אם קו ההתקדמות של ישראל בהתמודדות עם הקורונה יימשך, אז אנחנו בדרך לקיץ אמיתי עבור בני נוער רבים, שיעבירו את הזמן בין הבריכה לים ויחגגו במסיבות. אבל ישנה ילדה אחת בת 17 שהתוכניות שלה שונות לגמרי: המתעמלת ליהיא רז תעלה על טיסה לטוקיו ותגשים את החלום של כל ספורטאי - השתתפות באולימפיאדה.
רז צפויה להיות החברה הצעירה ביותר במשלחת הישראלית, וגם תחזיר למשחקים את הנציגות הנשית בכחול־לבן בהתעמלות מכשירים לראשונה מאז לונדון 2012. והציפיות ממנה שונות מאשר ממתעמלות העבר: אחרי הכל, בסוף השנה שעברה היא הפכה לאישה הישראלית הראשונה בענף שזוכה במדליה באליפות אירופה, ארד בתרגיל הקרקע.
"בתחילת הדרך לא האמנתי שאגיע לאולימפיאדה", מספרת רז בראיון מיוחד ל"ידיעות אחרונות" ו-ynet, לקראת אליפות אירופה שתיפתח בשבוע הבא בשווייץ. "זה תמיד היה ברקע, שאפתי לזה, אבל לא ידעתי עד כמה זה מציאותי והפתעתי את עצמי".
סיפור הצלחה מתבשל
רז נולדה במנהטן, שם שהו באותה תקופה הוריה - תמי והשף המצליח ניצן רז שהשתתף במספר תוכניות ריאליטי - אבל המשפחה חזרה לארץ כשליהיא הייתה בת חודשיים, והיא גדלה ברמת־השרון.
הרומן עם ענף ההתעמלות החל בגיל שש, אז מורן קלפנר, המאמנת שלה עד היום, ביקרה במוסדות חינוך שונים והזמינה את הילדות להתנסות באימון. ליהיא נדלקה מהרגע הראשון. העסק הפך רציני כשהייתה בת 12, אז החליטה להשקיע את כולה בענף ונכנסה למסלול האולימפי. משמעות הדבר הייתה תוכנית אימונים אינטנסיבית, יומיומית, אותה שילבה עם הלימודים. ההצלחה הייתה הדלק להמשך הדרך, כאשר בין השאר, זכתה במדליית זהב בתרגיל הקרקע במכבייה בגיל 14.
פחות ממאה ימים לאולימפיאדה. זה מעסיק את המחשבות שלך?
"אני עוד לא מכירה מה זה אולימפיאדה. הכל שם גדול, אבל רק שמעתי סיפורים. אני עובדת על עצמי שאגיע מוכנה בראש לכל תרחיש. כמובן שיש התרגשות, כי זה משהו שעוד לא חוויתי, ועם כל זה מגיע גם הלחץ. אני מקווה שאצליח למתן את הלחץ ולתעל אותו לדברים טובים. כמו בכל תחרות אני רוצה לייצג בכבוד את ישראל, להציג תרגילים נקיים ולעשות תוצאות טובות".
דיברת על הלחץ - בהיסטוריה האולימפית של ישראל ישנן מתעמלות שזכורות בגלל הנפילות ברגע האמת.
"אלו דברים שאני לא מכניסה לראש שלי. כל החששות האלה עלולים להרוס לי בסופו של דבר. אני חושבת על הדברים הטובים ומנסה להפוך כל דבר רע לטוב וליעיל כדי שיפעל לטובתי".
את חושבת שהדחייה של המשחקים עזרה לך?
"בהחלט. נכון שבהתחלה זה קצת לקח אותנו אחורה, כי עם כל הסגרים הייתי תקופה ארוכה בבית. אף פעם בעבר לא חוויתי חודש וחצי רצוף ללא אימונים. עשיתי כל יום כושר ואימונים מהבית, אבל כן יצאתי מכושר של תחרויות – רק שבסופו של דבר זה נתן לי יותר זמן להתכונן ואני אגיע מוכנה יותר למעמד".
את נחשבת לפוטנציאל גדול לקראת פריז 2024. טוקיו היא רק בונוס?
"אני עוד צעירה וצריכה לצבור ביטחון, להעלות את דרגות הקושי בתרגילים, לשפר את הביצועים. המטרה העיקרית שלי היא פריז, אבל אני מתכוונת להגיע לטוקיו כדי לתת את ההופעה הכי טובה שאני יכולה לתת".
פסק זמן מהלימודים
לקראת אליפות אירופה, בה תנסה רז לשחזר את ההישג מהשנה שעברה, ואחריה האולימפיאדה, רז לקחה בתקופה האחרונה פסק זמן מהלימודים כדי להתרכז בהכנות. בתיכון נותנים לה תמיכה מלאה כדי שתוכל לממש את עצמה.
בטח לא קל עבורך לשלב הכל יחד.
"אני מחמיצה עכשיו בחינת בגרות וזה מבאס, ולימודים זה משהו שחשוב לי, אבל תמיד אפשר להשלים. אני מפספסת את הילדות שלי, אבל בגלל שאני כל כך אוהבת את מה שאני עושה, אני לא מרגישה פספוס. נכון, מבאס שאין לי את חוויית התיכון המלאה, אבל מה שאני מקבלת מההתעמלות כל כך גדול, שזה שווה בעיניי יותר ממה שאני מפספסת. החברות שלי מאוד תומכות בי, מכירות את לו"ז האימונים ומוצאות זמן בשבילי מתי שאפשר. כולם יודעים שההתעמלות היא החיים שלי".
מי היא מודל החיקוי שלך?
"סימון ביילס היא משהו אחר, לא מהעולם הזה. אמנם אני לא מכירה אותה אישית, אבל רואה אותה מדי פעם בתחרויות ותמיד נפעמת מכמה שהיא טובה, איך שהיא מצליחה להישאר בפוקוס ולתת את הביצועים הכי טובים, תוך כדי שיש ממנה ציפיות מטורפות.
"אני גם מאוד אוהבת את המתעמלת היהודייה אלי רייזמן, תמיד ראיתי בה דמות להערצה. הייתי עדיין קטנה באולימפיאדת לונדון, אבל ישבתי לראות קטעים שלה ביוטיוב, תרגיל הקרקע בו הופיעה לצלילי 'הבה נגילה', ואמרתי לעצמי: 'ככה אני רוצה להיות'. אני גם מתפעלת מכל ההישגים של הבנים פה, ארטיום דולגופיאט ואלכס שטילוב. אני צריכה לקחת מהם יותר טיפים, כי הם בהחלט יכולים לעזור לי".
ההצלחה שלך מסייעת לענף בארץ?
"הרבה בנות קטנות באות ומסתכלות עליי ומתרגשות לראות אותי, אפילו ככה סתם באימונים. הן שואלות אותי איך הייתה החוויה ואיך התמודדתי עם הלחץ. אולי גם הן חולמות להגיע למקום הזה, ועכשיו רואות שזה אפשרי. זה ממריץ אותן ונותן להן מוטיבציה לעבוד קשה".
זה לא ענף פשוט לבחור בו בגיל צעיר.
"אני ארצה שגם הבנות שלי יתעסקו בהתעמלות. זה עיצב לי את האישיות, למדתי משמעת עצמית, לסדר את הזמן שלי ולשאוף לשלמות".
מה החלום הכי גדול שלך?
"החלום הראשון היה להגיע לאולימפיאדה – ואני מגשימה אותו – אבל עכשיו אני מקווה לעשות צעד נוסף ולעלות לגמר הקרב־רב. מדליה זה משהו ענק, ואני עדיין לא ברמה הזו, זה עוד קצת רחוק. ועדיין, אני רואה שבכל מטרה שאני מציבה לעצמי, אם אעבוד קשה מספיק אני יכולה להגיע לזה, והשמיים הם הגבול".
פורסם לראשונה: 10:54, 16.04.21
