בין אם צמים או מתפללים ביום הזה ובין אם לא, יום הכיפורים הוא זמן טוב ליהודים לעצור לטובת חשבון נפש אישי. גם בעולם הספורט יש מי שצריכים לבקש סליחה ומחילה, ויש מי שראויים לשמוע את בקשת הסליחה הזו. לקראת היום הקדוש, אספנו כמה דוגמאות שעונות בעינינו על ההגדרה. לא מסכימים? מוזמנים לחלוק עלינו בתגובות!
פנאתינייקוס מעודד קטש
השידוך בין מועדון הפאר היווני למאמן הישראלי נוצר מתוך חברות אמיצה. המנכ"ל פרנקי אלוורטיס ומנהל הקבוצה יורגוס קלאיציס שיתפו פעולה עם עודד קטש בפנאתינייקוס בתור שחקנים. הוא האיש שעזר להם לזכות בגביע אירופה בתחילת המילניום, לאחר ניצחון בגמר על מכבי תל אביב. אבל בסיכומו של דבר, העובדה הזאת רק הופכת את הבגידה בו לצורבת יותר.
הצבתם לו דרישה לזכות בדאבל ביוון? הוא עמד במטרה. ביורוליג פאו לא הצליחה להתברג בשמינייה המובילה? המצב כשהוא הצטרף היה רע בלאו הכי. החתמתם אותו על חוזה לשנה וחצי, כדי לתת לו הזדמנות לבנות את הקבוצה בקיץ? בסוף נפרדתם ממנו לפני שניתנה לו ההזדמנות. קטש עזב את הפועל ירושלים באמצע העונה למען ההזדמנות האדירה בפנאתינייקוס, ובסוף השארתם אותו מובטל (עכשיו גם איגוד הכדורסל מפסיק להעסיק אותו כמאמן נבחרת ישראל). האוהדים לחצו שימונה שם גדול? הבאתם את דימיטריוס פריפטיס. זה שם גדול?
איגוד הג'ודו מגילי כהן
בחודש שלפני המשחקים האולימפיים בטוקיו, גילי כהן נאלצה להתמודד עם הידיעה שבאיגוד הג'ודו מנסים להחליף אותה בגפן פרימו, מדליסטית הארד מאליפות העולם, אף על פי שהיא השיגה את הקריטריון לאולימפיאדה ביושר והמועד שנקבע לקביעת נציגת ישראל במשקל עד 52 ק"ג כבר עבר. לבסוף החליטו הוועד האולימפי והיחידה לספורט הישגי לא להחליף את הנציגה, אבל אפשר להבין שככה לא נראית הכנה אידיאלית, מבחינתה של כהן.
בתחרות הקבוצתית הוחלט לא לרשום את כהן כחלק מנבחרת ישראל, מאחר שלפי תקנות הוועד האולימפי הבינלאומי לא היה ניתן לרשום את כל הג'ודאים. איגוד הג'ודו הסביר שהיא לא נרשמה לתחרות כי הייתה פצועה. התוצאה הייתה עגומה: כהן היא היחידה מבין 12 הג'ודאים בנבחרת שלא קיבלה מדליה אולימפית. ברוך שמאילוב, שירה ראשוני וענבר לניר, שלא עלו על המזרן בתחרות הקבוצתית, דווקא כן הפכו למדליסטים אולימפיים. עצוב ומתסכל. ולחשוב שאת כל זה היא הייתה צריכה לעבור ערב הפרישה שלה.
ההתאחדות לכדורגל מווילי רוטנשטיינר
אפשר לומר שמאמן נבחרת ישראל השיג תוצאות סבירות בהתחשב בחומר השחקנים ומצבו של הכדורגל הישראלי. הוא הוביל את הנבחרת לניצחון ענק על מולדתו אוסטריה, אבל הובס איתה מול דנמרק, בצמד משחקים ששיקפו את מהותה של הנבחרת מבחינה מסורתית: נדנדה בין אופוריה לדיכאון, בין טיפוח תקוות סדרתי לעוד מפח נפש.
אלא שבזמן שהוא מנסה להכין את השחקנים למשחקים, רוטנשטיינר נאלץ לשמוע שבהתאחדות חושבים להיפטר ממנו, בלי קשר ישיר לתוצאות. בינינו, איך אפשר לעבוד ככה? האם המאמן הלאומי אינו ראוי לגב ולשקט מקצועי?
אוהדי מכבי חיפה מיעקב שחר
נכון, לא כל אוהדי מכבי חיפה מחו נגד הבעלים, ממש לא; אבל הקולות הרבים שכן השתתפו במחאה בזמנו נשמעים היום מגוחכים להפליא. "שחרר אותנו", "יענקלך", קראו המפגינים נגדו – כאילו אפשר בתוך יומיים למצוא בקלות רוכש יציב ואמיד למועדון כדורגל בישראל – במקום להתאזר בסבלנות גם כאשר המועדון האהוב עליהם עושה שגיאות. היו אפילו מי שהשקיעו ותלו שלטי חוצות נגדו.
השנים הרעות של הירוקים הסתיימו באליפות מתוקה, ועם כמה מהלכים מבריקים בשוק ההעברות (לצד ההחתמה של ברק בכר כמאמן), יעקב שחר הוכיח שהיה מוקדם להספיד אותו. האם הוא לא ראוי לכל הפחות לאיזו התנצלות?
אלון מזרחי מערן זהבי
עוד לפני שבירת שיא השערים לכדורגלן ישראלי בכל המסגרות, מלך השערים של ליגת העל בכל הזמנים ניסה להמעיט בערך ההישג של כוכב ההווה ובמקביל לרומם את שמו כחלוץ עבר גדול. מזרחי טוען בעקשנות שזהבי לא יכול להיחשב לגדול כובשי ישראל. הטענה של מזרחי מתמקדת בכך שהוא עדיין מלך השערים בליגה הישראלית בפער גדול, אבל חייבים להודות שזה טיעון חלש. כן, תמיד משעשע ומעניין לשמוע ממנו, אבל אם נהיה רציניים רגע הגיע הזמן שמזרחי יודה בגדולתו של זהבי.
