קלמן פרפליץ', ה-MVP של המשחק, ניסה להסביר כמה הניצחון של ולנסיה (80:82) על מכבי ת"א הוא גדול, ובניסיונו לפרגן למכבי - קבוצה עם מסורת מפוארת, יצא לו: "macabbi is a great team, Historic team".
אכן, בשלב זה של העונה מכבי ת"א הגדולה היא היסטוריה. עותק דהוי של הקבוצה מהעונה שעברה. יש סיבות ונסיבות אובייקטיביות, אבל עם העובדות קשה להתווכח: חמישה מתוך עשרת המשחקים שלה ביורוליג, מכבי הפסידה בהפרשים שנעו בין 2 ל-4 נקודות, וכולם בפעולות של כדור אחרון.
מי שמנצח או מפסיד משחקים הם השחקנים, אבל מי שמתכנן את המהלכים הוא יאניס ספרופולוס ויש לו הרבה חומר למחשבה. כיף לאמן בליגה שאין ממנה ירידות, כאשר שחקנים של 200,000 דולר נותנים תפוקה של מיליון, הכל מחבר, פציעה של שחקני מפתח מגלה מחליפים טובים מהם, כדורים שבשנים האחרונות היו מסתובבים על הטבעת ונופלים החוצה נשאבים פנימה, יריבים מחטיאים ליי-אפים לבד מתחת לסל. סרט.
ספרופולוס יכול רק לפנטז על הסרט בו הוא חי בעונה שעברה. כמו שדימטריוס איטודיס לא הבין איך הסנטר המחליף שלו, אותלו האנטר, הפך במכבי לאחד היעילים ביורוליג, כך ספרופולוס לא מאמין שהוא ויתר על ג'יילן ריינולדס שעושה נפלאות מתחת לסלים של באיירן מינכן. פג הקסם?
שבעה הפסדים ב-10 משחקים זה מאזן בלהות, כי להפסדים יש אפקט מצטבר. החיים הם נבואה שמגשימה את עצמה, ואפשר להרגיש איך שחקנים מתחילים לשקשק כשמכבי מובילה והשעון נכנס לדקה האחרונה.
המצב חמור עוד יותר כי היורוליג נחלשה, וזה בא לידי ביטוי שקבוצה בינונית כמו ולנסיה מדורגת ברביעיית הצמרת. ריאל מדריד וצסק"א מוסקבה עם מייק ג'יימס מתאוששות, אבל גם הן עדיין רחוקות מרמתן בעונה שעברה. פנרבחצ'ה ואנאדולו בירידה, פנאתינייקוס מתפוררת. ברמתה בעונה שעברה, מכבי הייתה מועמדת לפיינל פור.
זה לא קורה כי מכבי ת"א לא השלימה את החוסרים בקאדר, ההכנה לעונה הייתה רשלנית וניהול המשחקים הצמודים גרוע. נמאס לדבר על בנדר ואני האחרון שיאשים מאמן בהפסדים, אבל בעונה שעברה יאניס קיבל קרדיט מוצדק על כמה מהלכים שניצחו משחקים ורקד עם האוהדים, אבל עכשיו הגענו לרגעים שבאמת צריך את המאמן ושפת הגוף של ספרופולוס משדרת ייאוש.
עמדת המאמן הייתה צריכה להיות שובר השוויון של מכבי ת"א מול הפועל ולנסיה, קבוצה מאומנת אבל במובן הרע של המילה. חומה פונסארנו, כמו רוב המאמנים הספרדים, ניהל תוכנית משחק שהביא מהבית. ההושבה של בויאן דובלייביץ' וקלמן פרפליץ' על הספסל ברבע הרביעי עלתה לו בחמש שלשות רצופות של ווילבקין ואלייז'ה בראיינט, שלמעשה גמרו את המשחק, עד שהגיע נס ולנסיה.
הספרדים השקיעו את הכסף שקיבלו מהמכירה של אלברטו אלבלדה לריאל מדריד בשני פליטי פנרבחצ'ה: דריק וויליאמס, פעם בחירה שנייה בדראפט 2011, וניקולה קליניץ' אחרי עונה בינונית מינוס אצל ז'ליקו אוברדוביץ', משתלבים בבינוניות. למכבי אין הרבה אופציות בפנים, אבל כשמשחק הופך לתחרות שלשות, הספרדים (47.6 אחוז) ממש קרובים לווילבקין ביום ענק (7 מ-14). אז במה הועילו חכמים?
להאנטר יש נסיבות מקלות. קשה לשחק עם מסיכת פנים שמסתירה חלק מהמגרש, אבל זה עדיין לא מסביר את הנפילה שהחלה עוד לפני זעזוע המוח שחטף מול אנאדולו. 3 סלים מ-9 זריקות מתחת לסל, במצבים מהם היה עושה בעונה שעברה נקודות בעיניים עצומות, מתסכלות אותו ואת כל הקבוצה.
ללא האנטר, אנטה ז'יז'יץ' הוא האופציה היחידה למסירה פנימה, מה שמשאיר את ספרופולוס תלוי ברולטת טיילר דורסי. האיש לא רואה אף אחד ממטר, מעיף כל כדור לסל על הבאב-אללה, ואתמול קלע נקודה אחת ב-0 מ-5 מהשדה ב-18:38 דקות.
שני כדורים אחרונים היו למכבי: בסיום המחצית הראשונה ובסיום המשחק. בשני המקרים יאניס ספרופולוס הלך על ווילבקין ונכשל בגלל ביצוע כושל. בשני המקרים ווילבקין אמור היה לקבל את המסירה השנייה ולסיים, אבל איבוד הכדור בסיום השכיח את זה שלפני ההפסקה.
מי שמשחק נכון את הכדור האחרון - 7.6 שניות לסיום בשוויון (80:80), לא יכול להפסיד. אם יזרוק בשתי השניות האחרונות, אפילו אם יחטיא, יקבל חמש דקות הארכה. נגד חימקי זה הספיק לניצחון.
ווילבקין, כצפוי, הכניס את כדור החוץ לז'יז'יץ' ורץ לקבל ממנו בחזרה האנד-אוף. דובלייביץ' ו-ואן רוסום צופפו את המרווח ביניהם לשמירה כפולה על ווילבקין שאיבד את הכדור, והשאיר לספרדים מספיק זמן לקלוע כשמכבי חשופה בלי הגנה. אפשר להבין את התסכול של ווילבקין שהפסיד עוד משחק צמוד מצוין שלו, אבל הוא לא יכול להוריד חולצה בכעס ולהפיל על כל העולם עוד טעות שהוא עשה.
