הדיון הלוהט סביב השתתפותם של טרנסג'נדרים בתחרויות ספורט נשים עומד לטפס בעוד כמה מעלות באולימפיאדת טוקיו בחודש הבא, ואין ענף שמייצג את המחלוקת יותר מהרמת משקולות. אז כשלורל האברד בת ה־43 מניו־זילנד תהפוך לטרנסג'נדרית הראשונה בהיסטוריה שמשתתפת באולימפיאדה, ועוד בהרמת משקולות, היא תייצר כמויות עניין - ומחלוקת - חסרות תקדים.
האברד, שזכתה במדליית כסף באליפות העולם 2017 וסיימה שישית ב־2019, אחרי שחזרה מפציעה קשה, נכנסה באופן רשמי לסגל האולימפי של ניו־זילנד לטוקיו - והיא אחת הפייבוריטיות לזכייה במדליה בקטגוריית משקל על־כבד. על־פי הנחיות הוועד האולימפי הבינלאומי מנובמבר 2015, ספורטאים שעושים הליך להתאמה מגדרית רשאים להתחרות בקטגוריית הנשים, בתנאי שרמת הטסטוסטרון הכוללת שלהם נשמרת מתחת לרמה המותרת במשך לפחות 12 חודשים לפני התחרות.
האברד עשתה את התהליך ב־2012, מה שאומר שלפני כן היא חיה כגבר בשם גאווין במשך 35 שנה. מספר מאמרים מדעיים קבעו לאחרונה כי אנשים שעברו התבגרות גברית שומרים על יתרונות משמעותיים בכוח ובעוצמה גם לאחר נטילת תרופות לדיכוי רמות הטסטוסטרון, ומסלול הקריירה של האברד אכן מעיד על יתרונות פיזיים.
כשהתחרתה כגבר הייתה בקושי מוכרת ברמה הבינלאומית, אבל כאישה עלתה על הפודיום באליפות העולם ב־2017. יש לציין כי תשע מדינות – כולל סין ורוסיה – הושעו מאותה אליפות, כך שאי־אפשר לדעת אם ההצלחה של האברד נבעה מהיתרון הפיזי או מחולשה חסרת תקדים של התחרות. כך או אחרת, היא הייתה הניו־זילנדית הראשונה שזוכה במדליה בהרמת משקולות באליפות העולם.
שאלה של הוגנות
כמה מיריבותיה של האברד טענו בעבר שיהיה לה יתרון לא הוגן. הבלגית אנה ונבלינגן, המתמודדת באותה קטגוריה, אמרה בחודש שעבר כי אם יתאפשר להאברד להתחרות, זו תהיה "בדיחה גרועה".
"אני תומכת לחלוטין בקהילה הטרנסג'נדרית", אמרה ונבלינגן, "ואני מודעת לכך שהגדרת מסגרת משפטית להשתתפות טרנסג'נדרית בספורט היא קשה מאוד, מכיוון שיש מגוון אינסופי של מצבים וכנראה בלתי אפשרי להגיע לפתרון מספק לחלוטין משני צידי הדיון. עם זאת, כל מי שאימן הרמת משקולות ברמה גבוהה יודע בעצמותיו שהמצב הזה אינו הוגן כלפי הספורט וכלפי הספורטאיות".
ראש הוועד האולימפי בניו־זילנד, קריין סמית', אמרה כי האברד תתקבל בברכה לנבחרת. "מלבד היותה בין הטובות בעולם בקטגוריה שלה, לורל עמדה בכל קריטריוני הזכאות של הוועד האולימפי לספורטאים טרנסג'נדרים", אמרה. "אנחנו יודעים שזהות מגדרית בספורט היא נושא רגיש ומורכב ביותר הדורש איזון בין זכויות אדם והגינות בתחום המשחק".
המחלוקת הקשה סביב השתתפות טרנסג'נדריות בתחרויות ובטורנירי ספורט נשים הפכה בשנה האחרונה לאחד ממאבקי התרבות הסוערים ביותר בארה"ב. בכמה מדינות כבר עברו חוקים שאוסרים על נשים ונערות טרנסג'נדריות להשתתף בקטגוריות נשים, וחוקים דומים צפויים לעבור בעוד עשרות מדינות. הנושא התחמם עוד יותר כאשר קייטלין ג'נר, טרנסג'נדרית עם מדליית זהב אולימפית, הביעה התנגדות נחרצת לשיתוף טרנסג'נדריות בתחרויות נשים.
ג'נר - שכאשר הייתה ברוס ג'נר ניצחה בקרב־10 באולימפיאדת מונטריאול 1976 - מחזיקה בדעות פוליטיות שמרניות ומתמודדת על משרת מושלת קליפורניה. כשנשאלה לגבי השתתפות טרנסג'נדריות בתחרויות נשים, אמרה: "זו שאלה של הוגנות ואני מתנגדת להשתתפות של בנים ביולוגיים שהם טרנסג'נדרים בתחרויות נשים. עלינו להגן על ספורט הבנות בבתי הספר שלנו".
פרופיל נמוך
השתתפותה של האברד בקטגוריות הנשים עוררה כבר בעבר מחלוקת. ב־2018 ביקש איגוד הרמת המשקולות באוסטרליה למנוע ממנה להתמודד במשחקי חבר העמים, אבל המארגנים דחו את הדרישה. מייקל קילן, מנכ"ל האיגוד האוסטרלי, אמר אז כי "הרמת משקולות תמיד הייתה ספורט ספציפי למגדר". הוא קיבל תמיכה מהמאמן הראשי של סמואה, ג'רי וולווארק, שאמר: "גבר הוא גבר ואישה היא אישה. אני יודע שעברנו הרבה שינויים בחברה, אבל לורל האברד הייתה בעבר מרים משקולות זכר. הכוח עדיין שם ואני חושב שזה מאוד לא הוגן כלפי מי שנולדו נשים".
האברד, שאביה היה ראש עיריית אוקלנד, מנסה לשמור על פרופיל נמוך ולהתכונן בעיקר נפשית למה שצפוי לה בטוקיו. אחרי הכניסה לסגל הניו־זילנדי לאולימפיאדה היא הסתפקה בהצהרה כתובה, שבה אמרה: "אני אסירת תודה לאדיבות ולתמיכה שקיבלתי מכל כך הרבה ניו־זילנדים. כששברתי את היד לפני שלוש שנים, אמרו לי שהקריירה הספורטיבית שלי ככל הנראה הגיעה לסיומה, אבל התמיכה והעידוד של הניו־זילנדים הובילו אותי דרך החושך".
למרות שנראה כי ההתנגדות גדולה מהתמיכה, מקווים בנבחרת ניו־זילנד שלכל הפחות יישמר כבודה של האברד בתוך הקלחת. בזווית הזו היא קיבלה חיזוק של ממש ממרימת המשקולות הבריטית הבכירה, אמילי קמפבל, שהתחרתה מול האברד במשחקי חבר העמים. "היא רק רוצה להרים משקולות", אמרה קמפבל, "זה כל מה שהיא רוצה לעשות, לצאת ולהרים וליהנות ממה שכולנו אוהבים לעשות. אנשים לא צריכים להעיר הערות ולגרום לה להרגיש נורא בגלל זה. היא אנושית כמו כולנו. החיים לא תמיד הולכים לפי התכנון. אני רק מקווה שיזכרו איך היא מרגישה. היא בן־אדם".
