ארליך מדבר על הפרישה של פדרר
(צילום: אלכס בורטמן)
מעטים מאוד הם רגעי התהילה של טניסאי הזוגות. רוב השחקנים שמגיעים לטופ העולמי בזוגות הם כאלה שלא היו מספיק טובים ביחידים או שנמצאים מעבר לשיא ביחידים. כל מי שהיה בטורניר גרנד סלאם ודאי ראה איך היציעים מתמלאים במפתיע במשחק זוגות רק כדי שכולם יתאספו בשורה האחרונה וישקיפו משם על משחק יחידים מעניין, בו כבר אין מקום לשבת, שמתנהל במגרש הסמוך.
לפעמים זה גם קורה כשמדורג בכיר מתאמן במגרש סמוך ומשם אפשר למצוא עמדת תצפית טובה. כך קורה שמשחק הזוגות מתנהל כשכל הקהל עומד עם הגב אל המגרש ולא מסתכל לשם בכלל. חוויה לא נעימה עבור ספורטאי. שלא לדבר על כך שלאורך השנים נעשו כל הניסיונות האפשריים כדי לקצר את משחק הזוגות, בין אם זו נקודה מכריעה במצב של שוויון במשחקונים, קיצור המשחקים לטוב משלוש מערכות או מערכה שלישית של עד 10 נקודות.
אפילו בגמר טורניר הזוגות לרוב המגרש המרכזי די דליל וגם זה אחרי שאפשרו לשם כניסה חופשית כיוון שכל בעלי הכרטיסים לגמר היחידים/יחידות כבר נטשו. שלחו את האחים בראיין, הזוג המצליח ביותר בכל הזמנים (מייק עם 18 תארי גרנד סלאם, בוב עם 16) להסתובב ברחוב וספק אם יותר מדי אנשים יזהו אותם, שלחו את רוג'ר פדרר ורפאל נדאל ותקבלו טירוף. גם הפרסים הכספיים הם כמובן נמוכים מאוד לעומת היחידים. כך, קרלוס אלקראס קיבל צ'ק על סך 2.6 מיליון דולר עבור הזכייה שלו באליפות ארה"ב השנה, ראג'יב רם בן ה-38 וג'ו סאליסברי שזכו בזוגות התחלקו ב-688 אלף דולר, 344 כל אחד, זה 100 אלף דולר פחות ממה שקיבל מי שהגיע לרבע הגמר ביחידים. עוד בעיה בזוגות זו העובדה שתמיד תצטרך להתחלק בתהילה עם עוד מישהו.
לאור כל זאת, הקריירה של יוני ארליך בטניס הגיעה היום (רביעי) לסופה, אחרי שזכה בלא מעט רגעי תהילה באופן יחסי. ראשית, הוא מגיע ממדינה דלת הישגים במיוחד בספורט וכל הישג יפה שלו (בין אם זה היה עם אנדי רם או עם מישהו אחר) זכה לכותרות וחשיפה משמעותיות מאוד. כך למשל הזכייה המרשימה של רם וארליך באליפות אוסטרליה ב-2008 עם 5:7, 6:7 (4) מול ארנו קלמון ומיכאל לודרה. השניים לא שמטו אפילו מערכה אחת כל הדרך אל התואר (ותודה למאהש בופאטי ומארק נואלס שהדיחו את האחים בראיין ברבע הגמר).
גם בגביע דייויס רם וארליך כמעט תמיד היו נקודה בטוחה לנבחרת ישראל ואפילו אחרי הפרישה של הראשון, ארליך המשיך לספק את הסחורה. בסך הכול מאזנו בגביע דייויס בזוגות הוא 12:27 ועם אנדי רם המאזן עומד על 5:19, ההישג הכי בולט עם הנבחרת כמובן היה בעצם העלייה לחצי הגמר ב-2009, שם הפסידה ישראל לספרד. אז אפשר גם לומר שגביע דייויס מזמן איבד את יוקרתו ואת העניין, אבל בישראל זה כן משך את הקהל והסב גאווה גדולה לאורך השנים וארליך היה אחד האחראים המרכזיים לכך.
ארליך המשיך לעשות חיל אחרי הפרישה של רם ב-2014 ואפילו הגיע מהמוקדמות לחצי גמר ווימבלדון יחד עם פיליפ פצשנר הגרמני ב-2015. הוא השווה בכך את הישג השיא שלו על הדשא בלונדון אחרי שהגיע לחצי הגמר עם רם ב-2003 ואז הפסידו ליונאס ביורקמן וטוד וודבריג'.
10 צפייה בגלריה
השותפות והחברות ביניהם לקחה אותם הרבה יותר רחוק ממה שהיו מגיעים לבד
(צילום: ראובן שוורץ)
ג׳וקוביץ' נפרד מיוני ארליך
(באדיבות ONE)
ארליך, שנולד בארגנטינה, הגיע לחצי גמר אליפות אוסטרליה בזוגות מעורבים ב-2004 עם ליזל הובר והם הפסידו שם ללא אחרים מלאנדר פאס ההודי ומרטינה נברטילובה, שהייתה אז בת 47. הוא גם הגיע פעמיים עם רם לטורניר גמר הסבב (2007-2006) ופעמיים לרבע גמר הטורניר האולימפי - באתונה 2004 ובלונדון 2012 (כולל ניצחון מול רוג'ר פדרר וסטן ואוורינקה והפסד לאחים בריאן).
ארליך, שתולה את המחבט בגיל 45, שהוא לא חריג במיוחד עבור שחקני זוגות, הרוויח במהלך הקריירה 2.8 מיליון דולר מפרסים כספיים בטניס. אחרי שקריירת היחידים שלו לא נסקה למקומות שהוא רצה וחשב שהגיע תגיע אליהם, ארליך עשה את הצעד הנכון וחבר לרם, מה שהוביל את שניהם לקריירה ארוכה ומוצלחת מאוד שכנראה לא היו מצליחים לעשות כל אחד לבד.
ארליך תמיד היה השקט והסולידי יותר בזוג לעומת רם האמוציונלי ולפעמים המעט נחפז. גם במגרש זה היה ככה. ארליך תמיד היה המבוגר האחראי יותר, בעוד רם היה זה שחי מהאנרגיות, חיית רשת ובעל אינסטינקטים מעולים. מעבר לכל דבר אחר, ארליך היה ונשאר מענטש, טיפוס חיובי וספורטאי שקל וכיף להתחבר אליו וללוות אותו לאורך כל העליות והמורדות שיש לטניס להציע, אולי יותר מכל ענף ספורט אחר. כנראה שזה, בנוסף להישגים לאורך השנים, היה מה שהפך אותו לאחד הספורטאים האהובים בישראל.
פורסם לראשונה: 19:54, 28.09.22
