המתזז
כהן, אלבניה, טבריה והג'וב
לכאורה מדובר כאן במינוי שולי, אך הוא הרבה יותר מזה. אמיר כהן, מנכ"ל איגוד המאמנים בשנים שבהן הפך מעמדם לבדיחה, מונה למנהל אגף תחרויות בהתאחדות - שחולש על הליגות החובבניות, מחלקות הנוער, האולמות והחופים - ולחבר בוועדת ליגה וגביע. "אני מודה להתאחדות על האמון בי ובעזרת השם נעשה ונצליח", הגיב הנבחר, שאכן עשה לא מעט בשנים האחרונות. הצלחות זה כבר עניין אחר.
רק בתחילת החודש מונה כהן למאמן הפועל לוד מליגה א', והצהיר גם שם: "שמח לחתום במועדון ותיק עם מתקנים ברמות הכי גבוהות שיש. נעשה ונצליח". שבועיים אחרי אימון הבכורה הוא עשה סיבוב פרסה והצליח לברוח. להתאחדות.
בכלל, תיזוזים ופרידות חפוזות הפכו לכרטיס הביקור של המאמן, מה שלא הפריע לו לנהל את האיגוד. ב־2015 כשל במכבי קריית־גת מתחתית הלאומית ונטש אחרי תשעה מחזורים. משם עבר לנוער של מכבי הרצליה, התרסק במשך חמישה מחזורים - ועזב. בעונה שעברה התפטר ממ.ס טירה אחרי הפסד במחזור הראשון, אימן קצת בהפועל קלנסואה, עבר לצעירי טייבה – ועזב גם אותה אחרי שני משחקים. מודל להישגיות, נחישות, נאמנות ועקביות.
אבל הסיפור הכי מעניין אירע אחרי שפוטר מעירוני טבריה, וחתם כעבור זמן קצר בבני אילת. את הרכב השכור שקיבל מקבוצתו הקודמת השאיר אצלו, עד שהטבריינים הביאו גרר והחזירו אותו לחברת ההשכרה. כהן התלונן נגדם במשטרה ומאוחר יותר הגיש תביעה לבית הדין לעבודה בסך של יותר מחצי מיליון שקל, שלטענתו חייבים לו. שנה וחצי אחרי, התביעה עדיין תקועה. אולי מחכה לגרר.
"לצערנו, לאחר אינספור פניות התעלם אמיר מלהחזיר את הרכב", הגיבו אז ראשי המועדון מהצפון על הבעיה האוטואימונית. "נאלצנו להגיש תלונה במשטרה ולתפוס את הרכב בעצמנו. הזוי וחוצפה שמאמן שעובד כבר מספר שבועות באילת, נוסע עם הרכב שלנו". לטבריה, כידוע, חוקים משלה.
וכל זה כלום לעומת "הפלופ האלבני". כהן, שרצה להתקבל לקורס פרו בהתאחדות, כתב לחברי ועדת הקבלה: "מיד עם סיום הקורס אני יוצא לאלבניה וחותם בקבוצת פלמורטרי. במידה שתאפשרו לי להתקבל, אהיה המאמן הישראלי הראשון באלבניה, דבר שיכול לפתוח דלתות ליתר מאמני הכדורגל בישראל". הגיוני. בליגה המקצוענית באלבניה משוועים למאמנים זוטרים שתיזזו בליגות נמוכות בישראל.
אבל הבלוף עשה את שלו, למרות שלא היו דברים מעולם. ככה זה בהתאחדות, מאמינים בני מאמינים, ובודקים כל פרט ביסודיות.
ואיך דווקא העילוי הזה נבחר לפתע למנהל אגף תחרויות? ובכן, בהתאחדות טענו בתחילה שהיה מכרז, אחר כך הורידו את זה לרמת "מודעת דרושים" שפורסמה לטענתם ב־4 ביולי באתר הרשמי ובעמוד הפייסבוק (שם לא נכתב אפילו עד איזה תאריך ניתן להגיש מועמדות) - ותוך שבועיים סגרו עניין. עד כדי כך הם התרשמו מקורות חייו של המועמד, ומזגזוגיו באימונים ובאמינות.
כמה אנשים פנו וכמה זומנו לראיונות? "בין 50 ל־70", נמסר מההתאחדות, "מתוכם זומנו שמונה לראיון אצל מנהלת כוח האדם והמנכ"ל". אפשר לראות פרוטוקול? "לא". ושאלת השאלות: האם חברי ועדת הקבלה היו מודעים לגרסאותיו הסותרות של כהן בהמצאה האלבנית, והאם התעמקו בפרשת המכונית הטבריינית? בכל זאת, עכשיו הוא יקבל מהם רכב.
תשובת ההתאחדות: "לא, ועדיין אין בכך כדי לשנות את הבחירה באמיר כמועמד המתאים ביותר לתפקיד". בטח, הכי מתאים. ג'וב טוב הכל טוב. האיש שהבטיח לפתוח דלתות למאמנים ישראלים באלבניה, יפתח עכשיו דלתות לעסקנים בבניין ברמת־גן.
החלטוריסטים
יעקבי, דוידוביץ' וגור טורס
"שמח לבשר לכם שהרחבנו יעדים", כתב בפייסבוק השדר ומארגן הטיולים עידו גור. "בעוד פחות משלושה שבועות אנחנו טסים ללונדון לראות את מנור סולומון משחק וגם לפגוש אותו במפגש פרטי ואישי. שרון דוידוביץ' יצטרף לנסיעה וידריך את הקבוצה יחד איתי. המחיר לאדם בחדר זוגי 1,799 פאונד".
לא זול, אבל די מפתיע. הרי אחד היתרונות של ישראלים שטסים למולדת הכדורגל, הוא לראות אותו במלוא הדרו, בלי ניפוחי שכל בעברית. מעניין באמת אם גם בטיולים המאורגנים האלה המדריכים עורכים חידונים נושאי פרסים, בחסות... אופטלגין.
דוידוביץ' וגור, שמוציא גם טיולים לארה"ב הכוללים מפגש עם דני אבדיה, מתעלמים כמובן מניגוד העניינים המובנה. כלומר סיקור והאדרה של ספורטאינו בחו"ל, שהופכים לחלק מהעסק שלהם. גם נדב יעקבי חזק בעסקי התיירות, כי בשכונה שלנו הכל נראה טבעי והגיוני. אם סוכן שחקנים יכול להיות פרשן, למה ש"עיתונאים" לא ישמשו כסוכני נסיעות? מי צריך בימינו את כלבי השמירה של הדמוקרטיה (או הדיקטטורה)? מספיק כלבי השמירה של החלטורה.
המתחסדת
יעל ארד מדברת על הטרדות
בשבוע שעבר שודר ב"כאן 11" חלקו השני של התחקיר "עולות להתקפה", במסגרת תוכנית התחקירים "זמן אמת". מדובר בעדויות של ספורטאיות שהתלוננו על הטרדות מיניות, ועל היחס המזלזל שקיבלו מצד רשויות הספורט. אחת המרואיינות הייתה יו"ר הוועד האולימפי יעל ארד, שדיברה על תפקידה של המעטפת, ועטפה את הדיון במילים מפוצצות.
"התהליך בספורט צריך להיות של מודעות, של חינוך, של הטמעה, של מעקב", סחה ארד והוסיפה: "אנחנו מבחינתנו נעשה הכל כדי לתת הגנה הכי טובה שאפשר לספורטאי ולספורטאית. כולם לקחו את הנושא הזה בצורה מאוד רצינית. כן, יש עשבים שוטים ויש שוליים".
רק חבל שהתחקירנית לא שאלה, ולו ברמז, על מישהו שממש לא היה בשוליים אלא הדמות האולימפית הבכירה ביותר בישראל, אלכס גלעדי המנוח. הוא היה פטרונה וידידה הקרוב של ארד, ומי שהכתיר אותה ליו"ר הוועד בטקס חגיגי בו קיבל ממנה חיבוק חם. זה קרה חרף העדויות המטרידות של שתי עיתונאיות אמיצות, על הצעות מגונות שקיבלו ממנו בעבר, ושלפחות בחלקן הודה.
כן, כך נהגה בעניינו יושבת הראש האולימפית, כביטוי לחינוך ולהטמעת מלחמת החורמה בהטרדות מיניות, ועל כך ראויה ארד למדליית זהב בגלגול עיניים ובמס שפתיים.
האורווה
הסוסים והרוכבים "שלנו" בפריז
צהלה כזו (של אנשים, אבל על הגב של סוסים) לא נשמעה במשרדי הוועד האולימפי בת"א כבר ארבע שנים. נבחרת הרכיבה של "ישראל" בקפיצות ראווה השיגה את הכרטיס לפריז 2024, כשניצחה בתחרות שנערכה בפראג. זה קרה בעיקר בזכות הביצועים של הסוס דונטלו 141 והמפעילה שלו אשלי בונד, אבל מי שעלו לפודיום לקבל את המדליה היו רק ארבעת הרוכבים. הסוסים עם מדבקות של דגלי ישראל נותרו בצד, אם כי לפי הצילומים, הם כיבדו את "התקווה".
קפיצות ראווה הן יותר קרקס, ולא מעט אנשים פשוט אינם מסוגלים לראות בעלי חיים מאולפים שנאלצים לקפוץ מעל מכשולים. הם המסתכנים העיקריים בחבלות, וכשעובר זמנם ומומחי הענף מכנים אותם "סוס מת", הם לא מקבלים הצעות מסעודיה.
אבל בעיניים ישראליות, קצת קשה להתרגש בעיקר מהרוכבים. בונד היא ילידת ארה"ב, בת לאם נוצרייה ולאב שעזב את הארץ בגיל 12 כשלמה גולדברג ושינה את שמו לסטיב בונד. הרוכבת מקליפורניה הודתה בעבר שכדי להיאבק על מקום בנבחרת ארה"ב, היה עליה להשקיע הרבה יותר, ולכן בחרה לייצג את העם הנבחר. את תגובת דונטלו, שבטח חש שמאכילים אותו קש, לא ניתן היה להשיג.
4 צפייה בגלריה
צהלה כזו לא נשמעה במשרדי הוועד האולימפי בת"א כבר ארבע שנים. אשלי בונד
(צילום: תומס הולצבכר, עבור ההתאחדות הישראלית לרכיבת סוסים)
בטוקיו סיימה בונד במקום ה־11, אך חבר הנבחרת שלנו אלברטו משען - שייצג בעבר את מקסיקו – נפל מסוסו בשלב מוקדם והודח. דווקא את משען בן ה־44, שעשה עלייה כבר ב־2016 כדי לייצג את ישראל, לא נראה בפריז. אולי בתחרויות של משען.
מי שחווה טראומה עוד לפני האולימפיאדה היה הרוכב המוביל השני בנבחרת, דניאל בלומן, שייצג בעבר את מולדתו קולומביה. הוא אמנם התחתן לשמחתנו עם ישראלית, אך הצרות באו דווקא מכיוון סוסתו - ג'מה - שרגע לפני תחילת התחרויות ביפן לא קיבלה אישור להשתתף, מכיוון שלא הסדירו עבורה אזרחות ישראלית. ממשלת השינוי דאז, כמה צפוי, לא עשתה די כדי לגיירה כהלכה.
על יחסיו המיוחדים עם ג'מה סיפר אז בלומן המאוכזב: "הסוס הוא חבר הצוות שלי, כמו ששוער הוא חלק בלתי נפרד מהקבוצה שלו בכדורגל, ובלעדיו אין נבחרת". לא בטוח שדניאל פרץ יאהב את ההשוואה, גם אם יתנו לו קוביית סוכר.
בכל מקרה, אם משלחת הרוכבים "שלנו" תחזור מפריז בלי מדליה, זה יהיה כישלון. כי באיזה עוד מקום בעולם תראו מדי שבוע קפיצות ראווה של סוסים, בצמתים ובנתיבים הכי סואנים במדינה?
מילה זו מילה
"כל צד שמאל של הפועל ת"א עמוס לאיפה ולאיפה"
(הכתבת החופרת לעייפה, הדר יעקבי, מתריעה על קיפוח בין האגפים של האדומים)
