הקופצת לגובה אולריקה מייפארת הייתה בת 15 בלבד כאשר עמדה על הפודיום במקום השני באליפות מערב גרמניה. שנה לאחר מכן, בגיל 16, היא הוכתרה כאלופה אולימפית במינכן 1972. ועוד איך הוכתרה. ילדת הפלא השוותה את שיא העולם לבוגרות (!) שעמד אז על 1.92 מטר ועשתה זאת כשהיא מקדימה בין היתר את אילונה גרוזנבאואר האוסטרית, שיאנית העולם המכהנת דאז, שדורגה שלישית.
מי שציפה לריחוף מדהים בהמשך נאלץ להמתין 10 שנים, לא פחות. החיים הסיזיפיים שנכפו על תלמידת בית הספר לא הניבו תוצאות, אלא להפך. מייפארת, ילידת פרנקפורט, 1.83 מ' על 70 ק"ג, חזרה למעמדה רק ב-1982, בשתי אליפויות אירופה, באולם ובאצטדיון.
(צפו במייפארת מנצחת במינכן 1972)
באליפות באצטדיון באתונה היא השיגה שוב שיא עולם - 2.02 מטר. 10 ס"מ יותר לעומת התחרות במינכן עשור לפני כן. מקרי? התברר כי זהו רק הקדימון לסרט. הדבר האמיתי קרה לה באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984, בה השלימה את הקאמבק באופן מפואר. שוב היא זכתה בזהב עם 2.02 מטר תוך שקבעה שיא אולימפי חדש. שתי מדליות זהב אולימפיות בהפרש של 12 שנים, והיא עדיין הייתה בגיל אופטימלי, 28.
עצם העובדה שהחלה לנשום אוויר פסגות כבר בגיל 16 אפשרה לה להישאר בכוננות זמן רב. אמנם עשור זהו זמן קשה מנטלית לדעת שאינך מצליחה להיות כפי שהיית בהיותך בת 16, אך היא ממש לא נכנעה. ועדיין, היא נותרה בגיל הנכון. עדיין לא מבוגרת מדי כדי להשאיר את הקריירה בחיים, עדיין עם תקוות לסוף טוב שעוד יבוא, אולי...
מייפארת הפכה במינכן למדליסטית הזהב הצעירה בהיסטוריה. אלא שכאשר ננסה לתהות לתובנת הצלחתה בגיל צעיר נתקשה לעשות זאת. היא הייתה מקרה קיצוני. אגב, בריו 2016 ובגיל 37, הפכה הספרדייה רות בייטיה, קופצת לגובה גם היא, לאחת המוזהבות המבוגרות בהיסטוריה.
כלומר, הגיל יכול לעשות טוב וגם רע. לספרדייה ניתן הפרס על התמדה ונחישות, בתוצאה ירודה אמנם ביחס למעמד, 1.98 מ', אבל מדליית זהב היא תמיד מדליית זהב. גם מחסור ביריבות דומיננטיות כשירות באותה תקופת זמן סייע לה, כמו גם היעדרה של מריה לאסיצקנה הרוסייה בגלל שערוריית הסמים במדינתה, שהביאה להשעיית האתלטים הרוסים.
(צפו במייפארת מנצחת בלוס אנג'לס 84')
אוסיין בולט יש רק אחד
אז מהו הגיל האידיאלי לשיא ההצלחה, או לחילופין לבניית קריירה בצורה מסודרת? אם תשאלו עשרה מומחים, בעיקר מאמנים מהשורה הראשונה, תשמעו לפחות חמש דעות שונות. בעיקרון, לכל אתלט מותאמת בניית קריירה המושלכת מתכונותיו ומסביבתו הקרובה. קחו למשל את הגדול מכולם, אוסיין בולט. הוא היה טאלנט-על כבר בילדותו. הוא היחיד בהיסטוריה המחזיק עד היום בשיא העולם לקדטים (עד גיל 18) ב-200 מטר (20.13 שניות), לנוער (עד 20) באותו מרחק 19.93 ש' ועד לשיא העולם לבוגרים. ספורטאי שנולד להוביל.
רבים מנסים להתחקות אחרי התכונות שהעניקו לו את שיא העולם ב-100 מטר, 9.58 שניות, תוצאה ברמה של איש בדיוני שנחת מגלקסיה אחרת. מצד שני, ההתקדמות שלו עד גיל 21, היכולת לשמור על יציבות בצמרת לאחר מכן, הן תכונות של בן אנוש נחוש. והצלחתו האדירה הייתה תלויה לא רק בכישרון ונחישות, אלא גם במזל, כשסיים קריירה מדהימה תוך מספר פציעות מינורי.
צפו בשיא העולם של בולט ב-100 מטר
לעומתו, קיימים לא מעט אתלטים שהגיעו לפסגה בגילאים צעירים, אך לא הצליחו לעשות את קפיצת המדרגה בהמשך הקריירה.
סטיב לואיס מארה"ב למשל, שהיה אלוף אולימפי בריצת 400 מטר בסיאול 1988 בגיל 19, קבע 43.87 שניות, תוצאה נהדרת לגילו. בהמשך מעולם לא ירד עוד מגבול ה-44 שניות חרף כל ניסיונותיו. למזלו, גם תוצאותיו הפחות טובות שמרו על רלבנטיות בתקופתו.
"כשלא הלך איבדתי מוטיבציה"
בכתבה כזו על קריירות של אלופי עולם בגילאים צעירים יש גם פינה ישראלית. מדובר על ניקי פאלי, שבגיל 19, היה רחוק רק קפיצה אחת מהפודיום מספר 1 באליפות העולם לנוער בבייג'ינג 2006. פאלי הוביל בלי פסילה עד גובה 2.29 מטר, אך נכנע לסיני הו-הא, שניצח עם 2.33 מטר בניסיון השלישי, תוצאה שנותרה עבורו שיא אישי עד סוף הקריירה שלו. היה זה אחד הקרבות המעולים בקפיצה לגובה באליפויות העולם לנוער.
דימה קרויטר הוכתר כאלוף העולם לקדטים בקפיצה לגובה. במקביל אליו עשה זאת הצרפתי קווין מאייר בקרב 8, וכיום הוא שיאן העולם הנוכחי בקרב-10. לאן התפתחה הקריירה של כל אחד מהשניים? אפשר להיווכח בטבלאות הדירוגים.
כאשר שאלתי את אלברט פונגין, האיש שגילה את פאלי בבית הספר בכיתה ט' לסיבות לעלייתו ונפילתו, הוא הגיב: "עשינו הכל נכון בהתאם לנסיבות. ניקי התאמן פעמיים ביום גם בגיל בית הספר והגיע לתוצאות נהדרות".
האם זה לא היה מוקדם מדי?
"לא חושב. הוא היה בנוי לכך. אל תשכח שבישראל אין תכניות ארוכות טווח לאתלטים".
מה הכוונה?
"שהמאמן וגם הנער זקוקים לתוצאות מידיות כדי להשיג שכר שיאפשר שקט באימונים. חוץ מזה, אתה חושב שפאלי וקרויטר היו מקבלים את האזרחות אם לא היו אלופים בגיל צעיר?".
פאלי הגיב: "לא פשוט להתמודד עם שיפור לשיא של 2.30 מטר. בגלל הנסיבות של השכר למחיה עשינו תחרויות חזקות עם הרבה אנרגיה. כשלא הלך איבדתי מוטיבציה. זה דבר שהיינו צריכים לעבוד עליו בצורה הדרגתית ולא מעכשיו לעכשיו. פרט לכך, מערכת הספורט בישראל לא בנויה לגדל אתלטים לטווח ארוך".פונגין: "גם האופי של האתלט משפיע".
דני וולפברג, אחד המאמנים המוכשרים בארץ, מאמנו האישי של אלוף ישראל בקרב-10 אריאל אטיאס, חושב שצריך עבודה יסודית. "אני חושב שאם יש גיל אופטימלי להצלחה הממשית זה בסביבות 26. תלוי כמובן בתנאים", אומר וולפברג. "ניקי פאלי היה צריך להיות בגיל הזה בטופ העולמי עם 2.40 מטר בקירוב. מקופץ של 2.30 מ' בגיל 19 מצפים לפחות ל-2.35 מ' בהמשך, שייתן לו מועמדות למדליות במפעלים הגדולים, אבל זה לא מה שקרה".
"לא ידוע לי מה היה שם באמת", ממשיך וולפברג. "אולי פציעות, אולי ההתנהלות של ניקי עצמו. אין ספק כי גם הקפיצה לגובה כמקצוע אכזרית לעתים כלפי העוסקים בה. המבנה האידיאלי, הדורש גובה רב וגוף רזה מעמידים את האתלט במבחן ולא עיסוק במשקולות, שבלעדיהן קשה להתפתח. כשעומס כזה נופל על קופץ רזה הכל צריך להיות מתואם כדי שלא ייגרם נזק משמעותי".
בלנקה ולאשיץ' הקרואטית המדהימה (1.93 מ' על 70 ק"ג) שהשיגה הכול במפעלים השונים פרט למדליית זהב אולימפית, קפצה בשיאה 2.08 מטר - התוצאה השנייה בהיסטוריה אחרי השיאנית העולמית מזה 33 שנים הבולגרייה סטפקה קוסטדינובה (2.09 מטר), אך מעולם לא הגיעה לנחלה הראויה לה.
מקופץ סולידי לשיאן העולם בגיל 29
ברור שכישרון הוא אבן היסוד לכל הצלחה. אצן העבר קולין ג'קסון היה כוכב בגילאי נוער, מיידה הפטיש יורי סידיך, שיאן העולם כבר 35 שנה, הצטיין בגיל צעיר. דיילי תומפסון הבריטי הנדיר בקרב-10 בלט כבר בתחילת דרכו. שיאן העולם במרתון אליוד קיפצ'וגה מקניה קיבל את היעוץ הנכון. אחרי שבגיל 18 זכה באליפות העולם ב-5,000 מ', בפריז 2003, הוא עבר הסבה מתוכננת רק בבגרותו למרתון. נכון להיום, בגיל 35, הוא היחיד שמאתגר את גבול השעתיים במרחק היוקרתי. גם מו פארה הנהדר, פרץ בגיל 26 לגבהים חדשים.
יש שפע דוגמאות גם לשיפורים גדולים לקראת סוף הקריירה. המקרים של עצירה בתוצאה ואז שוב התקדמות אדירה. הסיפור של פלורנס גריפית'-ג'וינר ב-100 ו-200 מטר, שפרצה בגיל 28, כבשה את המסלול ובגיל 39 נפטרה בנסיבות מסתוריות, שוחזר שוב ושוב. פחות מפורסם הוא הסיפור של שיאן העולם בקפיצה משולשת ג'ונתן אדוארדס. עד 1993 הוא היה קופץ טוב וסולידי עם 17.44 מטר. ואז, תוך שנתיים התקדם בבום גדול עד ל-18.29 מטר בגיל המתקדם 29, באליפות העולם בגטבורג 1995.
(צפו בשיא העולם של ג'ונתן אדוארדס)
וולפברג: "יש מצב אצל אתלטים מסוימים שהם עובדים קשה כמה שנים בלי תוצאות. ואז פתאום מתאפשר 'קליק' אחד שמשתחרר ומקדם את הספורטאים בהבדל עצום. זה המקרה כנראה בעניין של אדוארדס".
ישראלי שעובד בשיפור המחשוב במדינות אפריקה בחר שלא להזדהות בשמו, וסיפר מתוך ידע אישי על נוהגי רישום הגילאים בתעודות הזהות והדרכונים ביבשת: "יש המון מקרים שהגיל נרשם בתעודות רק כשהילד מגיע לבית הספר. מסיבות שונות לא כולם מדייקים, כך שצריך להתייחס לגילאים במדינות האלה בצורה ספקנית בהשוואה לאירופה וארה"ב". הדבר אינו משפיע על ביצועי מאות הכישרונות בריצות הארוכות, אבל כן משפיע לעיתים על העליונות והניסיון העדיף שלהם באליפויות בגילאים הצעירים.
גם נשיא התאחדות האתלטיקה הבינלאומית, הלורד סבסטיאן קו, בעל התוצאה השלישית בהיסטוריה בריצת 800 מ', 1:41.73 דקות, יזם תקנה משמעותית הקשורה להתפתחות של אתלט. לפי התקנה, אליפות העולם לקדטים שהתקיימה ב-2017 הייתה האחרונה במסגרת זו. להבא ייערכו רק תחרויות יבשתיות למסגרת זו עד גיל 18. כלומר, לא צריך לרוץ בטירוף לתוצאות כבר בתחילת הדרך, צריך להיבנות שלב אחרי שלב.
רבים מסכימים אתו, אבל עדיין רוצים לראות ילדים מדהימים כמו האוקראינית ירוסלבה מהוצ'יך, שיאנית העולם לנוער בקפיצה לגובה (2.04 מטר) בגיל 18, והיא נראית כרגע בעלת פוטנציאל להיות האישה שתשפר אחרי 33 שנה את שיאה של קוסטדינובה. מה שברור הוא שרק בעלי הסבלנות והמנטליות הנכונה יעברו בהצלחה את הדרך הקשה לתחזק קריירה ארוכה ומושלמת.
סייע בהכנת הכתבה: יורם אהרוני, מומחה ספורט מהמכללה האקדמית ווינגייט
