השבוע נציין עשר שנים לאירוע ששינה את עולם הספורט כפי שהכרנו אותו, אירוע שקרה ב-NBA אבל ניתן לומר שהשפיע אפילו על הכדורגל האירופי. לפני עשר שנים (ויום, לא צריך להיות קטנוניים) כוכב קליבלנד קאבלירס לברון ג'יימס הודיע שהוא "לוקח את הכישרון שלו" ומצטרף למיאמי היט יחד עם חבריו דוויין ווייד וכריס בוש. הוא לא עשה את זה במסיבת עיתונאים עם הבעלים ומאמן קליבלנד לצידו כפי שאולי מקובל לעשות. הוא הודיע על זה בטלוויזיה. בשידור חי.
לפני כשבוע התגלה שהכל היה בכלל רעיון של אוהד בשם דרו וגנר. כמו כל אוהדי ה-NBA ברחבי העולם, הוא עסק בשנת 2010 בעתידו של לברון ג'יימס. האיש שכבר בגיל 16 סומן כיורש האמיתי של מייקל ג'ורדן סיים שבע עונות מאכזבות מבחינה קבוצתית בקליבלנד. יליד אקרון היה התקווה הגדולה של הקבוצה לאליפות. למרות ששבר את כל השיאים האישיים האפשריים, לגמר ה-NBA הוא הצליח להגיע רק פעם אחת עד אז. מנהלי הקבוצה לא הצליחו לבנות סביבו סגל משלים מנצח, והתחילו הליחשושים הבלתי פוסקים על כך ש"המלך" לא מרוצה. הוא רוצה לקחת אליפות.
אז דרו וגנר, בכלל אוהד של דטרויט, שלח מייל להנהלת ESPN וזרק להם רעיון: שלברון יודיע בשידור חי על ההחלטה על קבוצתו החדשה. זה הגיע לכתב ביל סימונס, שהתחיל לגלגל את הרעיון וכך נולד השידור ההיסטורי – "ההחלטה". זאת שתהפוך את לברון ג'יימס מהמאמי הלאומי לאויב האומה. במבט לאחור, לא ממש ברור למה.
טוני סופרנו לא הצליח
שש קבוצות התחרו על שירותיו של לברון. ביניהן מיאמי והניקס. כל קבוצה הכינה פרזנטציה כדי לשכנע את לברון לחתום אצלה. חלקן פנו להיגיון (הקליפרס הציגו את הכשרונות בארון דייויס ובלייק גריפין), חלקן פנו לרגש (בוא לשיקגו ותמשיך את המורשת של מייקל ג'ורדן, ויש לנו גם את דרק רוז בשיאו) והניקס עשו שיעורי בית וידעו שלברון מטורף על "הסופרנוס". אז הניו יורקרים הפיקו סרטון בו ג'יימס גנדולפיני המנוח ואידי פאלקו חזרו לגלם את טוני וכרמלה סופרנו כדי לשכנע אותו להצטרף אליהם.
וכאמור, הייתה גם מיאמי. בקיץ 2008 נפוצו שמועות ששלושת החברים הטובים מדראפט 2003, לברון, ווייד ובוש החליטו לשחק ביחד אחרי שהם מאוד נהנו לשתף פעולה באולימפיאדת בייג'ינג במדי נבחרת ארה"ב, אבל זה נראה היה כמו משהו שלא יקרה בחיים. אבל לפי דוויין ווייד הכל נפתר בשיחת טלפון קצרה. והוא תיאר זאת בראיון לפודקאסט של שחקן העבר קוונטין ריצ'רדסון במאי 2019 כך: "אמרתי ללברון שאני רוצה לנצח ולזכות בעוד אליפויות, הוא אמר שגם הוא. רצינו לעשות זאת עם כריס בוש, שיקגו לא הייתה יכולה לשלם לשלושתינו. מיאמי כן. הלכנו למיאמי".
בתקופת הגל הראשון של הקורונה (קצת נוסטלגיה) כולנו ראינו את "הריקוד האחרון" ונחשפנו לטינה כלפי ג'רי קראוס, הג'נרל מנג'ר הכל יכול של הבולס. הוא זה שמשך בכל החוטים והותיר את מייקל ג'ורדן חסר אונים. גם אלוהי הכדורסל בכבודו ובעצמו, כמו ג'יימס, רצה להביא חברים לשיקגו. את קראוס זה לא עניין. הוא העביר בטרייד את צ'רלס אוקלי למרות קירבתו לג'ורדן, חיזר נמרצות אחרי טוני קוקוץ' למורת רוחם של אמ-ג'יי ופיפן, ובעיקר רצה לפרק את השושלת כדי לבנות קבוצה צעירה ורעננה יותר. המנהלים קובעים, השחקנים משחקים, זה הסדר הקיים. אף אחד לא עירער עליו.
והנה, ב-2010 נוצר סדר חדש. קבוצות באו ללברון והתחננו בפניו שיחתום אצלן, כולן הבטיחו לו את הירח, השמש והכוכבים. רק תבוא, אנחנו מחכים לך יותר מדי שנים. תחתום אצלנו, בבקשה. הניקס אף נפגשו איתו שוב 24 שעות לפני המשדר וניסו לשכנע. עולם הכדורסל עצר את נשימתו והמתין לדבר המלך. המלך התנהג כמו מלך ובתום משדר ארוך של שעה ורבע, שקדם לו משדר מיוחד של שלוש שעות עם פרשנים ומאמנים, קינג ג'יימס נתן את משפט המחץ שנשאר איתנו עד עצם היום: "אני לוקח את הכישרון שלי לסאות' ביץ'". הג'רי קראוסים כבר לא קובעים כלום.
לברון כמובן חטף מכל עבר. הבעלים של קליבלנד כתב ש"הם ייקחו אליפות לפניו" (אוקיי בומר) ומייקל ג'ורדן אמר שהוא לעולם לא היה רוצה לחבור ללארי בירד ומג'יק ג'ונסון, אלא לנצח אותם.
עכשיו, זה קצת לא פייר כלפיי לברון. בפלייאוף של אותה עונה הוא קיבל בראש מבוסטון סלטיקס של קווין גארנט, פול פירס וריי אלן. שלושה כוכבים שחברו יחדיו כדי לקחת אליפות, ולא חטפו את האש שג'יימס חטף. לכולם גם היה נוח לשכוח, שג'יימס ביזבז שבע שנים מהקריירה שלו בקבוצה בעלת ניהול כושל. אם שיקגו בולס הביאה לג'ורדן את הוראס גרנט וסקוטי פיפן, ולאחר מכן את דניס רודמן, סטיב קר ועוד, לברון קיבל את שאריות של מה שהיה פעם שאקיל אוניל, וגם זה רק בעונה האחרונה שלו בקליבלנד. המבקרים גם שכחו שכל ההכנסות מהמשדר הלכו לצדקה, ומדובר בעשרות מיליוני דולרים שעזרו למשפחות קשות יום.
מותר גם ליהנות
"ההחלטה" פקחה לשחקנים את העיניים. אתם אלה שמביאים את הקהל והכסף, אתם יכולים לקבוע מה יהיה. הביג-3 לא הייתה הצלחה מקצועית גדולה כמו שלברון ציפה וזכתה "רק" בשתי אליפויות, אבל הכימיה בין השלושה וההבנה שאפשר גם ליהנות במהלך הקריירה עם חברים ותוך כדי גם לזכות באליפויות, עשתה את שלה.
כך קווין דוראנט החליט לעבור דווקא לגולדן סטייט ווריורס, כי רצה להיות חלק מהחבר'ה של דריימונד גרין וסטף קרי ולא עם ראסל ווסטברוק החמוץ (ולמרבה האירוניה הסתכסך עם גרין ועזב בגללו לברוקלין). וכך אנטואן גריזמן, שחקן כדורגל צרפתי, הודיע ב"החלטה" משלו שהוא נשאר באתלטיקו מדריד ולא עובר לברצלונה (אליה עבר שנה אחרי השידור). וכך גם כריסטיאנו רונאלדו פנה בעצמו ליובנטוס והודיע לראשי הקבוצה שהוא מגיע.
יחד עם זאת, הג'רי קראוסים של העולם לא מתו. הם בנו את גולדן סטייט האימתנית, שהייתה הרבה יותר דומיננטית ממיאמי של הסדר החדש. הם קבעו לשחקנים שהם חוזרים לשחק בדיסניוורלד ב-31 ביולי, והמשיכו לעשות טריידים על שחקנים במהלך משחקים. לא פעם ולא פעמיים פורסמו הודעות על עסקאות בין הקבוצות, כשהשחקנים לא מודעים לכך בכלל כי הם באמצע משחק.
אז אולי מוגזם להגיד שלברון העביר את כל הכוח לשחקנים, החליפות עדיין שולטות בעסק. המהפכה שהתחילה ב-2010 רחוקה מאוד מלהסתיים.
