קרלוס אלקראס נמצא בשנה סוערת. הספרדי בן ה־21 מתייצב לאליפות ארה"ב אחרי שתי זכיות רצופות בטורנירי גראנד סלאם, ומי שהפך לטניסאי השישי בכל הזמנים שלקח רולאן גארוס ו־ווימבלדון באותה שנה, ינסה כעת להשוות את ההישג של רפאל נדאל ב־2010, ולרשום טרבל.
מצד אחד, הסיכויים לטובתו. אלקראס שלט בכל הטורנירים הגדולים השנה, וניו־יורק תמיד הייתה טובה אליו: רבע גמר בטורניר הבכורה שלו בגיל 18, תואר שנה לאחר מכן וחצי גמר אשתקד. מצד שני, נדמה שהשליטה שלו בסבב עדיין לא אבסולוטית. בזכייה ברולאן גארוס הוא ניצל ממפגש עם נובאק ג'וקוביץ' שפרש לפני חצי הגמר בגלל פציעה, ודווקא לאחר שחיסל את הסרבי בגמר ווימבלדון ונראה היה שטקס חילופי המשמרות הושלם, הגיעה ההתפרקות מול יריבו הגדול בגמר האולימפי בפריז.
וזה קרה שוב על אותו משטח חימר. אם בגמר בצרפת ב־2023 הקריסה המנטלית של הספרדי גרמה לו ליפול מהרגליים והוא הפסיד בשתי המערכות האחרונות בתוצאה זהה (6:1), הפעם ההפסד הצמוד יותר הוציא את אלקראס מאיזון. ולראיה, בטורניר סינסינטי לפני כשבועיים הוא כבר הפסיד ליריב נחות, איבד את העשתונות במגרש ושבר את המחבט בהתקף זעם.
זה גם האופי
המדורג שלישי בעולם נכנס לאליפות ארה"ב, שתתחיל מחר בלילה, עם משקולות על הגב. מבחינת טניס, ברור שהוא היורש של שלושת הגדולים, שהוא טוב בדרגה אחת לפחות מבני דורו, שהוא שולט בכל אלמנט של המשחק על כל סוג של משטח. אבל רוג'ר פדרר, נדאל וג'וקוביץ' לא ניצחו רק בגלל מה שהם היו מסוגלים לעשות עם הרקטה, אלא בעיקר בזכות העובדה שהצליחו לשמור על חוזק מנטלי לאורך תקופת זמן פסיכית. זה בדיוק המבחן של אלקראס.
"זה דבר שקורה לכל טניסאי בתקופת המעבר שאותה עובר אלקראס עכשיו", אמר דניל מדבדב לאחר ההדחה של הספרדי בסינסינטי. "כשאתה נכנס לסבב אתה משחק על אינסטינקט, אין לך מה להפסיד, כל הטניס שלך טבעי, מאוד מהיר, אתה לא מגיב, אתה מייצר את הנקודה. כשאתה בתוך הסבב, ואתה לוקח כמה תארים, בעיקר אחרי זכייה בגראנד סלאם, ויש ציפיות על הכתפיים שלך, אתה מתחיל לחשוב יותר מדי במקום להתבסס על האינסטינקטים שרכשת מאז שאתה ילד. ואז המשחק מתחיל להיות יותר איטי, אתה מתחיל להגיב ליריב וזה דבר מסוכן לחשוב כשמגיעים אליך כדורים במהירות כל כך גבוהה. הגדולים באמת מצליחים לשחזר את טניס האינסטינקט, וזה האתגר הגדול של קרלוס עכשיו".
נגמר בבכי
המצב המנטלי ההפכפך של אלקראס השנה התחיל דווקא בבעיה פיזית. הוא סבל מפציעה בידו הימנית, מה שגרם לו להפסיד בפעם הראשונה בטורניר מדריד מאז 2021 כבר ברבע הגמר, ולפרוש מסבב החימר במונטה קרלו, בברצלונה וברומא כדי להחלים בזמן לרולאן גארוס. "אני לא בוכה הרבה, אבל בתקופה הזו צרחתי מכאבי תופת, כי זה החלק ביד שעליו אני מפעיל את העוצמה והמהירות הכי גבוהים", סיפר הספרדי בראיון. "ובכיתי בגלל שרגשית לא ידעתי אם אחזור מזה בכלל. הרגשתי שהשנה הולכת לי לאיבוד, בעיקר בסבב החימר שהייתי מאוד נרגש להתחיל אותו".
אבל אלקראס חזר בזמן לרולאן גארוס, לבש שרוול לחץ על יד ימין וזכה בטורניר כשהוא רושם קאמבק מפיגור 2:1 הן בחצי הגמר והן בגמר. "אני לא בטוח שהשרוול באמת עזר לי פיזית, אלא יותר מנטלית", גילה אחרי הטורניר. המומנטום נמשך בווימבלדון, אבל הלחץ כבר התחיל לתת את אותותיו. זה לא רק ג'וקוביץ' שסירב להעניק לו את כס המלכות, אלא שאלקראס הפסיד השנה בשמונה משחקים, חלקם נגד יריבים שהוא לא אמור להזיע נגדם בכלל. גאל
הוא גם מעד בטורנירים חשובים מול שחקנים שאמור היה לדלג מעליהם ולהשאיר להם אבק, כמו מדבדב בחצי גמר אליפות ארה"ב הקודמת או אלכסנדר זברב ברבע גמר אליפות אוסטרליה השנה. יאניק סינר כבר התחיל לאיים על הפסגה עד שכבש אותה, כולל ניצחון על אלקראס בחצי גמר אליפות סין הפתוחה באוקטובר.
בדיוק לפני שנה בסינסינטי, ג'וקוביץ' שבר לאלקראס את הלב בגמר כשחזר מפיגור מערכה וניצח את שתי המערכות הבאות בשובר שוויון. הביטחון של הספרדי התחיל להתערער, ופתאום ההצהרות על כך שהוא הולך על שיא הסלאמים של ג'וקוביץ' (24) נשמעו מופרכות. אלקראס בנה לחץ פנימי, ובסינסינטי זה התפרץ. "אני חייב להגיע מוכן יותר מנטלית לשנת טניס", אמר בסוף השנה שעברה. "יש פה תהליך ארוך של דרישות פנימיות מאוד גבוהות לאורך זמן ארוך, ואני פשוט מגיע לטורנירים בסוף השנה כשאני עייף ומותש מנטלית".
נעלם החיוך
זה דבר אחד להפסיד לשחקנים מהדור שלך שמתחרים איתך על התארים ועל הטופ של הסבב, ודבר אחד להפסיד לאגדה כמו ג'וקוביץ', אבל זה דבר אחר לגמרי להיכנע לגאל מונפיס הצרפתי בן ה־37 שמדורג 34 בעולם ועוד בסיבוב הראשון של סינסינטי. אלקראס ניצח במערכה הראשונה והמשחק הופסק בגלל גשם. ביום שלמחרת מונפיס ניצח במערכה השנייה בשובר שוויון, שבר את ההגשה של אלקראס בשלישית ולאחר שהספרדי פיספס נקודה שהייתה יכולה להחזיר אותו לעניינים, הוא פשוט איבד את זה.
זה היה מחזה קשה לצפייה, בעיקר כשזה בא משחקן חייכן וסימפטי. לא מדובר בג'ון מקנרו, אלא בשחקן שתמיד שמר על שלוות נפש. ופתאום הוא התחיל להכות את המשטח עם הרקטה בידו הימנית, מכת זעם אחרי מכת זעם, בכל הכוח, עד שהרקטה נשברה, עד שהשופט קנס אותו בנקודה על שבירת התקנון. זה נראה כמו סצנה מסרט שבה הגיבור מתפרק על מקום העבודה שלו ועל הבוס, ופשוט קורס. אלקראס קרס. מתוך ולתוך עצמו. זה היה הרסני וקשה לצפייה גם בגלל עוצמת הזעם, ובעיקר בגלל שזה פשוט הופיע משום מקום.
5 צפייה בגלריה
התקפי הזעם של אלקראס הזכירו מעט אותו. ג'ון מקנרו מורחק מאליפות אוסטרליה 1990
(צילום: AP)
"הייתי לי בעיה קשה עם הזהות שלי כטניסאי אחרי הזכייה בווימבלדון בשנה שעברה", אמר הכוכב הצעיר אחרי ההפסד לזברב בתחילת השנה באוסטרליה. "המשפחה שלי והמאמן שלי אמרו לי שהפסקתי לחייך, שאיבדתי את הנאת הילדות שלי מהמשחק. ואז אתה מתחיל לחשוב על זה, ואתה מבין כמה לחץ מתחיל להיות מעורב, ואיך הוא מוביל לחרדות. וכשלחץ וחרדות מתחברים, הדבר הראשון שנפגם הוא הביטחון העצמי, שזה הדבר הכי חשוב עבור טניסאי".
הכל בראש
"בסוף יגיע שחקן שיידע לשחק ליד הרשת ומקו הרוחב, שישחק באותה רמה על הדשא כמו על החימר, ואז הוא יאיים על ארבעת הגדולים וישתלט על הענף", ניבא אנדי מארי בשיחה עם עיתונאים לפני מספר שנים. "אבל האתגר הכי גדול שלו יהיה להגיע לרמות פיזיות ומנטליות גבוהות ולשמר אותן".
בשלוש השנים האחרונות היה נדמה שאלקראס מגשים את הדברים של הסקוטי. הוא ניצח על כל משטח והפגין עליונות פיזית וטכנית על יריביו. עכשיו הספרדי מגיע למקום שבו נדאל, פדרר וג'וקוביץ' היו במשך שנים: ההבנה וההכרה שהמאבק האמיתי הוא לא בפריז, רומא, ווימבלדון או ניו־יורק, אלא הקרב שלהם עם עצמם, עם הראש שלהם, להישאר שפויים, לשים שלט אין כניסה ללחצים, לחרדות, לפקפוק בביטחון. הם ניצחו שם במשך עשורים ותירגמו את זה להצלחות על המגרש. זהו האתגר הגדול ביותר של אלקראס: הוא חייב לנצח בטורניר נגד עצמו, מאבק שמתרחש כל יום, כל היום. זהו כרטיס הכניסה להיכל התהילה של הטניס.
פורסם לראשונה: 01:30, 25.08.24
