גוללללללללללל!!! אני מרים ידיים וקופץ בשמחה מהכורסה מול הטלוויזיה, השחקן המבקיע רץ באושר לעבר הקהל (כשיש קהל), כל שחקני הקבוצה מצטרפים וקופצים עליו, האוהדים על הרגליים, המאמן קופץ על עוזר המאמן, השופט מורה באצבע ורץ לכיוון מרכז המגרש. יש שער!
הכדור מונח במרכז המגרש להמשך המשחק, אבל רק רגע... השופט נעמד, מפנה את ראשו לקרקע, שם את האצבע (זו שהצביעה על מרכז המגרש) על אוזנו ומחכה. יחד איתו מחכים אני, השחקנים, המאמן ועוזרו, אלפי אוהדים במגרש ומאות אלפים בבתים. לאחר מספר דקות השופט מסמן בשתי ידיו מרובע משונה ורץ אל מחוץ למגרש, עומד מול מסך ומסתכל. ושוב מסתכל. ואני, השחקנים, המאמן ועוזרו, אלפי האוהדים במגרש, מאות אלפי האוהדים בבתים, מחכים... עוברות עוד כמה דקות, השופט עושה שוב את התנועה המשונה עם הידיים, כנראה החליט משהו, ורץ לכיוון מרכז המגרש. אבל אני כבר כיביתי את הטלוויזיה. פשוט נמאס לי.
חובבי הכדורגל בוודאי זיהו את הסיטואציה, שחוזרת על עצמה בכל משחק. זה ה-VAR, קיצור של Video Assistant Referee, ובתרגום פשוט מערכת וידיאו כסיוע לשופט. צוות של שלושה שופטי מסך יושבים בתוך מתקן מחוץ למגרש, צופים במשחק על צגי טלוויזיה ואמורים לעזור לשופט הראשי בהחלטות שיפוטיות.
ה-VAR נכנס לשימוש באופן נרחב החל ממונדיאל 2018, ואין ספק שהרעיון מאחורי ההחלטה היה באמת ובתמים ליצור כלי שיוכל לעזור לשופט לקבל החלטות נכונות בזמן אמת ולמנוע טעויות. הרי השופט רואה את ההתרחשות על המגרש רק מזווית אחת ולפעמים ממרחק מהאירוע, לעומת שלושה שופטים שיושבים בניחותא בחדר ממוזג מול מסכי טלוויזיה, שרואים כמה זוויות שונות. אפשרות הניתוח המהיר נותנת להם יתרון משמעותי על פני השופט הראשי במגרש.
הכוונה לסייע לשופט במגרש הייתה טובה, אבל בפועל ההתערבות של שופטי ה-VAR במהלך המשחק, לפעמים מספר פעמים במהלך משחק אחד, ההפסקות, החלטות השופט שמשתנות או מוחלפות ברגעים קריטיים – כל אלה גורמים לשחקנים ולנו הצופים לאבד את ההתלהבות ממשחק שאמור להיות מהיר ושוטף וללא הפרעות מיותרות. נוצר מצב אבסורדי, ששחקן מבקיע שער ובמקום לרוץ ולשמוח עם הקהל והשחקנים הוא מסתכל קודם לכיוון השופט, לראות אם הוא שם את האצבע על האוזן או לכיוון מרכז המגרש.
מנקודה זו קיימות שתי אפשרויות לשינוי. האחת, לחזור למה שהיה מאז אמצע המאה ה-19 עד מונדיאל 2018 - כשהשופט עם עוזריו הקוונים ניהלו את המשחק, השופט לקח אחריות גם על טעויות, שהיו והן חלק מהמשחק. תארו לעצמכם שבמונדיאל 1986 היה VAR. מי היה זוכר את השער הנפלא שכבש מראדונה במשחק בין ארגנטינה לאנגליה המכונה "שער יד האלוהים" ומוזכר עד עצם היום הזה בחיוך?
אפשרות שנייה - ששופטי הווידיאו ינהלו את המשחק מחדר הבקרה שבו אפשר לראות כל מה שמתרחש על המגרש: כדורי חוץ, כדורי קרן, בעיטות עונשין, נבדל, פנדל. הכל, ויתנו ל"שופט" הראשי הנחיות בזמן אמת לאוזניות, ולו יישאר רק לשרוק בהתאם. ובא לציון גואל, מינימום טעויות שיפוט ואפס הפרעות למשחק.
אין מצב ששתי רשויות ינהלו במקביל את אותו המשחק. יש להחליט אם זה השופט או שופטי הווידיאו. אם תשאלו לדעתי, אני מעדיף את השיפוט בגרסה ה"ישנה", ואני משוכנע שגם שופטים בעלי כבוד עצמי היו מוכנים להמשיך לקחת אחריות ולהיות עצמאים בהחלטות שלהם על המגרש. בכל מקרה, די ברור שבעתיד מערכת השיפוט בכדורגל תהיה אוטונומית לחלוטין ולא נזדקק לשופטים על המגרש, וגם לא בחדר בקרה.
סוף דבר: אני, שצפיתי שנים רבות במשחקי כדורגל בארץ ובעולם, בכל הליגות ובכל האליפויות, לא מסוגל יותר ליהנות ממשחק הכדורגל במתכונת השיפוט הנוכחית. החלטתי לקחת פסק ממשחקי VAR ואצפה לי בהנאה במשחקי הפועל מרמורק.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
= אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
