הבעיה של ארסנל במקרה של סרג' גנאברי לא הייתה הראייה לטווח ארוך, אלא המימוש שלה. התותחנים ידועים באיתור כישרונות צעירים שהופכים אחר כך לכוכבים, אבל כנראה חלק די משמעותי מהשנים הקשות שעוברות עליהם מתבטא בדיוק בטיפול בקשר הגרמני, שמחר (ראשון, 22:00) ינסה לסייע לבאיירן מינכן לזכות בגביע אלופות שישי בתולדותיהם בגמר מול פריז סן ז'רמן.
מערכת הסקאוטינג המפוארת של ארסנל שמה עין בתחילת העשור על ילד מוכשר שצמח במחלקת הנוער של שטוטגרט. היא הוציאה סכום שהיום נראה מגוחך – 100 אלף אירו – כדי להביא אותו בגיל 16 ללונדון ולהתחיל לפתח אותו במסלול להצלחה. לארסן ונגר ואנשי המועדון לא היה ספק שיש להם כוכב ביד, ובגיל 17 הוא כבר ערך בכורה בליגת האלופות. גנאברי היה העתיד של ארסנל, עד שההווה הפריע לו.
מ-5 ל-70 מיליון
פציעות בברך עיכבו את ההתפתחות, ההזדמנויות היו דלות, ואיכשהו הוא התגלגל בלי להתקדם. ארסנל עוד ניסתה לראות אם יש על מה לדבר כששלחה אותו להשתפשף בווסט ברומיץ' בהשאלה, אבל זו הייתה מפלה רצינית. וכך, בקיץ 2016 הסבלנות נגמרה ובארסנל עוד חשבו שעשו רווח רציני בכך שמכרו אותו לוורדר ברמן עבור 5 מיליון אירו. זה קרה בדיוק אחרי שהוכתר כאחד משני מלכי השערים של הטורניר האולימפי בריו (6 כיבושים ומדליית כסף), וזה נראה להם כמו אקזיט איכותי.
כיום, הסופרסטאר בן ה-25 סופר 13 שערים ב-13 הופעות במדי נבחרת גרמניה ושוויו מוערך ב-70 מיליון אירו. בכל פעם שהוא רוקד על המגרש, איפשהו בלונדון שומעים מישהו צורח בתסכול באזור אצטדיון האמירויות.
כשמתייחסים לזינוק האדיר של גנאברי במדי באיירן, אפשר לדבר על שתי פעימות: קודם כל הוא הושאל לעונה להופנהיים כדי לצבור עוד קצת תאוצה, ובתחילת העונה שעברה, אחרי שסיים את ההשאלה וחזר לאליאנץ ארנה, ניקו קובאץ' אהב את מה שראה ונתן לו להתחיל לטעום יותר ויותר מהמגרש. גנאברי הפך לשחקן רלוונטי בבאיירן. הפעימה השנייה הצריכה חילופי מאמנים כדי שיוכל להשתדרג לשחקן מוביל במדי המכונה הגרמנית.
הקרואטי לא נתן לגנאברי מקום קבוע בהרכב, מה גם שהתוצאות לא היו יציבות ובאיירן עברה סוג של משבר, אבל האנזי פליק כבר העיף אותו לשמיים. בתקופה שסובבת את הקורונה – החודשים שלפני ההשבתה ואלו מאז החזרה – גנאברי משחק את הכדורגל הטוב בחייו. אלמלא מכונת השערים רוברט לבנדובסקי כנראה גנאברי היה כבר שם מבוסס יותר במדד העולמי, אבל ככה זה כש-23 השערים שלך שווים מקום שני בקבוצה, והראשון עומד על 55...
הפריצה בלונדון
עכשיו כבר לא ניתן להתעלם ממנו או לשכוח מקיומו, וההתקדמות שלו ניכרת במיחד בליגת האלופות. זה היבט חשוב שפועל לטובתו בעיקר מבחינה תדמיתית, כי כל העולם צופה בו באדיקות מאז חידוש המשחקים ורואה עד כמה הוא טוב. בבונדסליגה הייתה חלוקת כוחות בין השחקנים (ועדיין הוא תרם 12 כיבושים ו-11 בישולים לאליפות), וגם לא היה תמיד קהל בינלאומי משמעותי שישים לב לכל הדברים הנהדרים שהוא עושה, אבל בצ'מפיונס גנאברי התפוצץ השנה והצליח להתבלט.
היכולת שלו לחדור למרכז משני האגפים, הנטייה להגיע בגל שני מתחת לחלוץ וליהנות מהשטח שפותח לבנדובסקי, והכניסה לעומק הפכו להרסניות ביבשת. קחו לדוגמה את השער הראשון מול ליון בחצי הגמר, ששבר את הצרפתים אחרי שהחמיצו שני שערים בטוחים בפתיחה: גנאברי קיבל כדור ארוך מג'ושוע קימיך בצד ימין, חתך למרכז בפריצה אדירה ושיגר טיל לחיבורים. זה היה מכלול היכולות שלו בכמה שניות נפלאות.
ההספק שלו מעולה בכל מה שקשור לאירופה: ב-2:7 בחוץ על טוטנהאם (למקרה ששכחתם, גם את זה באיירן עשתה השנה) הוא הבריק עם רביעייה ובישול. לפני אותו ערב לא היו לו שערים בליגת האלופות, מפעל בו שיחק לראשונה שבע שנים קודם לכן. את מפגש שמינית הגמר עם צ'לסי הוא חיסל במשחק הראשון עם צמד בסטמפורד ברידג', וכל העולם כבר ראה מה עשה בשמינייה מול ברצלונה, בה תרם שער, בישול ואינספור פעולות גדולות. מול ליון בחצי הוא כבר לא היה זקוק לטובות, וגמר את המשחק כמעט לבדו עם צמד. תשעה שערי צ'מפיונס, חתיכת הספק לעונה אחת, ועוד מקוצרת.
"אני פשוט המום. אנחנו לא הצלחנו אפילו להכשיר אותו למשחק, ופעם אחת נאלצנו להחליף אותו במשחק מילואים. הוא היה ילד נחמד. אני לא מסוגל לקלוט את ההתקדמות שעשה מאז ועד היום. זו הוכחה למה שקורה כשמשקיעים הכל ולא מוותרים". האחראי לציטוט: טוני פוליס, האיש שנתן לגנאברי שלוש הופעות בלבד בווסט ברומיץ', ולמען אמת לא יכול היה לעשות הרבה יותר בגלל שהקשר בילה זמן רב בחדר הטיפולים.
היום, בזמן שכל ההגנות מתמקדות בלבנדובסקי ובתומאס מולר, הילד הנחמד הזה קורע רשתות בצ'מפיונס ויכול להביא את אליפות אירופה. פ.ס.ז' לא תוכל להרשות לעצמה לעשות את הטעות שביצעו יריבות אחרות, ולשכוח שיש לבאיירן עוד סופרסטאר בחלק הקדמי. ומה עם הטעות של ארסנל? זו כבר היסטוריה.
