הטריגר: גנט מחכה ליונס מלדה
הכול כבר מוכן. החולצה מספר 20 של גנט, ואיתן התקוות לשפר את ההתקפה שהבקיעה 29 שערים בלבד ב-29 מחזורים. רק משרד ההגירה הבלגי מעכב, טכנית וזמנית, את רישיון העבודה של יונס מלדה. המועדון כבר שילם עבורו 1.5 מיליון אירו כדי שישחק.
מלדה, 21, הוא ההשקעה הגדולה ביותר של המועדון המדורג במקום ה-13 (מתוך 18 קבוצות) בליגה הבלגית הראשונה. עצם העובדה שכבר הבקיע העונה במכבי נתניה 7 שערים, בצירוף גילו וכישוריו, גרמו לגנט לרכוש אותו כהשקעה שיש בה גם ראייה לטווח רחוק: החוזה שנחתם הוא ל-4.5 שנים. אלא שלפני המחשבות על האופק, יש את הדחיפות בשילובו, מכיוון שהקבוצה לא רחוקה מספיק מאזור התחתית, והרגיעה בגזרת סכנת הירידה עדיין ממנה והלאה.
מלדה? מיליון וחצי אירו? לא בטוח שכל אוהד ישראלי ממוצע, שאינו עכבר כדורגל או, כמובן, אוהד מכבי נתניה, יודע במי מדובר. בוודאי שלא היה מהמר שמדובר על לגיונר חדש בליגה אירופית. בטווח הארוך יותר, הסטטיסטיקה מספרת על 11 שערים ב-70 משחקים, ארבעה מתוכם במשחק הקורונה מול סכנין שהסתיים ב-0:7. זה לא רע ביחס לגילו, אבל עדיין לא כוכב.
עם זאת, אלו שדיברנו איתם, העתירו שבחים לכישרון מקריית ביאליק שהצטרף לנתניה לפני שלוש עונות ממחלקת הנוער של הפועל חיפה. "הוא עשה עלינו רושם נהדר ומיהרנו, שי ברדה ואני, להעלות אותו להרכב הראשון. הוא הצטיין כבר בהופעה הראשונה בבוגרים מול מכבי חיפה, ובשנייה כבר הבקיע מול הפועל אשקלון. הוא יכול לשחק במרכז ההתקפה וגם באגף, והוא בהחלט לא אכזב אותנו", אומר סלובודן דראפיץ', כיום מאמן בית"ר ירושלים. "מההתחלה ראינו שיש בו פוטנציאל מעניין".
אלא שמלדה, מהיר מאוד, טכני, חזק וגבוה (1.86 מטר), אינו סיפור הכתבה כולה. הוא הטריגר שלה כחלק האחרון נכון לעכשיו, בפאזל השחקנים מקהילת יוצאי אתיופיה שיוצאים לשחק בחו"ל. לפני שלוש שנים פרסמנו כאן כתבה על "המהפכה האתיופית בליגת העל". כיום, נדמה שהגיע השלב הבא בשדרוג הקריירה שלהם - נגיעה בחלום חו"ל.
מפנימיית הדסה נעורים למשרד הסוכן בגנט
הנתון: מאז 2014 הוחתמו חמישה יוצאי אתיופיה בקבוצות מחו"ל ושלושה מהם עדיין משחקים שם. שניים חזרו ביכולת משודרגת. הבכיר ביותר הוא אלי דסה (28) שעושה עבודה נהדרת בוויטסה ארנהיים, מתמודדת בכירה בצמרת הליגה ההולנדית העונה, שנותנת קרב רציני לאיאקס ולאיינדהובן של ערן זהבי בקרב על אליפות הולנד. גדי קינדה (26) שלפי אתרים בארה"ב נמכר מבית"ר ירושלים לקנזס סיטי מליגת ה-MLS בארה"ב בלא פחות מ-3.7 מיליון דולר, כבר הרשים מאוד. מלדה הטרי הוא השלישי. מלדה זוכה לליווי צמוד של סוכנו, דודו דהאן, שבמקרה או לא - משרדו נמצא בגנט.
השניים שחזרו לארץ הם סינטיהו סלליך (29), אקס מאריבור אלופת סלובניה במשך 3 שנים (2017-2014) שהספיק עם שובו לתת עונות טובות במכבי חיפה ונחשב לאחד הבולטים העונה בהפועל באר-שבע. אור אינברום שנכשל בגנט ובמאריבור, השתפר מאוד במכבי פ"ת ומהווה את אחד השחקנים המרכזיים שלה.
אין ספק, בשנים האחרונות חלה התקדמות גדולה בין הכדורגלנים יוצאי אתיופיה. מוכשרים הם תמיד היו, אבל בשנים האחרונות אימצו לעצמם מוסר עבודה משודרג והבנה שהצלחה בכדורגל בונה חיים משופרים להם ולבני משפחותיהם. זאביק זלצר, אחד המומחים הבולטים בארץ בטיפוח כישרונות, אומר: "המקרה אצלם די דומה למציאות בריצת המרתון בארץ הנשלטת בידי יוצאי אתיופיה. ככל שהתנאים לאימון השתפרו, כך הגיע שיפור בהצלחה ובתודעה". באתלטיקה, המתבססת על תכונות פיזיות שיוצאי אתיופיה מצטיינים בהן, השיא הישראלי במרתון של איילה סטאין מאמצע העשור הקודם, נחתך בלא פחות משבע דקות בידי מארו טפרי, גם בכדורגל, רמת השחקנים השתפרה מאוד.
כשמדברים על אתיופיה בספורט, מדברים על אחת משתי בירות הריצות הארוכות בעולם, יחד עם קניה. האתלטים משתי הארצות נהנים מגנים מסוימים אשר נחקרים ללא סוף אבל טרם הניבו מסקנות ברורות. סביר כי הגנים האלה תורמים גם לכושר הגופני של הכדורגלנים. ובכל זאת, מעניין כי מתוך 24 השיאים לגברים במקצועות האולימפיים, השיאים הישראליים טובים ב-19 מתוכם מאשר אלו מהאתיופים. תחום השליטה הבלעדי של האתיופיים הוא ריצות ארוכות מ-800 מ' ומעלה, שבהן הם רואים פודיום אחרי פודיום במפעלים העולמיים.
בתחילת העשור הקודם היו אמיה טגה ממכבי נתניה וברוך דגו ממכבי ת"א (בטרם פנה למועדונים האחרים שבהם שיחק), המובילים שבין יוצאי אתיופיה בכדורגל הישראלי. טגה אמר השבוע: "למרות שהיו לי הרבה שנים בהרכב נתניה, הייתי אחד האתיופים הכי פחות טכניים. בוודאי נפלתי בכישורים מהשחקנים של עכשיו, שהקריירות שלהם מתקיימות במציאות שונה. הנה, למשל, בעניין הסוציאלי: בזמני, אפילו ששיחקתי 13 שנה, ההורים שלי ראו אותי בפחות מ-10 משחקים בכל הקריירה. היום הורים של ילדים מהקהילה לא מחמיצים משחק, גם אם השחקנים עדיין בקבוצות הנוער. בקהילה מבינים שהכדורגל הוא מכשיר לשדרוג תנאים". טגה נחשב לאחד המנהיגים הבולטים בקהילה האתיופית בארץ בכל התחומים. אותו דחף העז לעמוד באתגרים שאפיין אותו כשחקן, מוביל אותו גם בעיסוקיו היום בגיל 35, בחיים שאחרי המגרש: הוא משמש כחבר מועצת עיריית נתניה, ממונה על אגף רובעים ושכונות, ומנהלת ההתחדשות העירונית. בהשכלתו הוא בוגר תואר ראשון במשפטים ויתחיל בקרוב בהתמחות, ובמקביל הוא לומד לתואר שני במגמת נדל"ן.
סלליך מסכים עם הדברים שטגה אומר: "הוא צודק בהחלט. תמיד היו כישרונות בקהילה, רק שלא הייתה להם המעטפת הנכונה. ההורים לא היו מחוברים לכדורגל מסיבות של שמירת שבת וכדומה, ומכיוון שכך לא תמכו. אם ההורים של טגה היו ב-10 משחקים שלו, ההורים שלי לא היו אף פעם במשחק שלי. אבל מה, השינוי הגדול בא עם ההצלחה של מספר שחקנים. היום, כשההורים שומעים בבית הכנסת על ההוא שהצליח בכדורגל ובנה חיים אחרים, שומעים במסיבת בר מצווה או חתונה, השמועה עוברת מפה לאוזן. יש להם כבר את המודעות לכוון את הילד לכדורגל".
אז איך התפתחת בכדורגל בלי תמיכת המעטפת המשפחתית?
"לכדורגל הגעתי רק בגיל 16. למזלי, כששיחקתי ברמת-אליהו, אדם ששמו רון ישראלי פשוט לקח אותי תחת חסותו והעניק לי את התמיכה הזו. עד היום הוא איתי".
טגה: "בזמנו כשיונס מלדה למד בפנימיית נעורים, נפגשתי אתו לשיחה על הקריירה והחיים. אמרתי לו, שמכיוון ששנינו לא מגיעים מבתים עשירים, מהניסיון אני יודע שהמטרה שלו צריכה להיות לנצל את התקופה לבסס את כלכלת הבית ככל האפשר, וגם לעצב אותו כאדם. לשמחתי, הוא חוזר על הדברים האלה כמעט בכל ראיון".
סלליך: "חששתי מהלבד, וזה מה שקרה"
זאביק זלצר נזכר בסיפור אחר, של החמצה של אחד מיוצאי הקהילה המוכשרים: "אני זוכר שבזמנו זיו כבדה ששיחק אצלנו בנבחרת הנוער היה אמור לחתום באנדרכלט. לרוע מזלו הוא נפצע בדיוק אז". כבדה היה יוצא אתופיה הראשון ששיחק בליגת העל, בהפועל חולון: "כבדה וברוך דגו היו מהראשונים בעדה שהצליחו בכדורגל. הרבה מאתנו לקחו אותם כדוגמה", אומר טגה.
בתחילת המילניום היו נפילות. שי בירוק מבית"ר טוברוק, נחשב לדבר הבא. שיחק בנוער של איאקס, כאשר טוטנהאם רכשה את הזכויות עליו ב-100 אלף דולר. אבל הוא מעולם לא הגיע לשם. מכבי חיפה רכשה אותו, כולם דיברו עליו והוא גם היה שותף, לרוב כמחליף, לשלוש האליפויות הרצופות שלה בין 2004 ל-2006. מסיבות שונות, בירוק לא הגשים את עצמו. טגה מזכיר גם את כפיר צ'וקול ויחיאל צגאי שהתחילו במכבי נתניה, "עם כישרון טכני עצום. חבל שהם לא הגיעו מספיק רחוק".
דראפיץ' מנסה לתאר מנקודת מבטו של מאמן את התכונות של יוצאי אתיופיה: "קח למשל, את גדי קינדה. הוא עושה במשחק יותר מ-12 ק"מ, מרחק שכולל גם ספרינטים. זה הרבה מעל לממוצע, וקינדה לא היחידי שעושה דרך כזו במשחק. גם אביב אברהם, שאותו העלינו בנתניה, מוכשר ביותר ויש לו סט תכונות דומה".
סלליך היה ראשון מהעדה שיצא לתקופת זמן ממשית בחו"ל והצליח יחסית. "חששתי מאוד מהעובדה שאהיה לבד וזה מה שקרה. בלי אישה, בלי חברה או קרוב. למזלי, נקלטתי טוב, הייתי שחקן הרכב וגם הגענו לשלב הבתים בליגת האלופות, אחרי שבמוקדמות העפנו את מכבי ת"א שלא אירחה בבית. למדתי שם המון. כדוגמה, עד אז הייתי שחקן קו בצורה ברורה. ואז הגיע מאמן חדש שעשה ממני שחקן אמצע-שדה ונכנסתי לתפקיד בצורה טובה. זה הביא לי גיוון ביכולת למלא עוד תפקידים, ובמקום תפקיד אחד יש לי שניים. גם בבאר-שבע. במלים אחרות, היום אני מרגיש שחקן הרבה יותר שלם".
מדוע לא ניסית אחרי שלוש השנים שלך שם, לעלות שלב נוסף בקריירה, באירופה או במקום אחר?
"כי קיבלתי הצעה ממכבי חיפה, ומבחינתי למכבי חיפה אי-אפשר היה להשיב בשלילה. היו לי דווקא הצעות, כמו מברונדבי הדנית למשל. אולי אם הייתי נשאר עוד באירופה ולא חוזר לחיפה, הייתי מגיע ליותר. אבל אין לי תלונות - מכבי חיפה והפועל באר-שבע זה בהחלט בסדר".
זאביק זלצר נותן את סלליך כדוגמה כאשר הוא מדבר על שדרוג של איכויות של הכדורגלנים ממוצא אתיופי בשנים האחרונות: "לכושר הגופני האירובי הטבעי, הם הוסיפו את הטכניקה שבלעדיה היום אי-אפשר לשחק ברמות הגבוהות. סלליך, נוסף למהירות, הוא היום שחקן הרבה יותר שלם מזה שיצא לאירופה".
ואולי הדרך הטובה ביותר לסיים היא באופטימיות של טגה. "אני רואה כבר את התקופה הלא רחוקה, שבה יהיה מספר גדול של אתיופים בנבחרת ישראל כדבר טבעי. הממשיכים של אלי דסה".
