לפני כשבוע הודיעה אלונה ברקת שהיא חוזרת להוביל את הפועל באר-שבע, ששוב תנהל את הקבוצה. יש כאלה שיגידו ששימוש במילה "חוזרת" הוא שגוי, הרי ברקת הייתה שם כל הזמן, אבל אחרי סוף השבוע האחרון בהחלט אפשר לומר זאת, רק שלא מדובר בחזרה לקבוצה, אלא למשחק, להתמודדות עם הקבוצות הגדולות, או לפחות לניסיון כזה.
"הצהרת כוונות" – צמד מילים שאולי לא נאמר, אבל אי-אפשר להתעלם ממנו. קודם כל הגיעה שלשום ההודעה על צירופו של חאתם אל-חמיד (פה מדובר בחזרה אמיתית) אחרי שבילה שנה וחצי בסלטיק. בהמשך פורסם על סיכום עם דור מיכה, בעסקה שגם אם בסוף ללא תתממש כבר בחלון ההעברות הנוכחי בגלל הדרישה של מכבי ת"א לדמי השבחה, הכיוון ברור – מראה מהן השאיפות וכמה כסף מוכנים לשלם. אלה שניים מהשחקנים הישראלים הבולטים ביותר שקבוצה בליגת העל יכולה להחתים.
פתאום צצים שמות של שחקנים מובילים נוספים וישנם דיווחים על הגדלת התקציב באופן משמעותי. מזה שנה וחצי, עוד לפני שידענו שקורונה היא וירוס, באר-שבע ניסתה לשים יד בעיקר על שחקנים ישראלים בינוניים, לא הוזכרה כלל בהקשר השמות הגדולים. פה נמצאת החזרה, בתפיסה שמי שעומדת בראש המועדון עדיין רוצה להיאבק עם מכבי ת"א ומכבי חיפה. או שפשוט התחרות ביניהן עשתה לה חשק.
פירוק והרכבה
ברקת, למי ששכח, הודיעה על הליכה אחורה לאחר הפיצוץ עם השחקנים בנוגע לקיצוץ בשכרם (שוב, היציאה מהמאבק על השמות גדולים התרחשה לפני כן). זה קרה לא מזמן, והנה שוב יש כוונה להוציא כסף גדול. יהיה מעניין לעקוב בהקשר הזה אחרי התחושות של השחקנים שקיצצו תוך הבנה שאין ברירה, האחרונים שבהם מרואן קבהא ורמזי ספורי.
עדיין לא ברור מי יאמן את באר-שבע, לא בהמשך העונה ולא בזו הבאה, אבל בין אם יהיה מדובר בשילוב של אליניב ברדה ומאור מליקסון ובין אם במישהו אחר, סביר להניח שסגנון המשחק ישתנה, לא יהיה דומה לזה ששוחק תחת יוסי אבוקסיס. אם המטרה הראשית בבאר-שבע היא לחזור ולהתחרות על המקום הראשון, זה חייב לקרות.
העונה באר-שבע לא תהיה ראשונה, גם לא שנייה, אבל החודשים הקרובים צריכים להוות את הבסיס לעונה הבאה, אז הקבוצה אולי תחזור להיות תחרותית יותר. החודשים הקרובים נועדו לבדוק מה עובד יותר ומה פחות, איזה שחקן מתחבר לאחר, כיצד מתאים לקבוצה לשחק. פה חשוב לראות היכן נכנסים השחקנים החדשים.
עניין של סגנון
גם אל-חמיד וגם מיכה לא עברו שנתיים טובות. הבלם רשם 15 הופעות בלבד בסלטיק העונה, ולמרות שהוא נחשב לאחד משחקני ההגנה הישראלים הבולטים ביותר, ויש ימים שהוא אכן כזה, לפעמים אפשר לזהות חולמנות. הקשר, חשוב לזכור, עזב את הארץ אחרי עונה פחות מוצלחת במכבי ת"א ואם יחזור לישראל כמובן שהלחץ עליו יהיה עצום, כמו על עומר אצילי במכבי חיפה.
לשניהם יש יתרון בקבוצה שאמורה לנסות דברים חדשים – הם מסוגלים לשחק בכמה עמדות ומערכים, במיוחד אל-חמיד, שיכול לתפקד כבלם, מגן, קשר ושחקן אגף ימין. העמדה האהובה על מיכה היא הקשר מאחורי החלוץ, אבל הוא שיחק לרוב כקשר מרכזי במכבי ת"א וכמובן בכנף שמאל. לפי היכולת שלהם העונה צריך להיקבע מה יהיה חסר לבאר-שבע בעונה הבאה.
בשני המשחקים פוסט אבוקסיס שיחקה באר-שבע 3-3-4 עם קישור חזק יחסית, שכלל את מריאנו בריירו, דוד קלטינס ומרסלו מלי. מול מכבי ת"א ז'וזואה שיחק בתפקיד חופשי יותר, לכן ההנחה היא שאל-חמיד יוצב בתפקיד הגנה, מגן או בלם ולא בקישור, אבל מה יקרה כשמיכה יגיע, עכשיו או בקיץ? איך הוא יסתדר יחד עם ז'וזואה במערך כזה? מדובר בשני מוסרי-על שצריכים יחסית חופש פעולה במשחק שלהם.
בחזרה לישראל
לבאר-שבע יש על הנייר את אחת מחבורות הזרים הטובות בליגה. עכשיו, עם החזרה למשחק בגזרת הישראלים הבכירים, היא צריכה לבנות בסיס מקומי טוב, כיוון שזה מה שהיה חסר לה. בריירו קיבל דרכון ישראלי וכבר לא ייחשב כזר, ובמקומו אמור לחתום פארליי רוסה הברזילאי, שמשחק בכנפיים, בעיקר בצד שמאל, ויכול להוסיף לא מעט מהירות בהתקפה.
מלי, שהבקיע שער בכורה מול כפר-סבא שלשום, נכנס לעניינים; ג'ונתן אגודלו הראה שיש לו מה לתרום אם ייכנס לקצב; את היכולת של ז'וזואה ומיגל ויטור כולם מכירים. השאלה עכשיו, בטח עם צירופו של רוסה, היא האם אלטון אקולטסה יממש את הפוטנציאל והאם זה יקרה בבאר-שבע. היה קל להתלהב מהביצועים שלו בליגה האירופית, אבל בליגת העל הוא אכזבה עצומה. אין לו שער או בישול ב-16 משחקים, ולפעמים הוא מביא יותר נזק מתועלת עם כדרורים מיותרים.
בכל מקרה, אחרי שהזרים הפכו להיות כמעט הכל בבאר-שבע, החזרה לצמרת הגבוהה באמת תעבור רק דרך הבסיס הישראלי שמנסים עכשיו לבנות בקבוצה מחדש. זה שמסמל באמת את הרצון להיות הפועל באר-שבע של לפני כמה שנים.
