אחרי שבועות ארוכים על הספסל, הכדור חוזר סוף־סוף אל הדשא. דפיקות הלב מואצות, ואנחנו מחכים לשריקה.
הספורט והתרבות היו התחומים הראשונים להיסגר מאימת הנגיף, והאחרונים לחזור, אט־אט, אל שגרת חיינו. ההתמודדות עם מגפת הקורונה הביאה אותנו קודם להסתגר בבתים, לדאוג לדברים הגדולים, הקרובים ביותר: משפחה, חברים, ידידים, אבל לאורך זמן הנפש לא יכולה להיות סגורה בין ארבעה קירות. היא זקוקה לפנאי, למרווח שנותן לנו לנשום. ועבורי, כמו עבור רבים, הכדורגל הישראלי הוא כמו אוויר לנשימה.
ללא ספק, הצעד הבא, אחרי החזרת משחקי הליגות (ובכפוף לאישור משרד הבריאות, כמובן), צריך להיות החזרת האוהדים אל היציעים במהרה ובקרוב מאוד. כי הרי משחק בלי אוהדים זה כמו פיתה בלי פלאפל.
המשחק מייצר אצל האוהדים במגרש הזדהות והתנגדות, אהבה ודחייה, הכל על רקע הישג ספורטיבי כזה או אחר. ניצחון של הקבוצה הוא גאווה אישית, הוא שמחה עילאית שקשה להסביר במילים. והפסד של הקבוצה? אוי ואבוי. זה כאילו הבית נופל על ראשך. לא פחות. המשחק איננו אותו משחק אם אין מי שיחגוג את השמחה האדירה של השער שמבקיעים בדקה התשעים, כנגד כל הסיכויים. המשחק איננו אותו משחק אם אין מי שינגב את דמעות האכזבה אחרי הפסד צורב. ובכן, בינתיים נסתפק בצפייה דרך המסך. אמנם נהיה כל אחד בסלון ביתו - אבל המבט המשותף אל מעבר למרקעים, אל הרחש הסוחף והאהוב שמקיף את המגרש - ישמור עלינו ביחד.
חזרתן של הליגות הישראליות, עם סיומה של ספירת העומר ותחילת הקיץ, מסמלת אולי את החזרה הסופית לשגרה בתום תקופת הקורונה. היכולת שלנו לשחק ביחד, להתחרות ולהתרגש, מחברת אותנו באופן עמוק בהרבה מזה שאנחנו משערים. הליגות המצוינות שלנו והנבחרת הנהדרת שלנו נותנות מקום לכל אדם, בלי הבדל דת, גזע ומין. כי בכדורגל מה שחשוב זה איך אתה משחק.
צריך להודות - מה שהופך את הכדורגל הישראלי לגדול, יותר מכל, אלו האוהדים. אני יודע שגם עבור השחקנים שלנו, משחק בלי אוהדים זה בכלל לא אותו הדבר. אבל באותה הנשימה, אין לי ספק שגם אתם כבר משוועים לחזור למגרש. נאחל לכם הרבה מאוד הצלחה במשחקי הליגה שמתחדשים בימים אלה. אנחנו סומכים עליכם שתפיקו עבורנו רגעים משובחים של ספורט ישראלי מצוין שיחזירו את הצבע ללחיינו.
פורסם לראשונה: 11:58, 28.05.20
