אוהדי בשיקטאש. אחד המפורסמים שבאוהדים, הסופר הטורקי אסבר יגמורדרלי, אמר פעם: "אני לא באופוזיציה כי אני אוהד בשיקטאש, אלא אוהד בשיקטאש כי אני באופוזיציה".
כאחד מארגוני האולטראס הגדולים בעולם (מעל שלושה מיליון עוקבים בחשבון הטוויטר של הארגון), התייצבו חברי "צ'רשי" נגד הריסת פארק גזי, אחת הריאות הירוקות של מרכז איסטנבול, כשרבים מהם הגיעו חמושים לעימותים מול כוחות המשטרה. עשרות מהם עמדו למשפט והאולטראס נקראו "ארגון טרור" על ידי פוליטיקאים מסוימים. נשמע לכם מוכר? מפלגת העם הדמוקרטית, מהצד השני, סיפקה לעצורים תמיכה משפטית.
גם במצרים היו ארגוני האולטראס הקול הבולט במהפכה של שנת 2011. שני ארגונים כאלה "אל־אהלאווי" של אל־אהלי ו"האבירים הלבנים" של זמאלק – צעדו יחד לכיכר תחריר. הם הפכו לאחד הכוחות העיקריים במחאה מול משטרו של חוסני מובארק.
בעבר היה נהוג בקרב הקבוצות להתנער מהאולטראס, אבל זה כבר אינו המקרה במדינות מסוימות, גם כשפעילותם אלימה. העיתונאי ג'יימס מונטאג פירסם לאחרונה ספר על הארגונים האלו, ובראיון למגזין "GQ" סיפר: "במשך שנים רבות ראו באולטראס אנשים מנודים, אבל הממשלות במקומות כמו פולין, הונגריה, סרביה וצפון־מקדוניה השתנו, ועכשיו התפיסות שלהם כבר לא נראות רדיקליות. להפך, האולטראס הם מיינסטרים".
ישנם מקרים כואבים שמזכירים שהם יכולים להיות גם המנוע של זוועות המלחמה. הדוגמה המפורסמת ביותר היא של ז'ליקו "ארקאן" רז'נטוביץ', שהקים את המיליציה "הטיגריסים של ארקאן", שהורכבה ברובה מאולטראס של הכוכב האדום בלגרד. המיליציה הייתה אחראית לחלק משמעותי מאימת מלחמות הבלקן, וכשחבריה היו מתקרבים לכפר היו לרוב התושבים צועקים בבהלה "הכוכב האדום", על שם קבוצת הכדורגל.
בדומה למה שאנחנו רואים בישראל לאחרונה, גם בברזיל מתקיימים עימותים מקטבים סביב שאלת הממשל, ובעיקר הנשיא ז'איר בולסונארו. לפני כחודשיים אף התארגנו קבוצות אולטראס אנטי־פשיסטיות של כל ארבעת המועדונים הגדולים של סאו פאולו: קורינתיאנס, פלמייראס, סאו פאולו וסנטוס, ויצאו להפגין ברחובות, שם פגשו מפגינים תומכי בולסונארו. המשטרה נאלצה להשתמש בגז מדמיע ובצוות מיוחד לפיזור הפגנות.
במרוקו, ארגוני האולטראס פועלים במגוון תחומים, ויש המייחסים זאת לתרבות שנותרה בזמן שהמדינה הייתה תחת שלטון צרפתי, אז האצטדיונים היוו מקום שבו ניתן היה להעלות את קול המחאה.
הצד היפה של האולטראס
אולטראס זו מילה אחת שמאגדת בתוכה משמעויות רבות. ייתכן שנוצרה לה סטיגמה המקשרת את הארגונים הללו לאלימות ולפעולות קיצוניות, אהבה מוטרפת למועדון שגולשת לפסים מוגזמים מחוץ למגרש, אבל במהלך משבר הקורונה בכל העולם ארגוני אולטראס היו הכוח המניע שמאחורי פרויקטים חברתיים לגיוס מזון לנזקקים ועזרה סוציאלית. ישנן מדינות שבהן הכוח של האולטראס הוא במפגני עידוד יוצאי דופן, הדורשים הפקה מסודרת.
וכאן טמון הכוח של האולטראס כגורם פוליטי משמעותי: בין אם הוא מנוצל למטרות של הפגנות, אלימות או שקטות, ובין אם להפעלת מכונה שפועלת לצדק חברתי, השורה התחתונה היא רמת הסדר בתוך הארגון. מפקדים, חיילים, הוראות ברורות, אנשים שמוכנים להתגייס בטוטאליות למען מטרה מסוימת כדי להפיק תוצאה. זה מנגנון מעורר הערכה כאשר הוא פועל בצורה מושלמת, ויכול לצאת מההקשר הספורטיבי בצורה חלקה ולהפוך לכלי חזק בזמן מחאה.
בכל מקום ההקשר החברתי־פוליטי נותן לאולטראס משמעות אחרת. הם משולחי רסן במזרח אירופה, עוצמתיים מעבר לכל דמיון בדרום אמריקה, קהילתיים בגרמניה, פוליטיים מאוד בעולם המוסלמי. וכעת, כמו המחנות העומדים בשני הצדדים ברחובות, השורה התחתונה של האולטראס בישראל תהיה תלויה בזווית המבט: חלק יראו בהם גורם מפריע ואלים, אחרים יראו בהם לוחמים למען מה שהם מאמינים בו.
