זהו, זה נגמר! המתנה של שלושה עשורים הסתיימה. כולם מדברים על הזמן שעבר, על השחקנים המופלאים, על ההשוואה בין האלופות שהנפיק אנפילד לאורך השנים – הטור הזה בא ממקום אחר. זה לא יכול היה לקרות לולא השילוב בין קלופ לליברפול. חיבור מופרך אך היחיד שיכול לעבוד. כמו הצתת גפרור - הפוך על הפוך בענק!
יורגן קלופ: האנטי טייפ האולטימטיבי. המבטא הגרמני הכבד כשהוא מדבר אנגלית מצוינת רק מדגיש זאת. הכל בו שונה מ־הGerman Type (אותו לוחם חסון, מסוקס, לא חושף רגשות לעולם, תמיד מבקיע בדקה האחרונה - חוץ מבקאמפ נואו 2000 לא צוחק לשווא, ומעסיק עצמו ביעילות בלבד). קלופ אדם נחמד. צוחק המון, רגשי וחושף אמוציות בכל הזדמנות. מוחצן על המגרש ומחוצה לו. נראה כמו האיש שהמציא חשיבה מחוץ לקופסה!
תוסיפו לכך את העובדה שהוא מזוהה עם אויביה המושבעים ביותר של הקבוצה הגרמנית ביותר חוץ מנבחרת גרמניה - באיירן מינכן. ועוד עובדה (שמשתנה כעת מול עינינו, בשל החיבור המדהים בינו לליברפול), הוא לוזר-מפסידן במלוא מובן המילה. נכון, הוא אמנם זכה בשתי אליפויות על הפרצוף של באיירן כמאמן דורטמונד (בה הוא נחשב לאל עד היום – לא פחות); אך הוא הפסיד כל דבר חוץ מזה בדרך.
אין גמר גרמני ואירופי (עד גמר ליגת האלופות ב־2019) שהוא לא הפסיד. והנה לכם אנטי טייפ. קבוצותיו ניחנו במשחק יפייפה ואינטליגנציה קבוצתית ואישית שנצפו מעט בהיסטוריה – וביכולתן לבעוט בדלי בסוף היום. בקיצור Anti German.
ליברפול: הרבה נכתב על אחת הקבוצות שאוחזות בהכי הרבה היסטוריית כדורגל באי הבריטי. אך נתמקד בקבוצה והארגון הזה כשהגיע קלופ ב־2015. האנטי טייפ של עצמה. ליברפול – האלופה של 1990 – היתה קבוצה שלא מתרגשת מאליפויות, כי היא קטפה אותן כמו עגבניות אם לא אספה אותן מהרצפה. זו הייתה קבוצה שכל שחקן שאף לשחק בה. קבוצה שאוהדי יריבותיה היו חוששים ממנה גם כשקבוצותיהם הצליחו לנצח אותה. קבוצה, שכביכול, אסונות לא יעצרו אותה בדהירה (אסון הייזל וההרחקה מאירופה, ואסון הילסבורו).
הקבוצה כבתה, השושלת כבתה, הווינריות נעלמה (נכון, היה המהפך באיסטנבול ב־2005, אך זה יוצא מהכלל שבא לאשר את הכלל). כוכבים וסמלים החליקו, הפסידו וסבלו. שחקנים גדולים התרחקו ממנה כמו מאש.
מ־1966, בה אנגליה זכתה בגביע העולמי היחיד (גם יוצא מהכלל שבא לאשר כלל), האנגלים היו הלוזרים האולטימטיביים. ליברפול, לעומת זאת, הייתה אנטי תיזה. באמצע שנות ה-60 נבנתה שושלת שאנקלי, שנמשכה בשושלת פייזלי, ומיצתה את הפוטנציאל שבה בשושלת דלגליש. ליברפול של 1990 סימלה אנטי תיזה לכדורגל האנגלי, כי שיחקה לרוב כדורגל אחר, ניצחה ובלעה תארים.
ואז התברר שאי אפשר להכיל את האסונות ולהמשיך לבלוע תארים. כשליברפול מיישרת קו עם הלוזריות של נבחרת אנגליה. ההחלקה של ג'רארד נגד צ'לסי ב־2014 הייתה דוגמה אחת יותר מדי לאוהדי הסקואזרז. בקיצור, היה ברור אנטי סקאוזר, Anti Type של עצמה.
ואז בא הזיווג המיוחל. האנטי טייפ של עצמה התאחדה עם האנטי טייפ הגרמני. איחוד לוזרים, אם תרצו, שהצית להבה שמחה, גאה ומוצדקת. קלופ הוא המתאים ביותר (והיחיד), כי האישיות המנוגדת סטראוטיפ שלו הייתה היחידה שיכלה להביט לסקאוזר הטיפוסי בפנים ולדרוש ממנו להפוך מ-skepticiser ל-believer.
אוהדי ליברפול, מצידם, היו כה צמאים להצלחה. כה צמאים למתן פייט אמיתי באנגליה ובאירופה, שלא היה מתאים מהם להתייצב מאחורי קלופ – החלילן ממרסי סייד.
וגם ההצלחה לא הגיעה מיד, כיאה לתהליך אמיתי, טהור וכנה, שלוקח לו זמן להבשיל. גמר הליגה האירופית (עם הפסד כואב מול סיבילה); גמר ליגת האלופות ב־2018 (עם מופע האימים של קאריוס); העונה המהממת ב־2019 באנגליה (והפייט עם להקת הכוכבים המופלאה של פפ). כל אלה הכינו את הקרקע. הזיווג הבשיל ונדלק!
לכאורה, במבט בדיעבד, החיבור הזה נראה כה טבעי, כזה שברור שהוא Perfect match תרתי משמע, מבחינת קלופ, מבחינת ליברפול ולאור העובדה שהחיבור הזה באמת הגפרור האולטימטיבי להידלקות.
אך ב־2015 זה היה חיבור של הפוך על הפוך עם סיכויי כישלון גבוהים מסיכויי ההצלחה. קלופ הוא אבי המהפכה, השחקנים שמהווים את התלכיד בליברפול האלופה, כולם פנומנים באופן אישי, יתפקדו אחרת תחת מאמן אחר.
שלא יספרו לכם סיפורים. 30 שנה זה יותר מדי. היום הזה מתוק אבל היה אפשר לחכות הרבה פחות זמן. גם שני עשורים היו מספיקים לייצר לוזריות גדולה וחיבור מושלם עם קלופ. אבל איזה כיף להיות עד לכך!
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה. נא לא לצרף תמונות וסרטונים מהאינטרנט, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
