מפגש ותיקי מכבי יפו
(צילום ועריכה: עוז מועלם )
"זה היה הפנדל היחיד שהחמצתי, ובגללו הפסדנו את האליפות. כל כך חבל". כך אומר בוחוס ג'וגוסיאן, "התותח הארמני" של מכבי יפו. זה היה כינויו. זו הייתה עונת 1961/2, ויפו הצעירה, רק 12 שנים בליגות, החמיצה את התואר היקר מכולם. מזכיר מאוד את הסיפור של ערן זהבי בסקוטלנד.
כתבות נוספות במדור:
המעמד: מול היריבה לאליפות, הפועל פתח תקווה בשיא גדולתה, במהלך חמש האליפויות הרצופות שלה בשנות ה-50', בואכה 60'. בכך נפתח פרק "הכמעטים". מכבי יפו פיגרה בנקודה אחרי הכח רמת גן בעונת 1964/5 ונאלצה להסתפק שוב בסגנות. ואם לא די בכך, המסורת המפוקפקת, הכול כמובן יחסי, נמשכה והסתיימה בינתיים ב-1976/7, כשנציגת הקהילה הבולגרית סיימה כסגנית בפעם השלישית אחרי מכבי תל אביב. והיה פרק דומה במפעל היוקרתי האחר: יפו הגיעה בפעם היחידה לגמר גביע המדינה ב-1957 והפסידה בו בחיפה, 2:1 להפועל פ"ת.
יהיו אולי שיגידו כי יפו הייתה לוזרית במשחקי הכרעה, אבל מי שזוכר איך הוקמה מכבי יפו, סיבת הקמתה והמגבלות שלה בבחירת שחקנים, יחזיק בוודאי בדעה אחרת: קבוצת העולים החדשים המפורסמת והחזקה מעדה מסוימת, לפחות רובם, הגיעה הכי רחוק שאפשר נוכח הנסיבות, מול יריבות ותיקות ובעלות תקציבים גדולים יותר.
היום יפו, נכון יותר מכבי "קביליו" יפו שהוקמה מחדש ב-2007 ונקראת לזכר שוערה הנערץ הרצל קביליו ז"ל שנפטר בגיל 35, משחקת בליגה א'. מועדון מסודר, אבל חצי מקצועני. אין לו פנטזיות גדולות אלא לייצג בכבוד את המועדון.
יו"ר עמותת האוהדים, יוסי אשכנזי, תעשיין במקצועו, מעיד: "מה שחשוב לנו זה שיוצאי בולגריה יידעו שיש המשך של מכבי יפו ולא מדובר באפיזודה חולפת". כשמתקיים משחק חשוב בליגה א', וכאשר ליפו יש מה להרוויח בו, מגיעים לפעמים 2,000 צופים לעודד אותה.
מכבי יפו הוקמה ב-1949 על ידי עולים מבולגריה, במטרה להמשיך את המסורת שהחלה בניכר, בבירת בולגריה התנהלו בית"ר סופיה ומכבי סופיה. ריכוז העולים מהמדינה הבלקנית ביפו הביא לייסוד הקבוצה. היו אלו שלושה כדורגלנים בעברם בבולגריה שעלו ארצה: אביגדור (טופצ'ה, כדור בבולגרית) פרסיאדו ומשה אלמוזלינו שהתחברו לעולה בעל פז"מ ארוך יותר בארץ, משה מירנדה. האוהדים הוותיקים יותר זוכרים את מירנדה כבעל המזנון במגרש הקבוצה בזמנים מאוחרים יותר.
אלברט קיוסו, נשיא מכבי בולגריה בעברו, שברח מהמדינה ארצה עם פלישת הנאצים לאחר שנודע לו שהם מתכוונים לעצור אותו, התמנה לנשיא המועדון. לימים ביקש נכדו יוסי קיוסו, לשעבר מנהל מחלקת התרבות והספורט בעירית ת"א, להפוך את מכבי יפו לקבוצה עירונית. סבתו של יוסי ואשתו של אלברט, מלכה, הטילה וטו על הרעיון.
אחד הפעילים העיקריים בקרב הקבוצה היה רב. מי לא שמע על הרב אברהם (אברמיקו בכר) שהשתדל לא להחמיץ משחק של הקבוצה. בכר, רב רפורמי, פסק כי "משחק של מכבי יפו דוחה שבת". הנימוק שלו: עדיף משחק של מכבי יפו, על פני הסתובבות הנוער ברחובות. הממסד האורתודקסי פחות פירגן.
13 צפייה בגלריה
הנשיא הראשון של מכבי יפו אלברט קיוסו
(באדיבות הספר היידה בי היידה בו, עלייתה, נפילתה והקמתה מחדש של מכבי יפו)
ציון דגמי, שוער בינלאומי מצטיין בתקופתו, כיום בן 78, היה אחד הלא-בולגרים היחידים בשנות ה-50. הבחור עלה מעיראק עם משפחתו שהשתכנה ברחובות ובהמשך עברה ליפו. ציון, עוד לפני היותו שוער נבחרת ישראל, מילא בצה"ל תפקיד של קצין חינוך גופני של גייסות השריון תחת פיקודו של האלוף ד'אז דוד (דדו) אלעזר, לימים הרמטכ"ל בזמן מלחמת יום הכיפורים.
כשדגמי הצטרף ליפו הוא היה מהיחידים שלא הבינו בולגרית. "הסתכלתי על תנועת הידיים ושמעתי קטעי עברית, וככך השתלבתי", סיפר. השוער המצטיין קיבל בהמשך הצעה לעבור לאולימפיאקוס היוונית.
שמואל ("צ'וצ'קו") לוי, שהופיע בנבחרת והפך למוסד בפני עצמו בקבוצה, קיבל הצעות מהפועל פ"ת, האלופה הקבועה אז, ומדרום-אפריקה. מכבי יפו סירבה בתוקף לשחרר את השניים למרות הפיתויים הכספיים.
13 צפייה בגלריה
שחקני מכבי יפו ב-1963
(באדיבות הספר היידה בי היידה בו, עלייתה, נפילתה והקמתה מחדש של מכבי יפו)
מספר שנים לאחר שהוקמה, עלתה יפו ב-1955 לליגה הבכירה לראשונה בתולדותיה ולא מעטים רצו לשחק בשורותיה. אפילו דוד פרימו, שבהמשך הפך לאחד הסמלים הגדולים של הפועל תל אביב ולאחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה של המדינה.
פרימו אכן הגיע, אך אחרי שהמאמן הבולגרי וסילי ספאסוב בחן אותו הוא החליט לוותר עליו. פרימו התעצבן והחליט לנקום. שלמה (מוני) ניניו, נציג הדור הבא, סיפר כיצד הוא עשה זאת: "פרימו הגיע למגרש כשאף אחד לא היה בו, וחתך את מערכת ההשקייה". ספאסוב אמנם היה המאמן שהוליך את יפו למקום השני ב-1962, אבל בגלל הפקשוש שלו עבר פרימו לשחק בהפועל תל אביב ובהמשך זומן לנבחרת ישראל, שם שיחק תחילה כמגן הימני בהדרכתו של גיולה מנדי.
במקביל, הגיע לנבחרת משה (מוצי) ליאון. מעטים יחלקו על העובדה שהיה הכדורגלן הטוב בכל הזמנים של מכבי יפו. מצד שני, הוא היה טרבל-מייקר לא קטן. כבר בקבוצת הילדים, בגיל 10, פוצץ אימון כשבעט כדור לפרדס דג'אני. 15 שנים לאחר מכן, במשחק במסגרת האינטרטוטו בסרביה מול ווייבודינה, דרש מהשופט להקפיד על חוק עמידת החומה 9 מטר מהכדור. השופט לא הסכים ולא דרש זאת מהסרבים. בתגובה התיישב מוצי על הכדור, פוצץ אותו ואת המשחק כולו.
ליאון היה מהקשוחים במגיני ישראל בכל הזמנים ולא עשה חשבון לשום חלוץ מולו התמודד. כך למשל מספר דגמי: מכבי פתח תקווה הזמינה פעם את סטנלי מתיוס האנגלי, שהיה מהשחקנים המפורסמים בעולם ושיחק עד גיל 50. מוצי השתתף במשחק הראווה במדי יפו מול פתח תקווה. בהפסקת המשחק ביקש המאמן וסילי ספאסוב מליאון להתחשב במתיוס ולמתן את נוקשות כניסותיו באנגלי המהולל. השיחה ביניהם התנהלה, כנהוג אז, בבולגרית. ומה הייתה התשובה של ליאון: "אם הוא רוצה, שיעבור לשחק באגף השני".
לא רק למתיוס לא עשה ליאון כבוד. גם ללפטר, כוכב נבחרת טורקיה הנודע. בארץ הוא גרם צרות-צרורות לרחמים טלבי ממכבי ת"א שקיבל ממנו טיפול דומה. ביפו סיפרו כי רק אחד לא התרגש ממוצי: שלום רוקבן. גם באימוני יפו בתקופה בה שיחק אצלה, וגם כאשר שיחק בהפועל יהוד. רוקבן טען כי "יש לי פלטינה ברגל, ומוצי לא יסתכן מולה".
ג'וג'וסיאן שואל את צ'וצ'קו לוי, ששימש גם כמאמן הקבוצה, איך הסתדר עם ליאון שהתנהלותו דרשה יחס שונה. "הסתכלתי על הדברים הטובים הגדולים שהביא", הגיב צ'וצ'קו. "הייתי מוכן להתפשר איתו".
ג'וג'וסיאן, היה אחד השחקנים המרתקים במכבי יפו לדורותיה. משפחתו התגוררה עד 1946 ברובע הארמני בדמשק. מסיבות כלשהן החליטה המשפחה להגיע לישראל: "הלכנו ברגל את כל הדרך בצפון, הפלמ"ח סייע לנו. כשהגענו לגבול ישראל, איש הפלמ"ח שליווה אותנו שיחד את השומר הסורי כדי שיאפשר לנו לעבור".
משפחת ג'וג'וסיאן התגוררה תחילה באזור ובמהלך מלחמת השחרור השתכנה במנזר סנט. ניקולאס ביפו. בהמשך התגורר כ-50 מטר מתחנת גלי צה"ל. בוחוס הצעיר החל לעבוד במוסך. בעל המוסך, נסים, שלח אותו למכבי יפו. בוחוס הגיע ליפו, אבל בליבו האמין שביכולתו לשחק בקבוצת צמרת. הוא חלם על הפועל או מכבי תל אביב.
למזלה של יפו, היא הייתה באותה תקופה קבוצת בת של מכבי תל אביב. משה (ג'רי) בית-הלוי, לשעבר מאמן הנבחרת, התמנה למאמנה. הוא לא יכול היה שלא להתפעל מבעיטותיו האדירות, גם ממרחקים גדולים בשתי הרגליים. "התותח הארמני", הוא קרא לו. כאמור, בוחוס נשאר.
ג'וגו'סיאן היה אחד הגורמים הדומיננטיים להגעתה המהירה של מכבי יפו לליגת העל וב-1957 זומן לנבחרת. 88 שערים הוא כבש במדי מכבי יפו ובמשחק הפרידה שלו העניק את חולצתו למשה אוננה, בו ראה את ממשיך דרכו.
אוננה אכן הפך בהמשך לאחד הכוכבים הגדולים בהיסטוריה של מכבי יפו. כבר בקבוצות הנערים הוא הבקיע שערים רבים וכשעלה לקבוצת הנוער נעצר לזמן מה. מאמנו, בוחוס ג'וג'וסיאן, שהתמנה לתפקיד, הכין אותו בצורה מנטלית כדי להוציאו מהמשברון.
"בזכות בוחוס יצאתי לדרך חדשה", מספר אוננה. מוני ניניו העיד: "לבוחוס יש עוד זכות - הוא הפך אותי מקשר בינוני לבלם טוב". ניניו גבה הקומה, נבחר למצטיין יחד עם ויקי פרץ בטורניר הנוער על אליפות אסיה ב-1971.
אוננה הפך למלך השערים בכל הזמנים של מכבי יפו (116). בעונת 1966/7 העלה אותו המאמן יצחק שניאור לקבוצה הראשונה. כבר במשחקו השלישי הבקיע את שער הבכורה שלו, מול מכבי ת"א. בעונת 1970/71, במשחק שהכריע מי תעלה לליגה הבכירה, והתקיים לעיני 20 אלף צופים, הבקיע אוננה את שער העלייה לרשת הפועל רמת גן.
ב-1973 זומן לסגל הנבחרת. הבקיע את שער הניצחון מול יפן, 0:1, ובסך-כך כבש 3 שערים בטורניר המוקדם. "בסוף הטורניר בסיאול עלתה דרום-קוריאה למונדיאל גרמניה-1974 בזכות ניצחון 0:1 על ישראל. "היה להם חלוץ מרכזי ענק, גם בגובה שלו וגם באיכות. כן, זה היה צ'ה בום קון, השחקן המפורסם, הכי טוב באסיה בתקופה ההיא", נזכר אוננה, כיום בן 66. החברים מכנים אותו "הקונדיטור", על-שם הקונדיטוריה שהוא מתפרנס ממנה בבאר-יעקב. בסך-הכול, אוננה סיים את הופעותיו בנבחרת בהספק מרשים: 14 הופעות, 8 שערים. לא סתם קיבל הצעה לחוזה בהרטה ברלין, אלא שביפו כמו ביפו הורידו אותו מרעיון הנטישה.
13 צפייה בגלריה
שחקני מכבי יפו ב-1990
(באדיבות הספר היידה בי היידה בו, עלייתה, נפילתה והקמתה מחדש של מכבי יפו)
לא רק בולגרים התאהבו בקבוצה. ד"ר ברוך פורמן מאוניברסיטת ת"א עשה דוקטורט בנושא ארגון "הפועל" בקרב העולים לארץ מסוף מלחמת העולם השנייה עד 1960. במסגרת המשך עבודת המחקר הגיע ב-2016 זיהה אפיונים הקשורים בעבודת הדוקטורט, ראיין את כוכבי הקבוצה בשנות ה-50' וה-60, והגיע למסקנה כי האנשים האלה ראויים לספר שיעסוק בהם. כך נולד ספרו "היידה בי, היידה בו", עלייתה, ירידתה והקמתה של מכבי יפו שייצא לאור בקרוב. אגב, חלק משחקני הקבוצה בדורות השונים השתתפו כספית בהוצאות הכבדות הקשורות בהוצאתו. ד"ר פורמן, 72 שנראה כמו 50, התחבר לקליקה המאוחדת בקשרים כמעט יום-יומיים.
בתקופה הגדולה, זו של הסגניות והצמרת, יפו נחשבה לאחת הקבוצות הטכניות בארץ. למעט אלו שהוזכרו, בלט מאוד גם בובי קלמי, שקראו לו "הנסיך". סגנון משחק אלגנטי ביותר שקשה להוציא כדור מרגליו.
13 צפייה בגלריה
שחקני סגנית האלופה מכבי יפו ב-1964
(באדיבות הספר היידה בי היידה בו, עלייתה, נפילתה והקמתה מחדש של מכבי יפו)
למרות שעולים מארצות אחרות התיישבו בה בכמויות, יפו עדיין נחשבת לבירת בולגריה בישראל. אם מישהו מהבולגרים שהתעשר ירצה להזרים תקציבים, אין סיבה שהשנים הגדולות לא תשוחזרנה.
