אין ספק שאת עונת 2019/20 ב-NBA נזכור עוד הרבה שנים. אחרי פגרת הקורונה הכפויה נדמה שאנחנו לא ממשיכים מאותה נקודה שבה הפסקנו, אלא שנקבל עונה חדשה לגמרי, מלאה בהזדמנויות חדשות. מעל כל אלו מרחפת השאלה שכל אוהד שואל את עצמו - מי תיקח את הגביע מדיסניוורלד הביתה? אפשר לדבר הרבה על סטטיסטיקות, פציעות ואסטרטגיות, ואפשר גם להתחיל להתעסק בשלל ניתוחים לוגיים והגיוניים, אבל בליגה הטובה בעולם כל אלו לא נחוצים. לסרט האמריקאי הזה יש רק גיבור אחד שצריך לנצח - לוס אנג'לס לייקרס, ורק מהסיבות הנכונות. אז הנה 5 סיבות לזכייה שבדרך, בלי סטטיסטיקות:
בגלל הקאמבק של דוויט האוורד: זאת לא הקדנציה הראשונה של סופרמן בלוס אנג'לס, אבל בטוח שזאת הראשונה שהוא יהיה מוכן לדבר עליה. מאז אותה עונה נשכחת, ולאחר יותר מדי קבוצות במעט מדי זמן, כשהשמנה ושמועות על אישיות רעילה בחדרי ההלבשה בטוח לא סייעו, נדמה היה שהאוורדהגיע ללייקרס רק כדי להיחתך טרם סיום העונה. אבל משהו השתנה בראש - אולי זאת ההבנה שהוא הגיע לא כאולסטאר אלא כשחקן משלים, אולי זאת הירידה במשקל והעלייה במסת השריר, ואולי בכלל זאת התספורת המוזרה, אבל האוורד של השנה הראה הוא שחקן חדש. כבר לא רואים אותו כשחקן בעייתי וילדותי, אלא מדברים על מי שמצא בית בלוס אנג'לס ונלקח תחת חסותו של לברון. אם בגיל 34 הוא הצליח לעשות את השינוי, מגיע לו לסיים את זה עם טבעת ראשונה בקריירה. כרמלו אנתוני - תסתכל ותלמד.
בגלל אנתוני דייויס שהגשים חלום: הבחירה הראשונה של 2012 היה אמור להיות הסמל של ניו אורלינס הצעירה בדרך להצלחה, הכוכב הבלתי מעורער. אחרי 7 עונות ששיאן היה הדחה בסיבוב השני בפלייאוף, גם "הגבה" הבין שהוא לא באמת מסוגל וביקש לעבור בטרייד. ביקש? הודיע. דייויס שבר את הכלים במטרה להגיע ללברון שחיכה לו בעיר המלאכים, כשבדרך הוא הספיק גם להיקנס, להינזף, להשניא את עצמו על השחקנים האחרים ועל האוהדים ולסיים את אותה קדנציה בישיבה בצד למשך חצי עונה. אבל זה השתלם עבורו, והדיינמיק דואו שנוצר הרעיד סלים ואולמות. היום כולנו מבינים למה דייויס היה בטוח שעם לברון זאת תהיה עונה מוצלחת של חתונה ממבט ראשון.
בגלל אייקון האופנה קייל קוזמה: סת
ם, לא. אבל הסטורי מחגיגות האליפות? פרייסלס.
בגלל לברון ג'יימס הבלתי נגמר: דווקא עכשיו, כשמייקל ג'ורדן מייצב את עצמו ככוכב בנטפליקס דרך מנהיגות נוקשה ורעילה, אנחנו לומדים כמה לברון הוא שחקן אחר. לברון ניצל את תקופת הקורונה ליוזמות ציבוריות, כשהבולטת שבהן הייתה טקס סיום תיכון בשיתוף שלל כוכבים אמריקאים (ביניהם גם ברק אובמה) ששודר באינטרנט וניחם את התלמידים שנמנעה מהם מסיבה. הפעילות החברתית המשיכה למחאות בארה"ב, שם לברון המשיך כפי שעשה לאורך כל השנים האחרונות - להיות קול חזק, בולט וחד משמעי בנוגע לזכויות הקהילה השחורה בארצות הברית, בלי להתנצל או לחשוב על הסכמי חסות. דווקא השנה, כשמתחילים לחשושים לגבי המחליף של ג'יימס כשחקן מספר אחד בליגה (יאניס? לוקה?), הקינג צריך להוכיח שאסור בחיים להספיד אותו. ולמייקל ג'ורדן שלום.
בשביל קובי: הסרט האמריקאי המושלם צריך להיגמר בסיום המושלם, ודווקא השנה, דווקא לזכרו, זה הסיום שכולנו מצפים לו. אליפות ללא קובי אבל שלגמרי רשומה על שמו.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה. נא לא לצרף תמונות וסרטונים מהאינטרנט, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
