1. בסופו של דבר שני משחקי 7 עם רמת ציפיות בלתי אפשרית שנגמרו שניהם באנטי-קליימקס. פיניקס ודאלאס לא הפתיעו: זו הייתה הסדרה הכי לא מותחת, שפשוט נמתחה למשחק מספר שבע – יותר מדי משחקים בסדרה הזו נגמרו בתבוסות.
בוסטון-מילווקי היה קצת יותר מפתיע. זו הייתה סדרה צמודה, מותחת, דרמטית, עם קאמבקים, ניצחונות חוץ. יותר מאשר סדרת כדורסל בפלייאוף, היה מדובר בקרב אגרוף מפואר שהגיע לסיבוב ה-15, ונגמר בערך בשנייה השנייה של הסיבוב.
2. אז מה קרה? כמה דברים. קודם כל קארמה: במשחק האחרון של העונה הרגילה מילווקי הושיבה את כל השחקנים הראשיים שלה ונתנה רק לג'רו הולידיי להתלבש – לדקה אחת. מילווקי רצתה להימנע ממפגש חוזר עם ברוקלין בסיבוב הראשון, הפסידה לקליבלנד וקיבלה את שיקגו בפלייאוף. בסוף זה התנקם בה: בוסטון מחקה את אותה ברוקלין בסיבוב הראשון, ואתמול נהנתה מיתרון הביתיות במשחק השביעי. לך תתמודד עם השדים של הגארדן במשחק מכריע.
יאניס נתן רבע ראשון פסיכי: 10 נקודות, 8 ריבאונדים, 6 אסיסטים. ברבע השני הוא לא מסר אסיסט אחד. ברבע השלישי הוא התחבא מהכדור. ברבע הרביעי הוא איבד את הטאץ' לחלוטין. יאניס נסע מתל-אביב לאילת וגילה ביטבתה שנגמר לו הדלק. התשישות שלו גמרה את המשחק: לקראת סוף המחצית הראשונה הוא איבד את הכדור סמוך לקו האמצע וביצע עבירה מטופשת של שלוש קליעות על מרקוס סמארט. גיים אובר.
ועדיין: אני בספק אם ראינו בתולדות הליגה שחקן עם קלאס כמו יאניס, האיש שהמליך את עצמו כשחקן הטוב בליגה. בלי תלונות לשופטים או לחברים לקבוצה, בלי התקפי עצבים. בסוף המשחק הוא ניגש לג'ייסון טייטום, האיש שמנע ממנו עלייה לגמר המזרח, חיבק אותו ארוכות ודיבר אל אוזנו דברי חוכמה מהמיתולוגיה היוונית.
בסופו של דבר, הקבוצתיות ניצחה את היחיד. גרנט וויליאמס נתן משחק אדיר של זריקה חופשית אחת אחרי השנייה לא בגלל שמילווקי זלזלה בו, אלא כי זו הייתה הטקטיקה. זה אורך השמיכה שלה. אה, וכמובן שמילווקי הפסידה בגלל חזרת המיסטיקה של בוסטון.
3. במשחק השני קרה תהליך הפוך: שחקן יחיד התעלה על הקבוצה הכי טובה בעונה הרגילה. הערת אגב: זו הפעם החמישית שכריס פול מפסיד סדרה אחרי שהקבוצה שלו ביתרון 0:2.
ועכשיו ללוקה דונצ'יץ'. בדיוק כפי שמייקל ג'ורדן המליך בזמנו את קובי בראיינט למחליפו, כך משח לברון ג'יימס בשנים האחרונות את לוקה דונצ'יץ' כממשיך דרכו (לברון גם ניסה לשכנע את נייקי להביא את דונצ'יץ' כשחקן שלובש ונועל את המותג שלו). דונצ'יץ' הולך בשביל המדויק: הניצחון שלו בפלייאוף על המדורגת הראשונה, בשנה הרביעית שלו בליגה, מקביל למה שעשה ג'יימס ב-2007, השנה הרביעית שלו בליגה, כשהדיח את המדורגת הראשונה דטרויט (רק שהוא עשה את זה בגמר האזורי).
4 צפייה בגלריה
עכשיו הוא צריך לקחת מגולדן סטייט את מה שהיא מרגישה ששייך לה בטאבו. דונצ'יץ'
(צילום: AFP)
דונצ'יץ' שיחק עד עכשיו 23 משחקי פלייאוף. הוא קלע 30 נקודות ומעלה ב-14 מהם. בארבעה משחקי הדחה הוא התעלה על עצמו: ב-2020 מול הקליפרס הפגיז 38 נקודות במשחק השישי ו-46 במשחק השביעי; נגד פיניקס קלע 33 נקודות במשחק השישי ועוד 35 נקודות לפנות בוקר. ממוצע של 38 נקודות למשחק, הכי גבוה במשחקי אלימינציה. הבא אחריו? לברון ג'יימס עם 33.5. ועוד פרט: דונצ'יץ' השיג את המספרים הפסיכיים האלו נגד קוואי לאונרד ומיקאל ברידג'ס, שניים מחמשת שחקני ההגנה הטובים בליגה.
כצ'ופר על הניצחון על פיניקס, דונצ'יץ' מקבל את דריימונד גרין בגמר המערב, אולי שחקן ההגנה הרב-גוני והחכם בליגה ואחד שיש לו את כל מה שצריך כדי להישאר צעד לצעד עם לוקה. אף אחד לא ציפה מדונצ'יץ' להגיע בשנה הרביעית לגמר או לזכות באליפות, אבל ככה רושמים היסטוריה. שוב דונצ'יץ' מול כולם. את כתר השחקן הכי טוב בליגה הוא לקח כרגע מיאניס. עכשיו הוא צריך לקחת מגולדן סטייט את מה שגולדן סטייט מרגישה ששייך לה בטאבו.
