אחרי שעשתה אתמול (ראשון) היסטוריה והפכה לישראלית הראשונה שזוכה במדליה באליפות העולם בשחייה, סגנית אלופת העולם במשחה ה-400 מטרים מעורב אישי, אנסטסיה גורבנקו, חגגה את אחד ההישגים הגדולים ביותר אי-פעם של הספורט הישראלי.
"ההישג זה להיות פה על הראש שלהם ועם הדגל שלנו, ואז פודיום, כל דבר לאט לאט", אמרה גורבנקו לאחר ההישג ההיסטורי. "מן הסתם רציתי לזכות בזהב, אבל אני לא מבואסת יותר מידי. סוף-סוף השגתי שיא אישי בתחרות אחרי שבוע ארוך. גאה בעצמי שלא ויתרתי עד הסוף בקרב ראש בראש מול השחיינית הבריטית".
בדרכה באוטובוס המאובטח בין בריכת השחייה לבית המלון ולפני שתנחת כבר הבוקר בארץ, בחרה גורבנקו להקדיש את הזכיה במדליה לבן כיתתה, מתן אנגרסט, שנחטף בידי חמאס ב-7 באוקטובר: "זה הזוי שחבר שאני תמיד רואה בחדר כושר באפק, שלמד איתי בכיתה שלוש שנים, נמצא שם ולא יודעים מה קורה איתו".
גורבנקו התייחסה לשריקות הבוז כלפיה בבריכת השחיה בקטאר: "היו הרבה קריאות במהלך השבוע , אבל אני שוחה עם אטמים ואוזניות, אז לא שמעתי. הייתי לחוצה וידעתי שאני יכולה לעשות משהו מיוחד, הייתי בשוק מהכאב אחרי המשחה, לא ממש שמעתי, שמעתי הרבה רעש, בכל זאת ה-400 מטרים זה המשחה הכי קשה ולא הבנתי מה קורה. המראיין שאוהב אותי ואת ישראל, אמר לי תסתכלי לי בעיניים, אל תסתכלי עליהם, שאני פה כי מגיע לי ושאגיד מה שאני רוצה".
"היו לי דמעות בעיניים, חוויתי בתחרות הזו עליות וירידות וסוף-סוף זה השתחרר. רק אח"כ שמעתי על הקריאות, אבל הבנות בפודיום חיבקו אותי והשחיינים והמאמנים האחרים הרימו לי, אני שמעתי רק דברים טובים".
איך זה להיות ישראלית בקטאר בימים אלו?
"הם אנשים מאוד נחמדים, הרבה מאוד לא מקומיים. מחוץ לבריכה לא הייתי עם דגלים של ישראל אז לא ידעו שאני ישראלית. אני גם לא נראית כ"כ ישראלית, אתמול בכלל חשבו שלא נולדתי בישראל. הם אנשים נחמדים שפשוט הולכים אחרי העדר. יש מבטים פה ושם אבל מתעלמים וזהו".
אתה כבר עיכלת שאת סגנית אלופת העולם?
"להיות פה ולעשות את זה דווקא בקטאר זה מרגש מאוד, חלק מהתהליך שלי. אני מתאמנת עם מישהי שסיימה פעמיים מקום שני באולימפיאדה ולקחה רק פה זהב, כסף וארד, כך שאני מצפה מעצמי להיות ברמות כאלו בעולם ולהוכיח את עצמי בבריכות ארוכות".
4 צפייה בגלריה
"ב-15 המטרים אחרונים לא ראיתי כלום, חושך בעיניים מרוב כאב".
(צילום: REUTERS/Evgenia Novozhenina)
אנסטסיה גורבנקו מדברת אחרי הזכייה במדליית הכסף
(צילום: איגוד השחייה)
עד למטרים האחרונים עוד הובלת, היית רחוקה 24 מאיות מלהשמיע את התקווה בקטאר.
"האמת שראיתי את השחיינית הבריטית וידעתי שאנחנו ראש בראש ואמרתי וואו איזה שואו. ב-15 המטרים אחרונים לא ראיתי כלום, חושך בעיניים מרוב כאב. זה שוק. לקח לי רבע שעה לחזור לעצמי, ולהבין מה קורה. אתה לא באמת מבין שאתה נוגע בקיר. זה היה משחה שאנשים בארץ בטוח נהנו, ראש בראש עד לרגע האחרון".
כמה המשחה הזה יכול להוות אינדיקציה לאולימפיאדה?
"אני מתאמנת לאחרונה גם ב-400 מטרים, רוצה יותר אופציות במשחקים ומתכננת לשחות את זה. לא סתם שחיתי ביום השמיני באליפות, רציתי לצבור ידע במשחה הזה שרק התחלתי לשחות אותו ברצינות ויש לי דרך ארוכה שם".
איך זה להיות הישראלית הראשונה בהיסטוריה שזוכה במדליה באליפות עולם בשחייה?
"זה מרגש מאוד, כבוד בשביל המדינה ועוד על אדמת קטאר. מקווה שפתחתי הרבה דלתות לבאים אחריי ומקווה שאני לא האחרונה ושזו לא פעם אחרונה שלי. לשבור תקרת זכוכית כזו זה חשוב לשחייה הישראלית ומוכיח שגם ממדינה קטנה כמו ישראל אפשר לעשות הכל".
מה עבר עלייך מהרגע שהורדת את האוזניות ועד לנגיעה בקיר?
"ברגע שהורדתי את האוזניות שרתי שיר וניסיתי לשמור על המשחה שלי ובמסלול שלי. ראיתי שאני מתקדמת טוב יחסית לבריטית וידעתי שהיא תהיה האתגר הכי גדול שלי. היה כיף. ברור שרציתי זהב, אבל לא תמיד מקבלים את כל החבילה. זה יותר ממה שיכולתי לבקש".
איזה שיר שר לעצמך?
"שיר חדש של טייסטו".
חלק מהשחייניות הבכירות בעולם בשנה אולימפית לא הגיעו, כולל במשחה שלך. מרגישה שזה הישג עם כוכבית?
"מטורף להיות סגנית אלופת עולם, אין פה כוכבית. צריך להיות במקום המתאים ובזמן המתאים, הרי רק שלוש נשים מקבלות מדליות. אני לא מסתכלת על זה כאל אליפות עולם שונה. מה שמוזר זה שהיא התקיימה בפברואר, אמצע שנת האימונים, אבל זה סימן טוב והתנסות. היה לי חשוב להוכיח שאני מסוגלת למה שאני מסוגלת".
במשחה החזק שלך, ה-200 מטרים מעורב, סיימת במקום הרביעי.
"בתחילת התחרות הייתי מבואסת כי ציפיתי יותר לפי האימונים. דווקא ה-200 מטר גב נתן לי את הביטחון, שהכל בראש. רציתי לסיים את התחרות עם הרגשה שנתתי את המאה אחוז ביום האחרון, שלא ויתרתי. זו פעם ראשונה שבתחרות כזו ארוכה הצלחתי להרים את עצמי, זה צעד חשוב כספורטאית. הרבה אנשים אמרו לי כל הכבוד על המקום הרביעי, ציפיתי מעצמי ליותר. לא ידעתי להרים את עצמי אף פעם, ועכשיו כייף לסיים את שמונה הימים עם שיא אישי".
