מבין 600 הזרים, פחות או יותר, שהופיעו כאן מאז נפתח הכדורגל הישראלי לכוחות מבחוץ, לפני 30 שנה, היו עשרות שהתנחלו בארץ ועברו ממועדון למועדון. כמובן, מדובר היה במוצלחים שבהם, שצדו את עיני אנשי המקצוע של הקבוצות היריבות. הסיבה העיקרית להחתמתם במועדונים יריבים הייתה יכולת מוכחת בישראל, שהועדפה ומועדפת על הימור מסוים מול זרים פוטנציאליים עם רזומה על הנייר, אך מבלי לדעת בוודאות כיצד ישתלבו בקבוצתם החדשה.
בעונה הנוכחית החליטה עירוני קריית שמונה, למשל, לבסס את מערך הזרים על שחקנים מוכחים שכבר נמצאים פה, והניסוי של המאמן קובי רפואה מצליח נכון לעכשיו. "צירפנו שלושה זרים ששיחקו כאן מכיוון שהסיכוי, במיוחד בתקופת הקורונה, להשיג שחקנים איכותיים במחיר סביר, לא גבוה במיוחד. אני מאוד מרוצה מסאקו טורה מגמביה ששיחק בנס ציונה וכמובן מלוסיו ויוג'ין אנסה שהבאנו מרעננה", אמר רפואה.
סוכן השחקנים אבי נימני מסביר כי מדובר במגמה: "יותר ויותר בעלי קבוצות מתעניינים בשחקנים שמשחקים כאן וכבר ראו אותם. התופעה תצבור תאוצה".
הבאנקרים של ניסו
כמובן שהפטנט לא עובד באותה צורה על כולם, נרשמו כמה כישלונות. למשל, נייג'ל האסלביינק ההולנדי שהפועל באר שבע סבלה ממנו במשחקיה מול קבוצתו הראשונה, קריית שמונה, ונרכש ב-2018 בסכום שיא לזר בהעברה פנימית - 1.5 מיליון אירו. ייתכן שהעיתוי ושקיעתה היחסית של באר שבע אחרי שלוש אליפות, וגם סגנון משחקו הסולני, היו הסיבות לבינוניות שלו בקבוצה. באפריל האחרון שוחררה ההשקעה הגדולה והאסלביינק חזר לאחרונה לליגת העל כשחתם בבני סכנין. הוא אמנם חזר עתיר משקל, עם 5 ק"ג מעל לנדרש, אבל מה אפשר כבר להפסיד בהעברה חופשית? במיוחד כשרק לפני שנתיים היה ערכו 1.5 מיליון.
יש מאמנים המביאים זרים לפי זכרון מהעבר, כמובן שתקציב מוגבל מקדם את הרעיון. על הרעיון הזה התרוממה לפני שלוש שנים, ולמשך שתי עונות, הקריירה של המאמן ניסו אביטן וקבוצתו הפועל חדרה. כשהגיע לחדרה, בעונה בה חזרה לליגה הלאומית מגלות בת 39 שנים בליגות הנמוכות, הוא נזכר בשני שחקנים שנחרטו במוחו: השוער הניגרי אוסטין אג'ידה והחלוץ הברזילאי לוסיו (היום בק"ש כאמור), ששיחקו קודם לכן בקבוצת עיר מגוריו, הפועל ב"ש. אביטן מצא את לוסיו בקבוצה שולית בפורטוגל, ארוקה, וקרא לו להצטרף אליו בחדרה.
במקביל החזיר את אג'ידה, עם 33 הופעותיו בנבחרת ניגריה. אג'ידה אמנם חתם כבר לפני כן בחדרה, אך לא היה בתוכניות בגלל משקל עודף ובעיות בהסדרת ויזה בארץ. שני הצדדים, לוסיו ואג'ידה מצד אחד ואביטן מהצד שלו, הרוויחו בגדול מהאיחוד ביניהם. אביטן הצליח, הרבה בזכות היכולת של שניהם, להעלות את חדרה ליגה בפעם השנייה תוך שנתיים וקנה את עולמו כשהוביל את חדרה לעונה מוצלחת בליגת העל.
לוסיו סיים שנתיים וחצי בחדרה עם 20 שערים ב-64 משחקים והפך ליעד של קריית שמונה שהעבירה אותו. אג'ידה עשה דרך דומה בין הקורות והיום, בגיל 36, הוא משחק בסקציה נס-ציונה מהלאומית. אפשר לומר כי השניים שוקמו בחדרה והרוויחו עוד מספר שנות קריירה.
"וואקמה ממש התחנן לעבור לרעננה"
האסלביינק, לוסיו ואג'ידה עושים זאת בשנים האחרונות, אבל כמובן שהם לא הראשונים. קבלו שישה זרים שוברי שוויון מהעבר, כאלה שנשארו בארץ למשך מספר שנים ועברו בין קבוצות בליגה.
אישטוואן פישונט (הונגריה)
הגיע ב-1996 לבית"ר ירושלים משרלרואה הבלגית והשפיע מאוד בזכייה בשתי אליפויות עוקבות, ב-1996 ו-1997. בשנייה הבקיע שלושה שערים קובעים: בניצחון על היריבה המרה הפועל ת"א, השער המכריע ב"משחק השרוכים" מול הפועל בית-שאן ואת שער האליפות מול מכבי פ"ת.
לאחר הרפתקה לא מוצלחת באיינטרכט פרנקפורט הגרמנית, חזר ארצה דווקא להפועל ת"א, איתה הוא זכה בדאבל ב-2000, עם שישה שערים. בעונה שלאחר מכן היה שותף בכיר למסע הקסם של האדומים באירופה, כולל שער הניצחון מול פארמה באיטליה, 1:2. אחרי האדומים, שיחק שבע פעמים במ.ס אשדוד ורשם 16 הופעות בבני יהודה. לאחר מכן חזר למולדתו.
טוני וואקמה (ניגריה)
יש הטוענים כי מדובר בזר הטוב ביותר ששיחק בארץ והוא בכלל התחיל בהפועל רעננה הקטנה. "הוא ממש התחנן לעבור אלינו אחרי שהסתבך בחתימה על חוזה בלימסול הקפריסאית", מספר היום הבעלים אשר אלון. "היו לנו ספקות לגביו, המאמן מנחם קורצקי הוקסם באימון הראשון והחלטנו להיאבק עליו. גם אז, לא האמנו שיגיע כל-כך רחוק".
אחרי שנתיים, רעננה נענתה לבקשת הפועל ב"ש שהייתה אז נטולת אליפויות במשך 40 שנה. סכום יחסית צנוע של 1.8 מיליון שקל שולם עבור ווקאמה, לא משהו יוצא דופן. ברק בכר, המאמן החדש, עדיין ראה בו שחקן רוטציה - תוך זמן קצר התברר שהוא הרבה יותר מכך. בשלוש עונותיו בב"ש הפך לשחקן הכרעה עם 35 שערים ב-95 הופעות, ובעיקר בעל מניות באליפויות שהגיעו ברצף. השערים לא היו המעלה היחידה שלו: הנוכחות שלו במגרש השפיעה על הקבוצה כולה, יחד עם הדיוק שאפיין את משחקו.
בתום שלוש עונות מופלאות, אין הגדרה אחרת, ווקאמה המשיך הלאה לאחר שהוא וב"ש לא הסתדרו כספית, כשברקע הצעה קוסמת של טרבזונספור הטורקית. יתכן כי לו ב"ש הסכימה לשלם לו מה שדרש, היא לא הייתה נאלצת לבזבז על רכישות לא מוצלחות, בהן של הסאלביינק. ווקאמה הרשים גם בטורקיה כשחקן מוביל בטרבזונספור, שסיימה בעונה הבאה כסגנית האלופה.
ג'ובאני רוסו (קרואטיה)
ישנם שחקנים בודדים שמאמניהם מתקשים להיפרד מהם גם בסיום קדנציה. ג'ובאני רוסו תמיד ייזכר ככדורגלן הזר הראשון שהוזמן לנבחרת בזכות יכולתו בקבוצה ישראלית. היה זה אוטו באריץ', שנפטר השבוע, שצירף אותו לסגל של קרואטיה ליורו 2004.
בארץ, השילוב בין אלי גוטמן וג'ובאני רוסו עבד בצורה מופלאה כבר בעונתו הראשונה של הקרואטי בב"ש. אחרי שהבקיע את שער הניצחון בגביע המדינה ב-1997, השניים המשיכו יחד להפועל חיפה של רובי שפירא ז"ל. רוסו היה הנדוניה שהביא גוטמן. שיתוף הפעולה הגיע לשיאו ב-1999 כשרוסו היה מלך השערים של הפועל חיפה (13) מעמדת הקשר באליפות ההיסטורית שלה. הוא הפך לזר הראשון שנבחר לכדורגלן העונה בישראל.
השניים המשיכו לבית"ר ירושלים, עם הבוס החדש גד זאבי, אבל לא הצליחו לזכות באליפות וסבלו מחוסר כימיה עם הקהל. אחרי שלוש עונות עם גוטמן, דרכיהם נפרדו ורוסו עבר למכבי חיפה, שם היה שותף לשלוש אליפויות ולקמפיין הראשון של קבוצה ישראלית בשלב הבתים בליגת האלופות. ב-2002 נבחר שוב לכדורגלן העונה, הפעם כשחקן מכבי חיפה.
רוסו גם זכור מפרויקט הגלקטיקוס הכושל של מכבי ת"א, יחד עם איל ברקוביץ שחזר מאנגליה ואבי נמני. לפני שחזר לקרואטיה, עוד הספיק לשחק עונה אחרונה במכבי חיפה, אולי הקבוצה המזוהה ביותר איתו.
וינסנט אניימה (ניגריה)
בעשור הראשון במילניום, קבוצות אירופיות נמנעו מסיבות אי-התאמה, לדעת אנשי המקצוע, מלהחתים שוערים אפריקאים. זו הסיבה אולי שכישרון ענק כמו וינסנט אניימה הגיע לישראל בעונת 2005/06. אחרי קדנציה טובה, כצפוי, בקבוצתו הראשונה בני יהודה, הוא עבר להפועל תל אביב שלא הייתה "תפרנית" כמו היום. בעונתו הראשונה, בה האדומה סיימו כסגנית האלופה, נבחר לכדורגלן העונה באחת הפעמים היחידות שהזוכה לא נמנה על שורות האלופה. בעונה שלאחר מכן מילא תפקיד חשוב בדאבל של האדומים, וניצב בשערה גם בקמפיין שלב הבתים בליגת האלופות.
שנה לאחר מכן אניימה, שקיבל את הכינוי "החתול", זכה עם הקבוצה בגביע המדינה לפני שחתם בליל הצרפתית. לצערו נדחק בעונתו השנייה לספסל וג'ורדי קרויף השאיל אותו בעונת 2012/13. ואכן, אניימה שוב מילא תפקיד חשוב באליפות, הפעם הצהובה, ובסיום אותה שנה גם הוביל את ניגריה לזכייה בגביע אפריקה. לאחר מכן חזר לליל ותפס מקום של כבוד בין הקורות.
דאגלס דה-סילבה (ברזיל)
אם ג'ובאני רוסו עבר תחנות יחד עם אלי גוטמן, דאגלס דה-סילבה הגיע להפועל ת"א ב-2008/09 כנדוניה של הבעלים החדש אז, אלי טביב, שעזב את הפועל כפר-סבא. למרות יכולתו הטובה, דה-סילבה שהגיע לכפר-סבא בגיל 20 לא הצליח למנוע את ירידתה לליגה הלאומית.
בהפועל ת"א, עם טביב כבוס, הציג יכולת נהדרת בעונה הקסומה שכללה דאבל, הבקעת שער הניצחון בדרבי מול מכבי ת"א, וזכייה במקום הראשון בשלב הבתים בליגה האירופית. שנה אחר-כך כיכב בשלב הבתים בליגת האלופות, שאליו הפועל ת"א הגיעה בזכות ניצחון על רד-בול זלצבורג. האוסטרים שנהנו מתקציב רחב של תאגיד רד-בול התרשמו מיכולתו והחתימו אותו בקיץ הבא על חוזה ל-5 שנים בסך מיליון אירו לעונה, סכום גבוה מאוד באותם ימים. להפועל ת"א הם שילמו 2.6 מיליון אירו.
ניקיטה רוקאביצה (אוסטרליה/אוקראינה)
רוקאביצה, שחקן נבחרת אוסטרליה שנולד באוקראינה, הגיע לבית"ר ירושלים ב-2015/16, והוכתר כסגן מלך השערים (14) יחד עם אליניב ברדה ושלומי אזולאי. מכבי חיפה, שנהגה לדוג מצטיינים מקבוצות אחרות, בהם זרים, הפעילה את סעיף השחרור של האוסטרלי מבית"ר ושילמה עבורו 400 אלף אירו.
אשתקד כבר זכה בתואר מלך השערים של ליגת העל עם 22 שערים וגם העונה הוא מוביל בקצב טוב עם 12 כיבושים. בהנחה שחיפה תחזור סוף סוף למפת האליפויות, הוא יהיה הזר השישי של הירוקים שהגיע מקבוצה אחרת ותרם לזכייה באליפות.
