בעונת 2013/14 לוס אנג'לס לייקרס הובילה את ה-NBA. לא, היא לא הייתה הקבוצה הכי טובה בליגה ואין לזה קשר למאזן, היא הובילה את ה-NBA במספר המשחקים שהשחקנים שלה החמיצו, נתון יוצא דופן שהסתכם ב-319.
השאריות מעונת הגלקטיקוס הכושלת התפרקו להן, תרתי משמע. דווייט האוורד עזב ליוסטון, פאו גאסול שוחרר וחתם בשיקגו, קובי בראיינט המנוח שיחק באותה עונה שישה משחקים בלבד, סטיב נאש רק 15, והלייקרס פתחו עם לא פחות מ-35 חמישיות שונות. הם חטפו תבוסה ב-48 נקודות מהיריבה העירונית הקליפרס, במה שהפך אז (עד שנשבר שוב בתחילת 2017) להפסד בפער הגדול בהיסטוריה של המועדון.
באל-איי סירבו לבצע טריידים או להחתים שחקנים לתקופה קצרה כדי לחפות על הפציעות הרבות, בטח כשההפסדים החלו להיערם והעונה נראתה אבודה. למעשה, בחלקים רבים של העונה היו בקושי עשרה שחקנים כשירים בסגל.
כמובן שלפלייאוף זה לא הוביל ומפח הנפש הזה הסתיים במאזן מחפיר של 55:27, השישי הכי גרוע בליגה וראשי הלייקרס הבינו שהם לקראת בנייה מחדש. לשמחתם, ככל שהקבוצה יותר גרועה, היא מקבלת בחירת דראפט גבוהה יותר, אבל ההגרלה סידרה לאל-איי את הבחירה השביעית.
הוא לא היה נוצץ במיוחד, אבל כן הכיל כשרונות כמו אנדרו וויגינס, ג'בארי פארקר וג'ואל אמביד. הלייקרס בחרו את הפורוורד מקנטאקי ג'וליוס רנדל במקום השביעי וקיוו שהוא יהיה החתיכה הראשונה בפאזל שישיב אותם לטופ. זה לא קרה. כבר אחרי 14 דקות במשחק הבכורה שלו הוא שבר את עצם השוק וישב בחוץ שנה שלמה.
מצד שני, ג'ורדן קלארקסון, שהיה הבחירה של הקבוצה בסיבוב השני, במקום ה-46 ליתר דיוק, דווקא הצליח להראות מעט מהיכולות שלו, וסיים עם 11.9 נקודות, 3.5 אסיסטים ו-3.2 ריבאונדים, שסידרו לו מקום בחמישייה של הרוקיז. הלייקרס עדיין היו גרועים, מאוד גרועים. לראשונה בהיסטוריה שלהם סיימו עונה עם 60 הפסדים או יותר (מאזן 61:21) והפעם זכו בבחירה השנייה בדראפט – שסידרה להם את ד'אנג'לו ראסל.
גם בעונת 2015/16, עונת הפרישה של בראיינט, החולשה המשיכה, ואיכשהו הקבוצה הצליחה להיראות אפילו פחות טוב וניצחה רק 17 פעמים ב-82 משחקים. שוב הלוטרי נתן לג'נרל מנג'ר מיץ' קופצ'אק את הבחירה השנייה והפורוורד מדיוק ברנדון אינגרם נחת בסטייפלס סנטר.
באמצע עונת 2016/17 הגיע המפנה – קופצ'אק, שפשוט עשה כל שגיאה אפשרית עם החתמות הזויות של שחקנים על חוזים מופרכים והצליח להפוך מועדון כל כך מצליח לאחד הגרועים בליגה למרות בחירות דראפט גבוהות במיוחד (אגב, גם בדראפט 2017 הלייקרס בחרו במקום השני, שנה שלישית ברציפות – והלכו על לונזו בול), פוטר ובמקומו הובא רוב פלינקה לשקם את ההריסות.
פלינקה החליט להתחיל מחדש, ונפטר מכל דבר שהיה קשור לקופצ'אק – זה כלל את כל בחירות הדראפט שנעשו מאז 2014: זה אומר רנדל, קלארקסון, ראסל, אינגרם ואפילו בול. מצד שני, הוא הצליח לשכנע את לברון ג'יימס לחתום (מה שקופצ'אק לא הצליח מספר שנים קודם לכן), חיזק את הקבוצה גם באנתוני דייויס – וכל זה הסתיים באליפות, כך שקשה מאוד לבוא אליו בטענות.
אפילו בארקלי מחלק מחמאות
ועדיין, אולי קופצ'אק לא בחר כל כך גרוע ולא באמת הייתה סיבה לשלוח בטריידים את כולם, בטח כשהתמורה לא באמת הייתה שווה את זה. הנה, תראו למשל את קלארקסון, שיוטה שלו בינתיים מחזיקה במאזן הטוב בליגה, והוא המועמד הבכיר (והיחיד?) לתואר השחקן השישי של העונה עם 18.3 נקודות, 3.9 ריבאונדים לצד 2.1 אסיסטים, אבל גם 3.2 שלשות ב-38 אחוז דיוק.
רק בשבוע שעבר צ'רלס בארקלי טען שלקלארקסון מגיע מקום באולסטאר לפני לא אחר מאשר דייויס. "הוא שחקן הספסל הטוב ביותר ב-NBA העונה", אמר בארקלי. "יש לג'אז את המאזן הטוב בליגה. רוב האנשים לא שמו לב שהוא היה פנטסטי השנה. זו הסיבה שהוא נמצא אצלי ברשימה לאולסטאר. דייויס לא משחק העונה כמו אולסטאר. זה לא פרס מפעל חיים, אנחנו מדברים איזה שחקנים נותנים את העונה הכי טובה, לא מי השחקן הכי טוב".
ובמקביל, בלי ששמנו לב, הניקס כבר לא גרועים. מישהו זוכר מתי זה קרה בפעם האחרונה? כרגע ניו יורק עם מאזן 17:15 ובמקום השביעי במזרח והכוכב הגדול שלהם הוא רנדל, שעבר גם בניו אורלינס בדרך לשם. כרגע הניקס מחזיקים בהגנה הטובה בליגה, ובפער גדול מהבאות אחריה, כשהפורוורד הוא חלק משמעותי בשני צידי הפרקט.
מאז שנשלח לפליקנס, רנדל רק משתפר והעונה זה גם זיכה אותו במקום באולסטאר לראשונה בקריירה. אגב, הוא שחקן הניקס הראשון במשחק הכוכבים מאז קריסטפס פורזינגיס ב-2018. 23.3 נקודות ו-10.9 ריבאונדים – מספרים אדירים בכל קנה מידה, כשהאת השידרוג הגדול ביותר שלו הפורוורד בן ה-26 עשה בקליעות מחוץ לקשת. 0.4 שלשות למשחק ב-29.5 אחוז עלובים היו לו עד העונה, ועכשיו? 2 שלשות ב-41.4 אחוז.
"חתמתי כאן בתקווה להישאר כאן זמן רב", אמר רנדל לאחרונה. "אני רוצה להיות אחד השחקנים בקבוצה שבסופו של דבר, בתקווה נתחרה ונזכה באליפויות. זה החלום שלי. זה יהיה רגע מושלם מבחינתי".
אפשר לומר שבמקרה של אינגרם שהועבר בטרייד לפליקנס לא הייתה ברירה – הרי הוא היה חלק, בדיוק כמו לונזו בול, מהטרייד הענק שהביא את דייויס לאל-איי. הקבוצה לא מדהימה, 11 במערב נכון לעכשיו, אבל יש נסיבות מקלות – ונראה שאם יגיע איזה עוגן הגנתי גם הניצחונות יגיעו, כי ההתקפה עובדת, ועובדת מצוין. 23.9 נקודות, 5.3 ריבאונדים ו-4.7 אסיסטים לערב מספק הפורוורד האתלטי במדי ניו אורלינס, בול מיד אחריו ברשימת הקלעים עם 14.3 נקודות לצד 5 אסיסטים, ולחשוב בלייקרס טענו שהוא לא יודע לקלוע (מה תגידו על 3 שלשות בכמעט 40 אחוז?).
אחרון חביב הוא ראסל, שכבר בברוקלין לפני שנתיים היה אדיר ואפילו קיבל מקום באולסטאר. כן, מינסוטה שלו עכשיו גרועה, מאוד, ונמצאת במשבר מקצועי וניהולי לא פשוט, ועדיין אפשר רק לפנטז מה היה קורה אם היה ממשיך בלייקרס לצד לברון ודייויס.
אין ספק שהאלופה היא לא הקבוצה הראשונה או האחרונה שמאבדת או שולחת בטריידים בחירות דראפט גבוהות אחרי שהשחקנים כשלו ולא הצליחו לעמוד בציפיות, אך הפעם זה לא המקרה. כל הארבעה (חמישה כולל בול אם תרצו) מראים שקופצ'אק, עם כל הביקורת (המוצדקת) נגדו, בחר טוב וראה שמאחורי כל הכישרונות הללו מתחבאים כוכבים שיכולים להוביל קבוצה, ללא קשר להגעתו של ג'יימס.
