האנגלים אוהבים לדבר על "6 הגדולות" בכדורגל שלהם, שש הקבוצות שאהודות מאוד לא רק באנגליה אלא בכל העולם, שש קבוצות עשירות, שש קבוצות שאמורות לכוון רק למקום הראשון. בפועל, בשתי העונות האחרונות היה ברור שמדובר בביג-4 כיוון שאותן ארבע קבוצות תפסו את המקומות המוליכים לליגת האלופות. אותן ארבע שגם יתחרו על אליפות השנה.
הטבלה האנגלית, או לפחות החלק העליון ביותר שלה, הסתדרה מהר מאוד עם פתיחת העונה. שבעה מחזורים הסתיימו, וארבע הנציגות בליגת האלופות – צ'לסי, ליברפול, מנצ'סטר סיטי ומנצ'סטר יונייטד – הן גם ארבע הראשונות כרגע, עם היציאה לפגרת הנבחרות. אחת מהן גם תזכה באליפות.
ויכול להיות שאנחנו עדים לאחד ממאבקי האליפות המעניינים שידעה הפרמייר-ליג. שתי נקודות בלבד מפרידות בין צ'לסי הראשונה למנצ'סטר יונייטד הרביעית, ובעצם עד ברייטון שבמקום השישי. זה הולך להיות צמוד עד הסוף. המאבק יוכרע אולי על נושא אחד, שייקח כל קבוצה למעלה או למטה.
צ'לסי
בשם ההגנה
אף שחקן לא הבקיע יותר משבעה שערי ליגה לזכות צ'לסי בעונה שעברה, אז המטרה העיקרית בקיץ האחרון הייתה צירוף של חלוץ ברמה עולמית. זה קרה – רומלו לוקאקו חזר לסטמפורד ברידג' ויש לו בינתיים שלושה שערי ליגה, כך שאפשר להיות די בטוחים שהפעם יהיה לצ'לסי מבקיע דו-ספרתי. עם זאת, הכוח המרכזי של צ'לסי נשאר בצד השני של המגרש.
ב-40 משחקים עם תומאס טוכל על הקווים הצליחה צ'לסי לשמור על שער נקי לא פחות מ-24 פעמים, הרבה יותר מכל קבוצה אחרת בחמש הליגות הבכירות באירופה. העונה, בהנהגת השוער אדוארד מנדי, הקפטן ססאר אספילקווטה והבלם אנטוניו רודיגר, ספגה צ'לסי שלושה שערי ליגה בלבד כשרק אחד, של גבריאל ז'סוס מסיטי, נכבש במשחק שוטף ולא בפנדל.
בעונה שעברה הפכה צ'לסי לאלופת אירופה בזכות ההגנה, זו שספגה רק שני שערים בשבעת משחקי הנוקאאוט בדרך לגביע. אם תהפוך גם לאלופת אנגליה – זה יהיה מאותה סיבה בדיוק.
ליברפול
בסגנון ואן דייק
צ'לסי רכשה את לוקאקו, מנצ'סטר סיטי את ג'ק גריליש, מנצ'סטר יונייטד את כריסטיאנו רונאלדו, ומה עם ליברפול? אף שחקן קישור או התקפה לא הגיע הקיץ לאנפילד, אבל האדומים כן נראים חזקים יותר התקפית. היכולת של מוחמד סלאח היא כמובן סיבה מרכזית לכך, אבל לא רק. גם לחזרה של וירג'יל ואן דייק יש משמעות. כן, משמעות התקפית.
ואן דייק חשוב להתקפה של ליברפול משתי בחינות: הראשונה היא יכולת המסירה שלו מההגנה קדימה, בעיקר לאגפים במסירות ארוכות, כאלה שמוציאות את ליברפול במהירות להתקפה, בדיוק כמו שאוהב יורגן קלופ. ואן דייק שולח כדורים לטרנט אלכסנדר-ארנולד, אנדי רוברטסון, סלאח, סאדיו מאנה ואחרים. בנוסף, ליברפול חזרה להיות מסוכנת במצבים נייחים, בדיוק כפי שהייתה לפני שנתיים, לפני הפציעה של ההולנדי שהוא כמובן כוח אדיר במצבים האלה.
ואן דייק הוא אחד הבלמים הטובים בעולם, יש שיגידו הטוב ביותר. לתרומה שלו לסגנון של ליברפול דווקא בהתקפה יש חלק בכך.
מנצ'סטר סיטי
איפה החלוץ?
גריליש היה השחקן היקר ביותר הקיץ, אבל הוא רק אחד משני שמות שמנצ'סטר סיטי רצתה אצלה. השני היה הארי קיין, שלא הגיע בסוף, וכך גם כריסטיאנו רונאלדו, שהלך דווקא ליריבה הכי גדולה. במקביל, סיטי שיחררה את סרחיו אגוארו ונשארה עם חלוץ אמיתי אחד בלבד – גבריאל ז'סוס.
האם זה מפריע לפפ גווארדיולה? לא ממש. כבר הרבה זמן שהוא מנסה דברים אחרים. בעונה שעברה קווין דה בריינה שיחק הרבה כחלוץ מזויף, העונה פתח בתפקיד פראן טורס, שהוא בעיקר שחקן אגף. וז'סוס? את החלוץ היחיד שלו פפ מציב באגף ימין. בינתיים זה לא מפריע לסיטי לכבוש, אבל אין לה, וכנראה לא יהיה, סקורר אחד מוביל. בינתיים, אף שחקן בתכלת לא כבש יותר משני שערי ליגה, ולרוב צריך שחקן אחד של מספרים גדולים כדי לזכות באליפות.
גווארדיולה, כרגיל, יוצא דופן. לאחרונה נראה שהוא מעוניין לקבע את גריליש במשבצת בצד שמאל, את ז'סוס בימין, דה בריינה וברנרדו סילבה בקישור, ונשאר לגלות מה יקרה בעמדת השחקן הקדמי ביותר. טורס? ראחים סטרלינג? פיל פודן? מי שישחק שם יצטרך להבקיע.
מנצ'סטר יונייטד
נגמרו ההנחות
לפני כחמש שנים החל שוב להשתנות מאזן הכוחות בין האנגליות ליריבות המרכזיות שלהן בליגת האלופות. בארבע העונות שקדמו לקיץ 2016 הקבוצות האנגליות נפגשו עם יריבות מספרד, גרמניה או איטליה תשע פעמים בשלבי הנוקאאוט של ליגת האלופות והודחו בכל המקרים. מאז, ליברפול וצ'לסי הניפו את הגביע עם האוזניים הגדולות, מנצ'סטר סיטי וטוטנהאם הגיעו לגמר.
לא סתם התחולל שינוי. באותה נקודת זמן הגיע גווארדיולה לסיטי, וקלופ החל את העונה המלאה הראשונה שלו בליברפול. אנטוניו קונטה הצטרף לצ'לסי בהמשך, הביא לה אליפות, ועכשיו נמצא שם טוכל. המאמנים שעבדו בקבוצות האנגליות קודם היו טובים, אבל לא הכי טובים. עכשיו זה השתנה.
לא אצל יונייטד. יכול להיות שאולה גונאר סולשיאר עוד יהיה מאמן אדיר, אבל בעוד ליריבות בקרב האליפות יש מוח כדורגל חדשני, מיוחד, אפילו פורץ דרך, סולשיאר לא כזה. עכשיו, עם שני ניצחונות בששת המשחקים האחרונים, שמו של הנורווגי לא יורד מהכותרות.
עם ההחתמות של רפאל וראן, ג'יידון סאנצ'ו וכמובן רונאלדו אי אפשר לתת לסולשיאר הנחות. לא מדובר פה על החלטות נקודתיות, אלא ביכולת שלו כמאמן להפוך את יונייטד לקבוצה מבריקה טקטית, עם רעיונות משחק ייחודיים. לקבוצה אלופה.
