זו הייתה תחילתה של יריבות מופלאה. בפינה אחת שטפי גראף, טניסאית גרמנייה עם חבטת כף יד שגם היום אין הרבה יותר חזקות ממנה, אתלטיות אדירה, מוסר עבודה נדיר וחוסן מנטלי של, ובכן, ספורטאי גרמני. בצד השני, צעירה ממנה בארבע שנים, מוניקה סלש, יוגוסלבית שהתאזרחה בארה״ב, שחבטה בשתי ידיים גם את כף היד וגם את גב היד, שליוותה כל מכה בצעקה מפלחת את עור התוף, והכישרון הטבעי שלה היה כמעט לא הוגן.
לעוד כתבה בסדרה
בשנת 1990 והיא בסך הכל בת 16 הפכה מוניקה סלש לאלופה הצעירה בהיסטוריה של אליפות צרפת. במשך שנתיים אחר כך, מתחילת1991 לתחילת 1993, היא זכתה ב-22 תארים, הגיעה לגמר ב-33 מתוך 34 הטורנירים בהם השתתפה וזכתה בשישה משבעה טורנירי גראנד סלאם. ההפסד היחיד שלה בתקופה הזו היה לגראף בווימבלדון. בשנים שקדמו להופעתה של סלש בזירה, השיגה גראף תשעה תארי גראנד סלאם, כולל השנה הגדולה בהיסטוריה של טניסאי בודד: זכייה בכל ארבעת תארי הגראנד סלאם ומדליית הזהב באולימפיאדת סיאול 1988. אבל אז הגיעה מוניקה.
בגיל 19 היו למוניקה סלש שמונה תארי גראנד סלאם והיא דורגה במקום הראשון בעולם. לשם השוואה, בגיל 19 מרטינה נברטילובה או כריס אוורט עדיין לא זכו באף גראנד סלאם, לגראף היה אחד בלבד ואפילו לסרינה וויליאמס היה רק אחד, כשאת התואר השמיני שלה היא השיגה רק בגיל 25.
כל זה בא להסביר מדוע כאשר התעוררה מוניקה סלש במלון בהמבורג, גרמניה, בבוקר ה-30 באפריל 1993, היא הייתה בדרך להיות הטניסאית הגדולה בהיסטוריה. כמה שעות אחר כך הקריירה שלה נקטעה, ומהרבה בחינות חוסלה, בדקירת סכין וצרחה מקפיאה אחת. דקירה ששינתה את הטניס לנצח, וגזלה מהעולם את מה שהייתה יכולה להיות אחת היריבויות הגדולות בהיסטוריה של הספורט.
(הצעקה והדקירה ששינתה את הטניס לנצח. מומלץ להפעיל עם סאונד)
"גיחוך על פניו ובידיו סכין ארוכה"
היריבות בין סלש לגראף הייתה ממש בחיתולים לפני אותו יום שמש יפה בהמבורג. באותו שלב, הדבר המסעיר ביותר בה הייתה ההבטחה של מה שהיא עוד תהיה. לטורניר בהמבורג הגיעו שתיהן. סלש במקום הראשון בעולם, גראף בשני.
משחק רבע הגמר בין סלש למגדלנה מאלייבה התנהל כצפוי. סלש ניצחה במערכה הראשונה ובמצב של 4:3 בשנייה, ירדו השחקניות להפסקה בין המשחקונים. "אני זוכרת שהתיישבתי ורכנתי קדימה לקחת לגימה מהמים", כתבה סלש בביוגרפיה שלה. "הספל בקושי נגע בשפתיי כאשר הרגשתי כאב נורא בגבי. סובבתי את הראש לכיוון המקום שכאב, וראיתי גבר חבוש כובע בייסבול עם גיחוך על פניו ובידיו סכין ארוכה. לא הבנתי מה קורה".
צוות רפואי דהר למגרש, והחל לטפל בסלש, שהחולצה הלבנה שלה הפכה לתערובת של חימר ודם. בעיניים שלה היה מבט מלא פאניקה, כזה שאף אחד מעולם לא ראה אצל מוניקה סלש. אנשי ביטחון הגיעו, קצת מאוחר מדי, ותפסו את הדוקר, גונתר פארשה, מובטל גרמני בן 38. הוא נלקח לחקירה והודה במעשה. ההסבר שלו הכפיל את הטרגדיה: הוא היה אוהד של שטפי גראף ורצה לגרום לכך שסלש לא תוכל לשחק יותר, כדי שגראף תחזור למקום הראשון.
הדקירה הייתה בעומק של סנטימטר וחצי. סלש עברה מיד ניתוח לתיקון השרירים והרקמות בסמוך לכתף בה נדקרה. הסכין פספסה את עמוד השדרה ואיברים מרכזיים אחרים, ורופאים אמרו לסלש כי אם לא הייתה מתכופפת קדימה לפני הדקירה, סביר להניח שהייתה הופכת משותקת. התחזית הפיזית הייתה החלמה מלאה, אם כי ארוכה, אבל הכאבים בכתף מעולם לא באמת עזבו את סלש.
חמור לא פחות היה המחיר הנפשי. סלש אובחנה כסובלת מתסמונת פוסט טראומטית, נכנסה לדיכאון עמוק ופיתחה הפרעות אכילה, שהיו אחר כך המכשול העיקרי בניסיון שלה לחזור לגוף שלפני הפציעה. גראף ביקרה אותה אחרי הניתוח בבית החולים בהמבורג. היה להן מעט מאוד לומר זו לזו. גראף יצאה משם בעיניים אדומות, וסיפרה אחר כך כי רוב הזמן שתיהן בעיקר בכו.
פוטנציאל שהסעיר את הדמיון
זמן קצר אחרי הדקירה ערכו ראשי ארגון טניס הנשים, ה-WTA, פגישה שנועדה להחליט האם להקפיא את המקום הראשון בעולם בזמן שסלש מתאוששת. הוחלט כמעט פה אחד שלא לעשות זאת. הטניס המשיך בלי סלש. היא שבה לשחק אחרי למעלה משנתיים, זכתה בעוד תואר גראנד סלאם ואפילו בילתה תקופה קצרה שוב במקום הראשון בעולם, אבל אף פעם לא באמת חזרה לעצמה, לא פיזית ולא נפשית.
גראף המשיכה לקריירה מהגדולות בהיסטוריה. ספורטאית אדירה ואישה אצילית, שבמשך שנים סחבה על המצפון את מה שקרה לסלש, וראתה ושמעה פרשני טניס מצמידים כוכבית לקריירה שלה עצמה. הקונצנזוס של הפרשנים היה שאלמלא הדקירה של סלש, גראף לא הייתה מגיעה ל-22 תארי גראנד סלאם. שחקנית העבר, פאם שרייבר, אמרה: "עד הדקירה, סלש שלטה בגראף, שלפני כן שלטה בכולן".
זה לא מדויק. המיתוס לפיו סלש בריאה הייתה הופכת את גראף לרק עוד שחקנית טובה ולא יותר, הוא סוג של אגדה אורבנית שלא עומדת במבחן העובדות. המאזן הכולל בין השתיים הוא 5:10 לגראף, כשלפני הדקירה הוא היה 4:6 לגראף. בטורנירי גראנד סלאם המאזן ביניהן לפני הדקירה היה 3:3. אף אחת מהן לא באמת שלטה בשנייה, ולכן היריבות ביניהן כל כך הסעירה את הדמיון.
הסיבה בגללה בכל זאת נוצרה התחושה כי סלש עמדה להפוך לשליטה הבלעדית במשך לפחות עשור קדימה, חוזרת שוב למה שהיא הראתה לפני הדקירה. אלה היו יכולות טניס שלא נראו קודם, עוצמות שלקחו את משחק הנשים למקום אחר לגמרי. העובדה שלמרות הכל היא סיימה את הקריירה עם 55 תארים ותשעה גראנד סלאמים, רק מוסיפה לתהיית ה-'מה יכול היה להיות'.
העונש המגוחך של התוקף
שטפי גראף היא היום בת 50, נשואה כבר קרוב ל-20 שנה לאנדרה אגאסי, בבית שאין בו מקום לכל הגביעים של שניהם. מוניקה סלש בת ה-46 נשואה למיליארדר טום גוליסאנו, המבוגר ממנה רק ב-32 שנה. גם גראף וגם סלש נמצאות לגמרי מחוץ לעולם הטניס.
גונתר פארשה לא ישב אפילו יום אחד בכלא. הוא קיבל עונש של שנתיים מאסר על תנאי, לאחר שבית משפט דחה כתב אישום ראשוני של ניסיון רצח. בית משפט לערעורים אישר את העונש המגוחך, בין היתר מכיוון שסלש לא הסכימה לחזור להמבורג ולשבת באולם בית משפט עם פארשה.
"מעולם לא התאוששתי מכך שהוא לא קיבל שום סוג של עונש", אמרה שנים אחר כך מרטינה נברטילובה. "השופט הגרמני פחות או יותר אמר 'אה, הוא רק התכוון למנוע ממנה להמשיך לשחק, הוא לא יעשה זאת שוב, אפשר לתת לו ללכת׳. זה היה מטורף וזה היה לאומני. אם מישהו היה עושה את זה לשטפי כדי שמוניקה תנצח, היו כולאים אותו וזורקים את המפתח".
כשחובבי טניס מנהלים היום את ויכוחי ׳הטניסאים הגדולים בכל הזמנים׳, שטפי גראף תמיד נמצאת בתוך השיחה, ובצדק. מוניקה סלש, שכל מי שראה אותה יודע שחוץ מסרינה וויליאמס לא היתה עוד שחקנית כמוה, אפילו לא מוזכרת. גונתר פארשה השיג את המטרה שלו, ואנחנו פיספסנו יריבות מהסוג שעושים עליו סרטים.
