בין אם מתאזרחים שמגיעים לנבחרת ישראל בכדורסל, ובין אם מדובר בספורטאים בעלי השורשים היהודים שיצרו אצלנו מאפס נבחרות בייסבול ורכיבת סוסים מצליחות, אנחנו כבר רגילים לחיזוקים מבחוץ ומחבקים אותם – עילויים כמו טל ברודי ולונה צ'מטאי-סלפטר – אבל כשזה הפוך אנחנו מרגישים את הצריבה.
הסיפור של אסלן קראצב העלה שוב את הסוגייה המוכרת: בדרך כלל מדובר בכישרון צעיר שלא מוצא את עצמו בארץ, בגלל סכסוך מקצועי כלשהו, קשיי התאקלמות של המשפחה או אי שביעות רצון מהתנאים להם זכה. הוא חותך לייצג מדינה אחרת, ואנחנו ממשיכים לעקוב ואוכלים את הלב. במקרה של קראצב, שהעפיל לרבע גמר אליפות אוסטרליה, מדובר בשחקן שעלה לארץ כילד, טען כי לא קיבל מימון ראוי ותמיכה כלכלית כדי להתפתח, ובגיל 13 חזר עם אביו לרוסיה. עכשיו הוא עושה את הפריצה הגדולה. אילו עוד שמות מופיעים ברשימה?
דניס שפובלוב, טניס, קנדה
הטניס הישראלי מכיר היטב את ההרגשה שגרם לו קראצב השבוע, כי שפובלוב עשה זאת קודם. הוא נולד בת"א להורים שעלו מברית המועצות, אבל עוד לפני שהיה בן שנה, המשפחה החליטה לעקור לקנדה בגלל החשש הגדול מהמצב הביטחוני בישראל באותם ימים. אמו טסה, מאמנת טניס אוקראינית שלפני העלייה שיחקה בנבחרת הדייויס הסובייטית, הסבירה כי המשפחה הצעירה אהבה את ישראל, אבל פחדה לגדל את דניס ואחיו במציאות הזו.
כיום שפובלוב בן ה-21 מדורג במקום ה-12 בעולם (הודח בסיבוב השלישי באליפות ארה"ב ע"י קנדי אחר, פליקס אוז'ה-אליאסים, אותו ניצח קראצב בשמינית), ומתקדם בעקביות. בעונה שעברה הוא הגיע לשיאו בגראנד-סלאם עם רבע גמר בארה"ב, ואחרי הזכייה בטורניר ווימבלדון לנוער לפני חמש שנים, הוא נחשב לשם המבטיח בדור הצעיר של הקנדים. עם אמא שאימנה אותו מגיל חמש, עבודה קבועה עם המאמן הישראלי עודד יעקב ויכולת מרשימה, אפשר רק היה לחשוב מה היה קורה אם משפחת שפובלוב הייתה מחליטה להישאר בישראל. הרווח כולו של קנדה.
אליס שלזינגר, ג'ודו, בריטניה
אחד הסיפורים המכוערים, הכואבים והמיותרים בתולדות הספורט הישראלי, שהשאיר טעם רע עבור כל מי שנחשף אליו והסתיים לאחרונה בתחושת החמצה עם פרישתה של אליס בת ה-32 מספורט מקצועני.
שלזינגר זכתה במדליית ארד באליפות העולם, הוסיפה שלוש מדליות ארד באליפויות אירופה והתבלטה בתור הג'ודאיות המובילות בישראל. אבל אחרי שהפסידה בבית הניחומים באולימפיאדות בייג'ינג 2008 ולונדון 2012, ירדן ג'רבי זכתה לעדיפות במשקל עד 63 ק"ג, ושלזינגר יצאה בטענות קשות כלפי איגוד הג'ודו, שנידונו בבתי משפט.
לבסוף, אחרי קרב ארוך, האיגוד אישר לשלזינגר לעבור לייצג את בריטניה (אמה נולדה באנגליה), והיא חזרה למזרן בגדול עם כסף וארד באליפויות אירופה, אם כי הפסידה בשמינית הגמר באולימפיאדת ריו 2016. שלזינגר חיה בארץ ונשואה לפאבל מוסין שאימן אותה, אבל את רגעי הסיום של הקריירה שלה עברה עם המון כעסים ומתחים על האיגוד של המדינה אותה ייצגה בתחילת הדרך.
תומר גולומב, ג'ודו, פולין
סיפור דומה באופן מסוים לזה של שלזינגר. לפני כשנתיים וחצי, בגיל 21, גולומב החליט לפרוש מנבחרת ישראל ודרש לעבור לייצג את פולין, לטענתו בגלל ניגוד עניינים בנבחרת בה יריבו העיקרי, דניאל בן דוד, קיבל לכאורה יחס מועדף. הטענות הגיעו אחרי שנים בהן גולומב הביא מדליות בינלאומיות ואף הוכתר בגיל 18 בלבד כאלוף ישראל לבוגרים במשקל עד 60 ק"ג. הוא אמר באותה תקופה: "הרגשתי שהורסים לי בכוונה".
באיגוד השיבו כי: "חבל שאחת לתקופה מתעוררת אותה קבוצת אנשים שכואבת את הצלחת הג'ודו הישראלי במקום להיות גאה בו, נאחזת בסיפור מופרך זה או אחר וטווה סביבו חצאי אמיתות", והמאבק נמשך בבית המשפט. ביולי 2019, אחרי כמעט שנה בה לא התחרה, הוא קיבל את האישור מהאיגוד, והתחיל להתחרות תחת דגל פולין.
כבר בתחרות הראשונה שלו לאחר מכן הוא זכה בארד בגראנד פרי זאגרב, ועובד על השגת הקריטריון לטוקיו 2020.
דניאלה קרוקובר, ג'ודו, ארגנטינה
ממשיכים עם הפספוסים של הג'ודו. משפחתה של קרוקובר עלתה לארץ כאשר דניאלה הייתה בת שבע, והיא התחילה לצבור עם השנים תאוצה בענף – אבל לא הצליחה לקבל את הכרטיס הישראלי לסידני 2000 בגלל שעינת ירון המנוסה, מדליסטית ארד מאליפות אירופה ב-1995, דורגה לפניה. אביה של קרוקובר אמר באותה תקופה: "המאמנים של דניאלה אמרו שהיא לא טובה מספיק".
בגיל 24, ואחרי קבלת ההחלטה בישראל, קרוקובר החליטה לחזור לארגנטינה כדי לייצג אותה ולקבל מקום באולימפיאדה. "יצאתי מהארץ כי לא היתיה לי ברירה", היא אמרה בראיון ל-ynet. "בשביל לחיות את החלום שלי, הייתי חייבת לעזוב. היו בארץ נסיבות שבגללן לא יכולתי לצעוד קדימה. ראיתי שלא אוכל לייצג את ישראל באולימפיאדה והייתי חייבת לחשוב על כיוון אחר".
קרוקובר, שאמרה כי המשיכה "לייצג את ישראל בלב", הודתה כי התנאים שקיבלה בארגנטינה לא היו טובים, אבל השתתפה בשלוש אולימפיאדות והגיעה לשיאה ב-2003 כאשר זכתה באליפות העולם שנערכה באוסקה. היה חמוץ-מתוק לראות את הילדה שגדלה בכרמיאל הולכת עד הסוף בתחרות כזו.
ג'ו אלה/קסם שוקרון, שייט, ניו זילנד
הזהות של השייטת המעולה תמיד הייתה מחולקת. היא נולדה בניו זילנד לאם בריטית ואב ישראלי, שמתגורר כיום בארץ, יש לה שם מקומי ושם ישראלי, ואת הבת מצווה שלה היא עשתה בארץ. הסיפור שמלווה אותה הוא שבמסיבה ההיא בגיל 12, שנערכה בבאר שבע, היא ביקשה מהאורחים לסייע לה בקניית הסירה הראשונה שלה.
אלה סיפרה בעבר כי ביקרה פעמים רבות בארץ, אבל הלב שלה בניו זילנד, שם נשארה לגור עם אמה אחרי גירושי הוריה, וייצוג ישראל מעולם לא עמד על הפרק. היא החלה להתחרות כילדה במפרשיות 470, ובלונדון 2012 זכתה בזהב האולימפי יחד עם השותפה שלה אוליביה פאורי. השתיים הוסיפו לכך כסף בריו ושש מדליות (שתיים מזהב) באליפויות העולם.
ההישגים שלה הביאו אותה למעמד יוקרתי במולדתה, והיא חברה במסדר הכבוד של ניו זילנד. לאורך השנים היא שמרה על קשר חם עם השייטים הישראלים בתחרויות, והייתה מיודדת במיוחד עם הגולשת מעין דוידוביץ'.
רמי צור, קיאקים, ארה"ב
תחילת המילניום הייתה תור הזהב של ענף הקיאקים בישראל, כשהשיא הגיע עם הארד של מיכאל קולגנוב בסידני 2000 – עד היום, המדליה האולימפית היחידה של ישראל שאינה בג'ודו או בגלישת רוח. גם רמי צור השתתף באותה אולימפיאדה, בקיאק זוגי עם רועי ילין, והשניים הגיעו עד לחצי הגמר בשני מקצים.
הבעיה התחילה אחרי אותה אולימפיאדה, כאשר צור התקשה להסתדר כלכלית בארץ וחיפש דרך להמשיך כספורטאי מקצועני בלי לדאוג לפרנסה. כאן ראוי לציין שהוא נולד בארה"ב ואומץ כתינוק ע"י זוג ישראלי – כך שהחזיק באזרחות אמריקאית ובזכותה יכול היה לעבור לאמריקה ולנסות שם את מזלו.
בארה"ב הוא התבלט כאחד החותרים הבולטים בזירה המקומית, ונשלח לייצג אותה באולימפיאדות ב-2004 וב-2008, אם כי גם שם לא הצליח לעבור את חצי הגמר. הוא הפך למאמן מוביל בארה"ב, ובזכות הענף גם הכיר את אשתו קריסטינה פזקאס – ספורטאית נפלאה שזכתה בשתי מדליות זהב אולימפיות בקיאקים עבור הונגריה ב-2012 וב-2016.
ויאצ'סלב איבנובסקי, הרמת משקולות, רוסיה
בואו ותשקעו איתנו עמוק לתוך עולמות הביזאר. עד היום זוכרים בארץ את איבנובסקי כאחד הפלופים האולימפיים הגדולים ביותר, אחרי שהגיע עם ציפיות לאטלנטה 1996, ולמבוכתם הרבה של האוהדים הישראלים ואנשי המשלחת, נכשל במשקל הראשוני שקבע לעצמו, סיים עם 0 ק"ג ודורג במקום האחרון.
אבל זה לא סוף הסיפור, וגם לא תחילתו, אלא רק אפיזודה במסע המשונה של איבנובסקי. לאחר האולימפיאדה התגלה שלאיבנובסקי אין שום קשר ליהדות, גם לא דרך הנישואים שלו לנערת ליווי יהודייה שהיו פיקטיביים ונועדו אך ורק לאפשר את העלייה שלו לארץ.
אז ישראל אמרה לו יפה שלום, האזרחות שלו נשללה והוא חזר לרוסיה. לא רבים זוכרים את מה שקרה לאחר מכן: הוא הגיע לאליפות אירופה ב-1998 עם המשלחת הרוסית, וחזר עם הזהב. הכי רחוק שאפשר לדמיין ממה שקרה לו באטלנטה. קשה להגיד שזה פספוס יוצא דופן, כי הוא הגיע לכאן במרמה, אבל היה נחמד אם לפחות היה משיג תוצאה כלשהי באולימפיאדה בזמן שעוד היה ישראלי לכמה דקות...
קני סייף, כדורגל, ארה"ב
אחרי שעבר בכל הנבחרות הצעירות של ישראל, קני סייף עשה את עונת הפריצה שלו בכדורגל הישראלי ב-2013/14 במדי רמת השרון, מה שסידר לו חוזה בגנט הבלגית. אפילו בנבחרת ישראל הבוגרת שמו לב והוא זכה לשתי הופעות במשחקי ידידות. העובדה שמדובר היה במשחקי ידידות היא המפתח כאן.
סייף בכלל נולד בארה"ב למשפחה דרוזית, שעברה לארץ כשהיה בן 3. זו הייתה התקופה בה דור ילדי הפלא הנוכחי של ארה"ב עדיין לא התבגר ויצא לאירופה, והאמריקאים חיפשו בנרות חיזוק לנבחרת שנכשלה לבסוף באופן סנסציוני בהעפלה למונדיאל 2018. הדרכון והניסיון האירופי של סייף, שבקיץ 2017 גם התקדם לאנדרלכט, הרשימו את ראשי ההתאחדות האמריקאית, הוא קיבל זימון.
כנראה בגלל הסיכוי המשופר לשחק במונדיאל, סייף בחר בארה"ב ושינה את מדינת הייצוג שלו בפיפ"א. הוא ערך שם ארבע הופעות מאז, אבל הקריירה שלו נעצרה בגלל פציעה קשה וירידה ביכולת.
