גראנד סלאם תל אביב בג'ודו ננעל אמש עם מדליית הכסף של פיטר פלצ'יק במשקל עד 100 ק"ג, ובסך הכל ארבעה ישראלים עלו על הפודיום בארבעת ימי התחרות - כשמעל כולם תמנע נלסון-לוי שזכתה בזהב.
בחמשת החודשים עד לאולימפיאדת טוקיו צפויים עוד ארבעה גראנד-סלאמים, אליפות אירופה ואליפות עולם ביוני בבודפשט - אם כי לא ברור מה תהיה ההיענות אליה, חודש בלבד לפני טוקיו - אבל בכל זאת, אפשר כבר עכשיו לסמן מספר מגמות בנבחרת ישראל, שתהיה חייבת לנצל את התקופה הקצרה למקצה שיפורים.
היציבות של פלצ'יק
אם מישהו הרוויח מהדחייה של משחקי טוקיו, הרי שמדובר בפלצ'יק. הדומיננטיות שלו התעצמה בשנת הקורונה, ומציבה אותו כמועמד לגיטימי לזכייה במדליה אולימפית. בשלוש השנים האחרונות זכה פלצ'יק ב-12 מדליות, אבל החודשים החולפים הבליטו אותו עוד יותר.
ועדיין, יש נקודות שצריך לחדד: הכושר הגופני ושיפור הטכניקה, בעיקר בעבודת הקרקע, הובילו אותו להפוך לאחד הבכירים במשקל, אבל הוא מתקשה מול סגנונות מסוימים ומול יריבים שמביאים את אותה עוצמה פיזית.
נקודת אור נשית
אחרי הפרישה של ירדן ג'רבי נוצר ואקום מסוים בנבחרת הנשים הישראלית, שהתוצאות שהביאה עוררו ביקורות רבות, וכעת נראה שנלסון-לוי יכולה לתפוס מעמד מרכזי בסגל. היא בטח לא נמצאת בסטטוס שג'רבי הייתה בו, אבל אם תצליח להיכנס לשמינייה הראשונה בעולם ולהבטיח הגרלה נוחה בשני הסיבובים הראשונים בטוקיו, אפשר יהיה לחלום על הצלחה.
גם גילי כהן הביאה מדליית כסף, אבל קשה לראות אותה מתקרבת לאזור המדליות בטוקיו.
הפגיעות של מוקי
סעיד מולאי עשה את שלו: שלשום הוא זכה במדליית הכסף, הזיל דמעות על הפודיום ואמר: "תודה לכולם שהזמינו אותי לת"א. אני לא קשור לפוליטיקה, מעולם לא הייתי. עכשיו אני נלחם בתור אדם חופשי, בלי דאגות. יש לי חיים חדשים, ועכשיו הכל טוב". הוא סיכם בעברית עם "תודה" את הרגע המרגש של התחרות. רק שהתסריט הקלאסי לא התממש, ומי שניצב מולו בגמר היה שרופידין בולטבוייב האוזבקי. שגיא מוקי הודח כבר בקרב הפתיחה (עד 81 ק"ג).
"אני נלחם כאדם חופשי": סעיד מולאי לאחר שזכה במדליה בגראנד סלאם ת"א
(צילום: באדיבות איגוד הג'ודו)
אחרי שניצח אותו חמש פעמים בעבר, מוקי הפסיד לסמי שושי הבלגי. מוקי הוא עדיין אחד המועמדים הבכירים לעמוד על הפודיום בטוקיו במשקל עד 81 ק"ג - אבל בניגוד לפלצ'יק, הוא נפגע מדחיית האולימפיאדה. לא קל לו כיום עם הפציעה בגב ועם השיפור של חלק מהיריבים. ב-2019, השנה שבה זכה מוקי באליפות העולם ביפן, המאזן שלו עמד על 3:31. מאז הוא רושם 4:7. יש למוקי כוח מתפרץ מדהים, הוא ג'ודוקא מגוון, אבל אף אחד לא יחלק לו מדליה בחינם בטוקיו.
הנפילה של ששון
כואב להודות בכך, אבל אורי ששון הוא כבר לא העילוי שזכה בארד באולימפיאדת ריו, ויהיה מפתיע מאוד אם יגיע רחוק בקטגוריה של 100+ בטוקיו. אתמול הוא הפסיד בסיבוב הראשון לאלישר יוסופוב מאוזבקיסטן.
הוא חביב הקהל הישראלי, בחור כיפי ונעים שהפך לסלב, אבל אם בעבר היתרון היחסי שלו היה המהירות, הוא איבד ממנה, ועם 125 הק"ג שלו רואה איך הקטגוריה עברה מהפכת איכות עם מתחרים קלים וזריזים יותר.
מבט מודאג לעתיד
ביחס לענפים אחרים בישראל הג'ודו הוא מעצמה ללא ספק, אבל קשה להגדיר את המדינה ככוח עולמי בימים אלה. אל נלסון-לוי, כהן ופלצ'יק הצטרף גם טוהר בוטבול שזכה ביום שישי בארד במשקל עד 73 ק"ג, אבל התחרות בת"א הייתה תמרור אזהרה לקראת העתיד. למעט הקרב על טוקיו ב-66 ק"ג שבו ניצח ברוך שמאילוב את טל פליקר, אין באף משקל צמד מתחרים ברמה גבוהה. מספרי 2 ו-3 חזקים הם עניין הכרחי במדינות ג'ודו מובילות. זה קריטי לפיתוח עתודה ולשיפור הג'ודאים בתחרות פנימית.
בכירי הדור הנוכחי מתבגרים: ששון בן 30, פלצ'יק 29, מוקי 28, בוטבול 27 ושמאילוב 26. במדינות אחרות כבר יש כוכבים בתחילת שנות העשרים שלהם. והנה נתון בעייתי: כבר חמש שנים שישראל לא הביאה מדליית זהב בטורניר ג'וניורס, המבוא לבוגרים. זו בצורת שהענף בארץ לא רשם מעולם. עמית בובוביץ' ומתן קוקולייב השיגו ניצחונות יפים בת"א, וסרפים קומפנייץ בן ה־20 הוא כישרון גדול ב-100+, אבל ייתכן שישראל צועדת לקראת ירידה בהישגיות בענף.
