אני מאמין שרובכם שמעתם/צפיתם באדיקות ב"בית הנייר" (casa de papel). הסדרה שיצאה לאור בספרד וכבשה בסערה את נטפליקס, מגוללת את סיפורו של הפרופסור, שלקח תחת חסותו 8 אנשים שלא הצליחו בחיים בלשון המעטה, במטרה לבצע שוד גדול באחד המקומות האסטרטגיים והחשובים של ספרד, ולקבל את תמיכתו של כלל הציבור על מעשיו. לכל אחת מהדמויות יש תכונה בולטת וחזקה, כשביחד הם יוצרים צוות בלתי ניתן לעצירה. אם נבחן את עונת האליפות של ליברפול, נגלה שמדובר בחלק נוסף של סדרת המתח הספרדית, שהתסריט שלה פשוט נכתב ביחס למציאות הספורטיבית.
כשיורגן קלופ עזב את בורוסיה דורטמונד וחתם בצד האדום של מרסיסייד לפני חמש שנים, הוא קיבל לידיו מועדון גדול, ששכח את טעמה של הצלחה אמיתית, עם קהל אוהדים תומך ומסור שלא נותן לו לצעוד לבד - ועם השנים התרגל לכאב שאהובתו מספקת לו על כר הדשא, בטח בזירה המקומית. המאמן הגרמני נכנס היישר לנעליו של דמות "הפרופסור", אלא שהפעולה שהוא תיכנן לא הצריכה מסכות של דאלי, וכלל לא קשורה בבצע הכסף. היא נוגעת במרכיב רוחני הרבה יותר - אמונה - או כפי שהציטוט שיצא מפיו אומר: "מספקנים למאמינים".
בדומה לסדרת המתח, גם כאן לא הכל הלך חלק עבור קלופ: הוא ספג הפסדים, נכשל, התקשה ולא תמיד השחקנים שהנחית באנפילד סיפקו את הסחורה. בזמן שבסביבתו הראש היה עמוק באדמה, הוא שמר על קור רוח, שלח חיוך רחב והאמין שבסוף הדרך שהוא התווה עבור המייטי רדס מחכה לו אור גדול. המנג'ר ניקה את הסגל ממזיקים ורכש שחקנים בפינצטה, כאלה שלא הצליחו לבוא לידי ביטוי במקומות אחרים ופרצו לתודעה של כולנו, השתמש בכריזמה ששופעת ממנו כמו מים כדי להגיע לליבם, הוסיף אליה את הגאונות הטקטית שלו, חיבר אותם למשימה, וגרם להם להאמין שכשהם משחקים ביחד הם יכולים לכבוש כל יעד שרק ירצו. התגובה מצד השחקנים הייתה ברורה ותומכת: הם הלכו אחריו כעיוורים וכל אחד ואחד מהם סיפק בכל רגע נתון את הגרסה הטובה ביותר שלו.
ככל שהזמן עבר, קלופ הפך מעוד מנג'ר שייכנס לרשימת המאמנים שעמדו על הקווים באנפילד לאורך השנים, לפנים של המועדון: הוא נקשר אליו בחוזקה, לאוהדים, לערכים שמייצגים אותו ולאנשים הגדולים שהיו ועדיין נחשבים לעמודי התווך שלו, כמו ביל שאנקלי, קני דלגליש וסטיבן ג'רארד. נקודת המפנה של הפרויקט של יורגן והשלמת החלק הראשון של המשימה הגיעו עם הזכייה בליגת האלופות בשנה שעברה. הדרך הלא פשוטה אל עבר הגביע, הזכורה בעיקר בזכות המהפך הפנומנלי מול ברצלונה כל הדרך אל הגמר בוונדה מטרופוליטנו, לצד העובדה שליברפול הפכה למלכת אירופה באופן חד משמעי ולא באורח פלא, חיזקה את התחושה שגם זכייה באליפות אחרי 30 שנות בצורת היא לא מילה גסה מדי. אין מה לעשות, הצלחה היא ממכרת, וכשאתה חווה אותה לראשונה באופן הכי טהור שיש, אתה רוצה ממנה עוד ועוד.
החלק השני של הפעולה (לא נקרא לה "שוד" כמו בסדרה, כי ליברפול הרוויחה הכל) נפתח בתחילת העונה הנוכחית. קלופ שוב איחד את הסגל שזכה בגביע עם האוזניים הגדולות כדי להשלים את המלאכה. את התגובות החיוביות לפעולות שנקט הגרמני קיבל מכל עבר, גם מכאלה שלא בהכרח מזוהים עם המדים האדומים: הוא הפך למאמן האהוב ביותר בפרמייר-ליג , ליברפול שלו הציגה כדורגל אטרקטיבי ששובה את העין, מלא תשוקה, וככל שהתקדמה העונה היא הפכה למכונת ניצחונות, עד כדי כך שלא מעט טרמפיסטים שהרגישו הזדהות עם הסגנון המלהיב שלה הרשו לעצמם ללבוש את החולצה האדומה ולהתגאות בה.
בכנות, האיום הכי קשה על האליפות של ליברפול היה נגיף הקורונה, שניסה לבלום את ההצלחה המסחררת של החבורה באדום ונכשל בגדול. אין ספק שההדחה מהצ'מפיונס על ידי אתלטיקו מדריד לעיני הקהל הביתי הייתה לא נעימה, אך השחקנים עם "הגלימות האדומות" גרסת 2019/20 ראו לנגד עיניהם רק מטרה אחת, שהושגה לאחר ניצחונה של צ'לסי על הסיטיזנס.
אחרי ש"פרופסור קלופ" עמד בהבטחה שסיפק ב-2015 והחזיר את האמונה לאוהדי ליברפול ולכל מי שקשור במועדון הזה, המשימה הושלמה באופן רשמי. בעונה הבאה הוא יגייס שוב את חניכיו לאחת קשה עוד יותר: שחזור ההישג ואולי גם זכייה בדאבל. המייטי רדס הפכו בזכותו ממועדון שמשמש כקרש קפיצה עבור אריות אירופה, לקבוצה שזאת פריבילגיה להיות חלק ממנה (תשאלו את פיליפה קוטיניו שדופק בחוזקה על שערי מלווד כדי לשוב בחזרה). כל עוד המנג'ר הגרמני יישאר נאמן לבית השני שלו באנפילד, לאדם שהוא ולדרך השתווה עד כה לצד שאר חברי הכנופיה, הכל עוד אפשרי.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה. נא לא לצרף תמונות וסרטונים מהאינטרנט, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
